מאז שהיא זוכרת את עצמה, אסתי פרוימוביץ אהבה שני דברים: ים וספורט. שנים היא משלבת בין שתי האהבות שלה, בנוסף לקריירה ולגידול ארבעה ילדים. אבל גם לה היה קשה לדמיין שיום אחד, בגיל 47, שתי האהבות שלה יעלו אותה על הפודיום ארבע פעמים - באליפות העולם לגלישת סאפ שנערכה סין.
המורה לחינוך גופני מקרית ים הצליחה להקדים עשרות מתחרות מכל העולם, חלקן צעירות ממנה בהרבה, להביא כבוד לישראל, ובמיוחד להוכיח שהרצון לנצח ולהצליח הוא לא נחלתם של הצעירים בלבד. מבחינתה, זו היתה רק התחרות הראשונה שלה בחו"ל, והיא כבר מתכננת את ההשתתפות באליפות העולם הבאה.
אסתי פרוימוביץ כהן נולדה בקרית ים לאבא ימאי, משה כהן, שהנחיל את האהבה לים לשלושת ילדיו. יחד עם אחיה אמנון ומני בילתה שעות בים, וכבר בגיל שלוש עלתה על קיאק יחד עם אחיה והתאהבה בספורט, ובעיקר בריצות. "מאז שאני זוכרת את עצמי אני רצה, עושה ספורט. זה עושה לי טוב, נותן לי הרגשה טובה. שנים הייתי בגלי גיל, שוחה ואחר כך רצה מדי יום, עד שעשיתי חצי מרתון ומרתון שלם. מהעבודה ישר לריצות".
בשנת 2004, באופן מקרי לחלוטין, כשרצה בחוף הים של קרית ים, היא ראתה ליד מועדון לספורט ימי surf cycle קיאקים וגלשנים, והסבירו לה לראשונה מה זה סאפ - SUP. הסאפ, שכבש מאז את העולם, מזכיר את החסק'ה, אבל בגירסה קלה וזריזה. המשוט של הסאפ דומה למשוטים המשמשים את חותרי הקנו, עם כף בצד אחד וידית אחיזה בצד השני, רק שהמוט ארוך יותר.
"מגיל צעיר הייתי על קיאק, והסאפ הוא בול בשבילי, כי חותרים בעמידה, וזה מביא לידי ביטוי את העמידה היציבה שלי, את שרירי הרגליים. זה סוג של קיאק, רק שאתה חותר בעמידה. השתתפתי בתחרות ולקחתי מקום שני, מול בת 16, בלי כל ניסיון".
עם הזמן רכשה גלשן והשתתפה בתחרויות שונות, אבל בעיקר גלשה להנאתה. בעלה, עו"ד רונן פרוימוביץ', היה רץ על החוף, והיא על הגלים. במקביל, החלה להשתתף בריצות מרתון, והגיעה למקום הראשון בקטגוריית הגיל שלה ובין הראשונות בכלל בכל מרוץ.
כשהחליטה להצטרף למועדון לספורט ימי surf cycle, החלה להתאמן תחת הדרכתו של גיל הורוביץ, מנהל המועדון. התוצאות לא איחרו לבוא, ואסתי אספה תארי אליפות בזה אחר זה. "זה לא היה קל. ברוב התחרויות, המתחרות היו צעירות ממני ומצוידות בגלשנים טובים. ברמות הגבוהות, רמת הציוד יותר משמעותית".
4 מדליות
בעקבות הזכייה באליפות ישראל 2018 החליטה פרוימוביץ לצאת לאליפות העולם בסין, ולהתחרות לראשונה בזירה הבינלאומית. עוד לפני היציאה היא היתה צריכה להתגבר על לא מעט מכשולים: אף גוף לא היה מוכן לממן את הנסיעה שלה, והתעוררו בעיות בהטסת הגלשן האישי לסין.
