השמועות החלו כבר לפני כמה חודשים: אפי (צ'אושו) טלמור, מדריך הצופים המוערך מעכו שדורות של חניכים העריצו, חלה בארה"ב ונאבק על חייו. תחילה סיפר רק למעטים והעדיף להתמודד במסגרת משפחתית. אבל בחודש האחרון הידיעה על מצבו המידרדר הגיעה לארץ, וחברי הילדות שלו משבט "ארגמן" בעכו לא נותרו שווי נפש. הם התגייסו להביא אותו ואת בני משפחתו לישראל, ולעשות כל שניתן כדי להקל עליו את מצבו הקשה.
35 שנים חלפו מאז שהיגר לאורלנדו, פלורידה, שם הקים עסק לשיפוצים, נישא שוב והקים משפחה. אבל המרחק והזמן לא גרעו מהחברות שהחלה בילדות בשנות ה-60 בשכונות הצנועות של צפון העיר, והתהדקה לאורך חיים שלמים. החברים פתחו במבצע גיוס תרומות "מחזירים את אפי הביתה" במטרה לגייס 45 אלף דולר, והם דואגים בהתנדבות ובתיאום עם בני משפחתו לכל הסידורים הדרושים. העדכונים רצים גם בקבוצת הווטסאפ "כולנו אפי צ'אושו".
"זו הערבות ההדדית של אנשים שגרו בעכו בחבורה אחת", אומר עו"ד רוני שדה שלקח על עצמו את הובלת ההתגייסות. "זה מה שאנחנו מרגישים. בילדותנו אולי רוב המשפחות חוו מחסור כלכלי, אבל היה לנו עושר חברתי בזה שהיינו ביחד והיינו הכי מאושרים. וזה לא משהו ששוכחים".
שבט ארגמן
הם בני 65, הורים לילדים וסבים לנכדים, שעשו קריירות ועסקים חובקי עולם. בילדותם התגוררו באותו טווח רחובות, ולמרות שהם מתגוררים היום בכל חלקי הגלובוס, הם עדיין אותה חבורה איכותית ומלוכדת.
"מעולם לא ביקשתי, תמיד רק תרמתי לחברה ולמדינה", אומר רוני שדה, "והיום אני מבקש את עזרת הציבור עבור חבר שלי אפי, הבחור הצנום הערכי שלוקח הכול בטוב, הבדרן של החבר'ה וזה שתמיד יש לו סיגריה לתת לך. קשה לי מאוד לדבר על מה שקורה. אפי ואני חברים מהיסודי, למדנו בכיתות מקבילות, הוא בבית ספר בן צבי ואני בביאליק, וכל הילדות שלנו עברה ביחד בתנועת הצופים בשבט ארגמן, שהיה הבסיס המאחד של מחזור ילידי 58.
"יצאנו לטיולים ביחד במסגרת הצופים וגם באופן עצמאי ובילינו ימים שלמים בטבע, ישנו על חוף הכינרת כנערים חסרי דאגות שיודעים לשמוח ביחד. מאז בעצם לא נפרדנו. אנחנו נפגשים בכל אירוע, חלקנו נוסעים ביחד לחו"ל ולפעמים עוד יוצאים למה שאני קורא טיולי צופים, עם אוהל ומזרונים על הריצפה, והחברותא המשותפת מחזירה אותנו 50 שנה לאחור".
אהבת הארץ
הנסיעה לארה"ב באה לאחר שאפי נישא לאורית תלמי, חברתו עוד מימי חטיבת הביניים, והשניים התגרשו לאחר זמן קצר. בשבט ארגמן זוכרים אותו בחיבה והערכה. "אפי הוא חלק מפס קול חייהם של דור שלם, הדור שלי", אומרת ענת איזנברג, מחנכת שפרשה לאחרונה ממשרד החינוך. "הוא הדריך את הקבוצה שלי בצופים מ- 74' עד 79'.
"הוא מבוגר מאיתנו בשנים ספורות בלבד אבל היתה בו רגישות לראות מי זקוק ליותר תשומת לב ואת מי להעצים. הרבה מאהבת הארץ שיש בי היא בזכותו, בזכות המסעות הארוכים ברחבי הארץ בכל חנוכה ופסח, כשארזנו את סירי הענק, הסנדות וקופסאות השימורים, ונסענו ברכבת ישראל לנקודת המפגש עם שאר השבטים מהצפון. הגעתי לעכו מעיר אחרת והוא ריכך עבורי את הכניסה לחברה החדשה במאור הפנים שלו, בעיניו החכמות ובחיוך המחבק".
