ביום ראשון האחרון התקיים אירוע הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו של עמיחי רובין, בן העיר עכו שנפל בחזית הדרום בימיה הראשונים של מלחמת חרבות ברזל. לצד אנשי הקהילה, החברים ובני המשפחה שהגיעו, חמש משפחות היו אורחות כבוד: חמישה אנשים שבגופם הושתלו אבריו של עמיחי רובין, הגיעו לעכו עם בני משפחותיהם כדי להשתתף בחגיגה.
6 צפייה בגלריה
"ההחלטה ליצור לעמיחי זיכרון חי דורשת מאיתנו עבודה לא קלה". בתיה וישי רובין
(צילום: שרון צור)
רב"ט עמיחי רובין, לוחם בגולני, הוא השלישי משמונת ילדיהם של בתיה וישי, ממייסדי הגרעין התורני בעכו, ומגיל צעיר היה שותף לעשייה של הוריו ובני משפחתו. עוד בטרם נקבע מותו באופן סופי, הוריו ידעו כי יתרמו את אבריו להצלת חיי אחרים. "לא הססנו לרגע", אומרת אמו השבוע. "ידענו שזה הדבר הנכון לעשות, גם ממקום של הצלת חיים ובעיקר משום שהרגשנו שזה המשך ישיר לחייו של עמיחי ולמי שהיה.
"את כל הדברים שנעשים לזכרו אנחנו עושים במטרה להפיץ את הטוב שבו, מתוך רצון שאנשים ייקחו חלקיק מהטוב הזה ויעשו משהו טוב למען מישהו אחר. זו השליחות שלי בעולם. מעבר לרצון האגואיסטי שלי כאמא שיכירו את הבן שלי, הרצון הוא שאנשים ייקחו מדמותו ויעבירו הלאה, כי הטוב הזה הוא תוצאה של אדם טוב שחי פה, ורק רצה לעשות טוב. והוא הצליח בכך. בחייו, בקרב שבו לחם בגבורה וגם אחרי מותו".
אביו ישי: "עוד מהימים שהיינו עם עמיחי בבית החולים, היה לנו ברור שנבטא את הזיכרון שלו פחות באנדרטאות ובדיבור על החוסר, ויותר בתרומה הסגולית שאנחנו משאירים ממנו. שנעסוק בזיכרון חי, בדיוק כפי שהוא היה: אופטימי, נותן ומלא חיים".
וכך עלה רעיון הכנסת ספר התורה, שהתקיים בדיוק בתאריך שבו היה אמור עמיחי לחגוג יום הולדת 24. ישי: "מצד אחד קשה לקרוא לזה יום הולדת, אבל 'זכינו' בכך שיש לנו חמישה אנשים שאיבריו של עמיחי נמצאים בהם ונותנים להם חיים בכל יום. במידה רבה אפשר לראות ביום ההולדת של עמיחי יום הולדת קטן גם בשבילם.
"ביום השואה, שהוא אחד הימים הקשים לזיכרון של עם ישראל, אנחנו זוכרים שבסוף ניצחנו על אף המחיר הקשה מנשוא והמחשבות הזדוניות של הצוררים. וגם פה אנחנו מאמינים שיש המשכיות, עמיחי ממשיך. ספר תורה הוא אולי הסמל המובהק ביותר להמשכיות, לנצח, למשהו שעם ישראל ממשיך אתו למרות כל הקשיים וההתנגדויות.
"לפני שעמיחי התגייס לצבא הוא למד תורה לעומק ובנה את עולמו הרוחני, וההמשכיות הזו מאוד טבעית לנו ולו, שהתורה היתה מרכז חייו. כל עולם הערכים שנובע מהתורה היה תמיד חלק בלתי נפרד מהחיים וכך יהיה גם עכשיו. השילוב של ספר תורה עם משפחות המושתלים, נראה כמו השילוב הנכון לנו".
קליע בראש
עמיחי רובין סיים את לימודיו בישיבה התיכונית סביבתית בנצרת עילית, למד במשך ארבע שנים בישיבת בניין אריאל בפתח תקווה. בנובמבר האחרון התגייס לגדוד 51 בגולני, שם היה חייל מצטיין שעמד לצאת לפיקוד. כשהיה עם חבריו במוצב סמוך לגבול עזה החלה המתקפה הרצחנית של מחבלי החמאס, והוא היה מהראשונים להסתער ולהשיב אש, תוך שהוא הורג מחבלים רבים ומציל חברים שלחמו לצידו. במהלך הקרב נפצע בידו, וכשרסיס פגע בירכו וגרם לו לדימום רב, המשיך להילחם בישיבה עד שנפגע מקליע בראשו. וגם אז המשיך ללחום עוד כ- 20 דקות ארוכות, עד שהתמוטט.
רובין וחבריו חולצו מהשטח לאחר יותר משש שעות שבהן שהו תחת אש. הוא הגיע לבית החולים הדסה עין כרם ללא הכרה, ושלושה ימים לאחר מכן הרופאים קבעו את מותו. ריאתו האחת נפגעה בקרב, והריאה השנייה הושתלה בגופו של ראובן קורש (70) בבית החולים בילינסון. הכבד הושתל בגופו של צעיר בן 23 באיכילוב, ואונת כבד הושתלה בגופו של רפאל (8) בבית החולים שניידר. אחת מכליותיו של עמיחי הושתלה בגופה של הדס בבלינסון, וכליה נוספת הושתלה בגופה של ילדה בת שבע מהכפר מרר, בבית החולים רמב"ם.
לפני הכנסת ספר התורה התקיים מפגש משותף עם כל המושתלים ובני משפחותיהם בבית משפחת רובין בעכו. בתיה וישי עדיין לא הספיקו לפגוש את כולם, אבל עם חלקם כבר התקיימו מפגשים ונוצר קשר קרוב.
