ביום שישי האחרון נערך בבית הספר אורט מוצקין טקס חנוכת אנדרטה לזכר שני הבוגרים שנהרגו ב-7 באוקטובר, סמ"ר שלו דגן מקרית ים מגדוד 51 של חטיבת גולני, ומוריה רביב, שנרצחה במסיבת הנובה ברעים. איש לא תיאר לעצמו שאלה לא השמות האחרונים, ורגע לפני יום הזיכרון הגיעה הבשורה הקשה על נפילתם של שני החברים הטובים, דניאל לוי ז"ל ויוסף דסה ז"ל, בוגרי התיכון.
"קיבלנו את הבשורה הקשה", סיפרה אינה בלנק נתן, רכזת בתיכון אורט מוצקין שליוותה את השנים במשך שלוש שנים. "זו מכה אדירה, דניאל היה ילד אהוב מאוד, שסיים אצלנו בשנה שעברה, ממש ילד. לא יכולתי לקבל את המכה הזו שנחתה עלינו, ורק חששתי ליוסף, כי ידענו שהם משרתים יחד, וחשבתי איך יתמודד עם האובדן של דניאל. אבל אז מתקשרת אלי יפעת, המורה של שניהם, וביקשה ממני לשבת. היא הודיעה לי: 'גם יוסף נהרג'.
רק ילדים
יוסף ודניאל למדו בכיתת אתגר באורט מוצקין, אבל השניים יחד עוד מהגן, חברים טובים ובלתי נפרדים, בוגרי בית ספר היסודי דתי 'מצפה'. "אי אפשר להסביר קשר כזה", סיפרה בלנק. "הם היו כמו אחים קרובים, היו המשענת אחד של השני, הגב והביטחון. גם בתיכון, וגם בגיוס נלחמו להתגייס יחד, ואנחנו שמחנו כשזה הצליח להם, כי ידענו שהם יתמכו זה בזה".
ביום ראשון, ערב יום הזיכרון, נערכו ההלוויות. בפתח בית הספר הוצבו נרות ותמונות של השניים: "אני נכנסת לבית הספר ומסתכלת על הספסל שהם ישבו יחד, עד לא מזמן. הם עוד ילדים, שרק התגייסו באוגוסט. הם היו כל כך טובים, מכבדים את התלמידים האחרים, את הצוות. הם היו הכוכבים של הכיתה. המגנט והדבק, ואנחנו היינו גאים בהם על הדרך שעשו. בחודש שעבר שלח דניאל תמונה של יוסף יושב עם הנשק וכתב: 'גם פה אנחנו שומרים עליך' למורה המחנכת יפעת. בשבוע שעבר הגיע לכאן דניאל כשהוא לבוש במדים והנשק עליו. יצאתי מהשיעור רגע אחרי שהלך ואמר למחנכת שלו יפעת: 'באתי להגיד לך שלום לפני שאני נכנס לעזה', הוא ממש בא להיפרד, והפגישה הבאה הייתה בלוויה שלו".
במוצאי השבת הגיעו תושבי מוצקין מתחת לבניין מגורי משפחתו של דניאל לוי להדליק נרות זיכרון. ראש העיר קרית ביאליק, אלי דוקורסקי, ספד ליוסף דסה, שעבר עם משפחתו מקרית מוצקין להתגורר בעירו לפני כשנתיים: "בחודש אוגוסט, לפני 9 חודשים, התגייסת חדור מוטיבציה לשרת בצה"ל. להיות לוחם המבצע שירות משמעותי. השירות בצה"ל עשה לך טוב ואהבת אותו מאוד. פרחת שם והיית אהוב על חבריך הלוחמים. נאבקת על הזכות לשרת בחטיבת הנח"ל, לצד חברך הטוב, דניאל לוי, תושב קרית מוצקין.
"שובצתם יחדיו בגדוד 931. בחג פסח שני היית בפעם האחרונה בבית משפחתך, שהעתיקה לפני שנה את מגוריה לקריית ביאליק. לאחר החג חזרת לצבא. ביום רביעי, לקראת חצות, התקשרת לאביך וסיפרת שאתם נכנסים לרצועת עזה, הכל יהיה בסדר וכי תשמור על עצמך. יומיים אחרי הכניסה לעזה, נפלת בקרב יחד עם חברך הטוב, דניאל לוי. בחייכם ובמותכם לא נפרדתם.