בפעמים המעטות שהגיע מאז לביקורים בארץ, היו הפגישות עם החברים שמחות במיוחד. גם הגביע העצום שהחברים הזמינו במיוחד מרקעי הנחושת בעכו העתיקה המשיך לעבור כמיטב המסורת בין כל הזוגות שנישאו. מספר אריה אברהמי: "מילאנו את הגביע בשמפניה והוא הועבר בטקס מרגש על הבמה מול כל המוזמנים, ותפקידו של מקס כהן היה לדאוג לכך שכולם ילגמו ממנו.
אפי ואורית היו בין הראשונים שהתחתנו, הם נישאו צעירים מאוד, והם העבירו אותו לבנצי ורותי סולומון, שנישאו אחריהם. המסורת עברה קרוב לעשרה זוגות, עד שהלך לאיבוד באחד ממעברי הדירה".
הטיול האחרון
"מדהים איך שכשאנחנו נפגשים כל אחד חוזר לתפקידו ולמקומו בתוך החבר'ה", אומר שדה, "אני תמיד הייתי זה שמארגן וכך גם הפעם כשאנחנו מחזירים את אפי הביתה. ואני עושה זאת באהבה. יצרתי קשר עם טלי אשתו אחרי ששמעתי שחלה בסרטן אלים. והם רוצים לבוא להיות עם המשפחה והחברים בשלב המתקדם של המחלה. אני מקווה להביא אותם לפה עם שלושת ילדיהם. כבר חמישה חודשים שהוא לא עובד וירד מאוד במשקל.
"כעו"ד אני מסייע בהתנדבות לכל הקשור בהסדרי תושב חוזר וביטוח לאומי, וכרגע דואגים להוספיס ומחפשים פרמדיק שילווה את אפי בטיסה הרפואית מארה"ב. גם אל על נתנה הנחה על הכרטיסים. טלי אומרת שמצב רוחו השתפר כששמע על ההתארגנות שלנו, ושאפילו עלה מעט במשקל".
שדה שירת ב-8200 והשתחרר בדרגת סא"ל. הוא מתגורר בנתניה על הים, אב לשלוש בנות וסב לחמישה. הוא היה שם בכל המפגשים המשותפים וגם לפני שנתיים, כשאפי הגיע לארץ כדי לחגוג בר מצווה לבנו הבכור נתנאל.
ולפני שלושה חודשים החבורה כולה ליוותה למנוחות את חברם שמוליק סוליקרו, שחלה ובחר לצאת ביחד איתם לטיול פרידה בדרום. "סוליקרו הגיע עם בלון חמצן", סיפר שדה, "טיילנו ברכב ובעיקר היינו ביחד וצחקנו. שמוליק ידע שזה הטיול האחרון שלו ואמר שהוא רוצה למות שמח. הוא נפטר שבועיים לאחר הטיול ההוא. התקווה הגדולה עם אפי היא שאפשר יהיה לעזור לו. אני, בכל אופן, מתכוון לארגן תורנות כך שבכל יום יהיה אתו מישהו, ושירגיש שהוא לא לבד".
ליבי בעכו
מקס כהן, שעלה עם משפחתו ממרוקו כשהיה בן שש, הצטרף אל החבורה מעט מאוחר יותר והשתלב בצופים. "עזבתי את עכו מזמן אבל ליבי נשאר בעכו", הוא אומר. "היתה לנו ילדות מדהימה עם זיכרונות נהדרים והמון חוויות. בכל פעם שאפי בא לביקור בארץ עשינו מפגשי חברים, לפעמים גם בבית שלי. למרות שנעדר מאיתנו 35 שנה הוא תמיד איתנו וכולנו מתפללים עבורו, להביא אותו ארצה במצבו זה חתיכת מבצע, וזה בדיוק מה שנעשה כי אפי הוא אדם עם לב ענק ולא נוותר עליו בקלות".