"אחרי אין ספור מכשולים, מי שעזר לי הוא ראש עיריית קרית ים, דוד אבן צור, שחיבר אותי עם האיש הנכון, וכך, בדקה התשעים ממש, הגעתי לשם וגם הגלשן שלי הגיע, ערב לפני התחרות הראשונה".
בתחרות שהתקיימה בסין השתתפה פרוימוביץ' בארבעה מקצים: במקצה לונג דיסטנס, 12 ק"מ, אותו סיימה שלישית, בתנאי רוח קשים; במקצה למרחק של 2.5 ק"מ, בו הגיעה למקום השני; במקצה ספרינט היא סיימה שלישית, ובמקצה נוסף הגיעה למקום השני. בסך הכל שתי מדליות ארד ושתי מדליות כסף.
בתחרות השתתפו 300 גולשים מכל העולם, שישה מהם מישראל, שהגיעה למקום השלישי בצבירת מדליות. אסתי זכתה ב-4 מתוך 8 המדליות של המשלחת הישראלית.
בשיחה איתה היא משחזרת כל רגע, צופה בסרטוני הווידאו ומסבירה שוב ושוב מה היו הקשיים, איך התמודדה, ואיך הצליחה להקדים מתחרות מקצועניות ובעיקר בעלות ציוד טוב משלה.
"זה היה מטורף, שידרו את התחרות בכל העולם. היתה שם התעניינות רבה, המון משתתפים, המון תקשורת. וטקסי הענקת המדליות, כמו באולימפיאדה, עם המנון והכל. באחת המקצים התחריתי עם מתחרות בכל הגילאים, וגם שם הגעתי לפודיום. באותו שיוט השתמשנו כולנו באותו ציוד ואז, כשאני עם ציוד זהה לאחרות, התגברתי על הבדלי הגיל".
מה הלקח העיקרי שלך מהתחרות הזו?
"שאני חייבת ספונסר וציוד טוב יותר. יש הבדל של יום ולילה בין מה שיש לי ומה שהיה למתחרות שלי. הגלשן שלי כבד יחסית, וכאשר הזינוק הוא מהחוף, זה משמעותי. עם הציוד המתאים אני יכולה להגיע להישגים עוד יותר גדולים, אבל כדי להגיע לזה, אני חייבת השקעה גדולה, שלבד איני יכולה לשאת בה. אין לי ספק שאמשיך להצליח בתחרויות הבינלאומיות".
יש לה ארבעה ילדים: עדי (21), לירז (20), אלדר (17) ונועה (12). "הילדים הבינו שיש להם אמא מיוחדת, ספורטאית, שהיא ל הזמן בפעילות. אז הייתי קמה שעה לפני, עושה את הריצה שלי ואז חוזרת ומוציאה אותם לבית הספר. כך גם בשבתות. והם קיבלו באהבה והבינו שאני לא מוותרת. והנה, גם הם אוהבים ים, וחלקם עוסקים בספורט ימי".
מה לדעתך הביא אותך להישגים?
"הנחישות שלי, והחוזק המנטלי. המדליות האלה הן לא תוצאה של הצטיינות רגעית, אלא של מצוינות לאורך 28 שנה של אימונים קפדניים, כשאני מאמנת את עצמי ולא מוותרת, רצה ועושה פילאטיס ושוחה ויוצאת לים, ומקפידה על תזונה נכונה. זה מאבק יום יומי של התמדה, ורצון להמשיך ולהשתפר. אני לא מוותרת, אני נלחמת עד הסוף".
"זה היה מטורף, שידרו את התחרות בכל העולם. היתה שם התעניינות רבה, וטקסי הענקת המדליות, כמו באולימפיאדה, עם המנון"
עם הציוד המתאים, אני יכולה להגיע להישגים עוד יותר גדולים, אבל כדי להגיע לזה, אני חייבת ספונסר כי לבד איני יכולה לשאת בזה".