"יוסף היקר, היית מלא קסם וחייכן. לכל מקום אליו הגעת שימחת את הנוכחים והיית הדמות המרכזית. אהוב כל כך. כמה עצוב וכואב שכבר לא תגשים חלומות, לא תקים משפחה ולא יהיו לך ילדים משלך. איזו החמצה. נקרע הלב".
משפחה של כולנו
ראש העיר התייחס לטקס העירוני שהתקיים ברחבת קרית ביאליק: "נעמוד שם שבורי לב, נקריא את השמות ובהם שמך, החלל ה-149 של העיר קרית ביאליק. משפחת דסה היקרה, אתם המשפחה של כולנו. אנו הלומי כאב ויגון משתתפים בצערכם ושולחים לכם חיבוק חם ואוהב בשם כל תושבי העיר. נזכור ונוקיר את זכרו של סמל יוסף דסה, בחיי התרבות והיצירה של עירנו קריית ביאליק".
מתחילת המלחמה בית הספר אורט מוצקין ספג שתי אבדות, וכעת שתיים נוספות: אינה: "הם היו מורעלים, רצו להיכנס לעזה להילחם, ואמרו 'צריך לעשות את העבודה' בביטחון עם מוטיבציה, והרבה אהבה לארץ שלנו", אומרים בבית הספר.
ציקי אבישר, ראש עיריית קרית מוצקין, ועו"ד איתי צורף פגשו את יוסף דסה לפגישה קצרה טרם גיוסו: "גילינו שבאוגוסט האחרון יוסף דסה פנה אלינו בבקשה לסייע לו להחתים את אביו על טופס צה"לי שיאפשר את התנדבותו ליחידה לוחמת, מאחר שהוא בן יחיד מהצד של אביו. קבענו להיפגש אתו במסעדה בשדרות גושן, ולשם הוא הגיע עם הטופס ויחד איתו נסע איתי להחתים את האב בקריית ביאליק".
עו"ד צורף: "יוסף היה כל כך נחוש לקבל את החתימה הזו שהוא בא אלינו מביאליק עד לגושן ברגל, ואני חתמתי לו. אבל אז אמרתי לו שהוא צריך את חתימת האב. 'אין בעיה אני אלך להחתים את אבא שלי ואחזור', הוא הבטיח. השעה הייתה אחת עשרה בלילה, אז אמרתי לו אני אסיע אותך.
"הגענו מתחת לבית של האבא שירד לחתום על הטופס על מכסה המנוע של הרכב. גם לאבא וגם ליוסף היה ברור שהוא הולך לקרבי, זה היה עניין פרוצדורלי לחלוטין, סתם רגע סתמי ביורוקרטי שמקבל עכשיו כזו משמעות. אמרנו 'תחזור לשלום' ולא היה רגע אחד של חשש שהוא לא יחזור לשלום, והתבשרנו על נפילתו, זה כאב גדול".
קבר צמוד
היום (ראשון) הגיעו מאות ללוות את השניים בדרכם האחרונה. תחילה נערכה הלוויתו של יוסף דסה ז"ל, וכשעתיים וחצי לאחר מכן ליוו רבים את דניאל לוי ז"ל בדרכו האחרונה, שנקבר צמוד לחברו הטוב יוסף. רבים מהמספידים דיברו על הקשר הקרוב והמיוחד בין השניים וחזרו על המשפט המצמרר 'בחייהם ובמותם לא נפרדו'.
שרה פינטו, מנהלת אוטר מוצקין: "בית הספר כואב את האובדן הכבד, איבדנו מאז אוקטובר ארבעה בוגרים מוריה רביב בנובה, שלו דגן לוחם גולני שנפל ב־7.10 ובשישי האחרון את יוסף דסה ודניאל לוי, עליהם נאמר כאמרת הקינה בחייהם ובמותם לא נפרדו. רק בשישי חנכנו את אתר הנצחה של חרבות ברזל, וכעת נצטרך להוסיף את יוסף ודניאל. יהי זכרם ברוך".