כהן מתגורר בגבעת נשר, אלמן ואב לשלוש בנות, עובד כמדריך טיולים למרוקו. "בעקבות המוות של אשתי לקחתי על עצמי לסייע לחולים אונקולוגיים", הוא אומר. "אני נותן תמיכה ורוקח משקה משרביטן מצוי, שהוכח כתוקף תאים סרטניים. שוחחתי עם אפי לפני חודש וסיפרתי לו על הצמח, הוא גילה עניין אבל אמר שבלתי אפשרי להכניס צמחים לארה"ב. אני מתכוון לרקוח את המשקה עבורו כשיהיה כאן, בתקווה שנוכל לעזור, או לפחות להקל עליו. בשיחה ההיא הוא נשמע לי חזק ואופטימי, הבנתי גם שהיו להם מחשבות לחזור לארץ לפני שהמחלה תקפה. חשוב שאפי יהיה פה ונוכל לתמוך בו ולעזור לו ואולי נצליח להאריך את חייו עוד קצת".
הכי טוב
"זה לא נותן לי מנוח, הסיפור הזה", אומר גם אריה אבנרי, המתגורר בנהריה, אב לשלושה וסב לחמישה. "לפני שמונה חודשים חגגנו יובל לכיתה ח' בבית הספר, וכשהתקשרתי לאפי לברר אם הוא מגיע, הוא סיפר שהוא מתחיל טיפולים. דיברנו שוב אחרי הכנס ואז הוא כבר אמר שרזה מאוד, ושהוא סובל. מה שאנחנו יכולים לעשות – נעשה עבורו הכי טוב".
"אנחנו לא מתייאשים"
"אנחנו לא מתייאשים", אומרת טלי רעייתו של אפי. "עוד נגיע לארץ ונפתיע את כולם כשנשבור את הסטטיסטיקה. אפי לא מוותר, למרות שנראה כאילו הרפואה מוותרת עליו. הרופאים משתמשים בסטטיסטיקות יותר מאשר מסתכלים על האדם עצמו ולכן מההתחלה אמרו לנו שאנשים במצבו מחזיקים עד שנה. לפני שבועיים הגענו לבית חולים בגלל זיהום בריאות ואמרו שאין לו חודש לחיות, ואחרי טיפול אנטיביוטי הוא התאושש וחזר לאכול ולהתהלך".
טלי כהן, הצעירה מאפי ב-20 שנה, גדלה בעכו אך השניים נפגשו רק בארה"ב. הם הורים לעדן (בת 16) נתנאל (בן 15) ועדי (בת 13). מאז התגלתה המחלה בחודש אוגוסט, היא מתמסרת לטיפול בבעלה: "הבירוקרטיה בארץ קשה, מוכרחים להעלות את המודעות לקשיים שאיתם מתמודד תושב חוזר. אני עסוקה רק בזה, הגעתי עד הקונסול ועדיין בלתי אפשרי להשיג מסמכים.
"גם המערכת בארה"ב עושה את המינימום כדי לעזור לאנשים במצבנו והתחושה שלי שהם עושים את הכול כדי שאפי יתאים להם למחקרים הרפואיים. כמעט הלכנו לטיפול ניסיוני וברגע האחרון הבנו שזה מיועד לאנשים שרוצים לתרום את גופם למדע ופחות לכאלה שרוצים לחיות, וביטלנו.
"אפי רוצה לחיות, למרות שמהרגע הראשון דיברו איתנו על הוספיס. ההקרנות שקיבל הקלו עליו מעט, אבל ניסו איתו רק שני סוגי כימותרפיה וכשהם לא עבדו הפסיקו לנסות, וכרגע הוא לא מקבל טיפול נגד הסרטן. יש המון דברים אחרים שאפשר לעשות ולכן אני מביאה אותו לארץ.
קראו עוד:
"אנחנו מנסים להגיע למצב שאפי יהיה כשיר לטיסה. אחותו הצעירה סימונה חיה איתנו, ואחיו הבכור יוסי ואמו בתיה בת ה-88 חיים בארץ ורוצים לראות אותו. החלטנו לעלות לארץ כדי שאפי יספיק לראות את המשפחה. השאיפה שלנו היא לטוס לארץ ב- 7.6 או ב-13.6, ברגע שנפתור הבירוקרטיה מול קופ"ח, אנחנו נשבור את כל הקירות".
להעברת תרומות: בביט ישירות לעו"ד רוני שדה 052-8260360
לציין בתרומה: "מחזירים את אפי הביתה". בהעברה בנקאית ל-שדה אהרון רוני עו"ד בנאמנות כללית: בנק הפועלים-12, סניף 627, חשבון 444549