"אני אוהבת אותם אהבת נפש", אומרת בתיה ."הם חלק מאוד מהותי מהחיים שלנו היום. עם ראובן ואשתו ריקי יש לנו קשר שבועי, ראובן מתקשר לישי כאב המתקשר לבנו. עמיחי נוכח בביתם בתמונה גדולה על שולחן בכניסה, וריקי מדליקה לכבודו נרות שבת ובחנוכה הם הדליקו בכל יום חנוכייה. גם עם משפחתו של רפאל יש לנו קשר והוריו שולחים סרטונים שבהם נראה שמצבו משתפר מיום ליום. גם אביה של הילדה ממרר הכין סרטון עם הסיפור של עמיחי בעברית ובערבית, ושלח למכריו.
והדס עיצבה סיכה עם חלק ממשפט שעמיחי כתב, 'לשים לב לאדם שמולי'. היא מכינה גם סטיקרים עם אותו המשפט, וחבר של עמיחי מתבסס על אותו המשפט וייצא בקרוב עם קמפיין הקורא לאנשים שרוצים לעשות מעשה טוב לזכר עמיחי, לחתום על כרטיס אדי".
"אנחנו לא הסיפור"
המפגשים הראשונים עם המושתלים, היא מספרת, התקיימו סמוך למועד נפילתו של עמיחי ולניתוחי ההשתלה, ויצרו אצל כולם מערבולת רגשית. "היה קשה לנו וגם להם", היא מודה. "אבל ראינו שבסוף זה טוב. מרכז ההשתלות יצר את הקשר הראשוני, שבעקבותיו המושתלים כתבו לנו מכתב ואנחנו בחרנו אם ליצור עימם קשר או לא.
"חשוב לנו להיות בקשר. מצאנו את עצמנו מול אנשים חיים, כשהבן שלנו לא חי. זה מורכב, ואנחנו מתפללים לבריאותם ושמחים בכל התקדמות. יש לנו קושי גם מול הכרת התודה שלהם, ואחת מקרובות המשפחה אמרה שרק הקב"ה יכול לשלם על דבר כזה. הם כל כך אסירי תודה ואני אומרת שלא צריך להגיד לנו תודה, אנחנו לא הסיפור פה".
"היתה כאן השגחה פרטית", אומרת בתיה, "כי הבן הבכור שלנו היה במילואים ופגש שם במקרה אדם שגואל ספרי תורה שנפסלו, ומתקן אותם. האיש מלקט את ספרי התורה מבתי כנסת שנסגרים, ומחזיר אותם לשימוש. הרגשנו שספר כזה יותר מתאים לנו ולעמיחי, בנוסף לעובדה שפחות מתאים לנו לפנות למימון המונים ולגייס תקציב לכתיבת ספר תורה חדש".
ביום האירוע היתה בעכו צעדה ושיירת ריקודים לאורך הכביש, עד לבית הכנסת האשכנזי הגדול במרכז העיר. המכינה הקדם צבאית בעכו נכנסה לבית הכנסת ועומדת להחיות את לימוד התורה במשך היום, וספר התורה יהיה בשבילם. לאחר מכן התקיימה סעודה גדולה.
לקחת מהטוב
בתיה: "ההחלטה ליצור לעמיחי זיכרון חי דורשת מאיתנו עבודה לא קלה, אבל היה לנו ברור שזה מה שנכון לעמיחי וזה גם נכון לשעת מלחמה, כשכל העם שלנו נמצא במתקפה ובמאבק קיומי. גם למען זה עמיחי הלך להילחם, מבלי לדעת את כל הקטסטרופה שאנחנו רואים היום.
לפני המלחמה הוא דיבר על נכונותו למסור את הנפש ולמות על קידוש השם. חבר שלו סיפר לנו על שיחה שניהלו סמוך ליום הקרב. לאורך כל התקופה האחרונה הם היו בקו בעזה, והיו עדים לאירועים רבים שבהם מחבלים התקרבו אל הגדר והצבא נמנע מלהגיב. עמיחי דיבר על כך שתהיה מלחמה והוא לא רוצה לפספס אותה, והחבר שאל אותו אם הוא לא חושש להפסיד את חייו. עמיחי ענה בפשטות 'בוודאי שאני פוחד, אבל בשביל מדינת ישראל, אם זה מה שיצטרכו ממני, אני מוכן למסור את הנפש ולאבד את הכל'.
חבריו ידעו לומר לנו שברור שעמיחי עמד מול התופת בפתח חדר האוכל ולא ויתר ולא הפסיק להילחם, כי ידע שבכך הוא מציל חיים ודואג לחבריו ולמדינת ישראל. תמצית חייו ותכונותיו וכל הטוב שהיה בו, באו לידי ביטוי בשעות הקרב האלה".
קראו עוד:
בין יוזמות חבריו של עמיחי והמוסדות העירוניים, יש יוזמה להקמת מבנה לזוגות צעירים לא רחוק מבית הכנסת שאליו יוכנס ספר התורה, שייקרא בית עמיחי. ויש מפעל יפה שיזמו תלמידי בית הספר עלייה שניה כשהקימו במכון דיאליזה פינה להנעים את זמנם של המטופלים, עם ספריה ומשחקי חשיבה לילדים.
ובתיה אומרת שהיוזמות המתרבות מחממות את הלב: "דווקא כשקשה וכואב לנו, לא ניכנס למיטה אלא נגביר חיים. נוסיף לחיים משמעות ונשתדל שגם אחרים ייקחו מהטוב הזה ויוסיפו עוד טוב לעולם".
פורסם לראשונה: 07:47, 17.05.24
