בודקים כל פיסת מידע: מספר אנשים וגורמים הביעו נכונות להצטרף למבצע המורכב למציאת מקום קבורתו של חיים גרון ז"ל, תושב קרית ביאליק שנרצח בעזה בשנת 1967. זאת בעקבות ידיעה שפורסמה במיינט קריות ובעיתון "ידיעות המפרץ" בחודש ספטמבר.
גרון גדל בקיבוץ חניתה ועבר עם אימו לגור בקרית ביאליק. במלחמת ששת הימים (1967), חודשיים לפני מועד גיוסו לצה"ל, החליט חיים גרון, בוגר בית הספר הבונים בקרית בילאיק, לחבור כאזרח- מתנדב לכוחות צה"ל בעזה, ושם מצא את מותו, בידי בני עוולה. חיים ירד עם כלבו, דץ, לרצועת עזה, והכלב חזר בדד לישראל.
גופתו של גרון אותרה באוקטובר 1967, כארבעה חודשים לאחר הירצחו, קבורה באדמת נחל בדיר אל-באלח, שברצועה. אימו לא ערכה לו הלוויה, ותרמה את גופתו למדע. נהוג היה מקץ שנה להחזיר את הגופה למשפחה, אולם לא ידוע מה עלה בגורלה, וקיים חשש כי הלכה לאיבוד או חלילה נזרקה לזבל.
בעקבות אירועי 7 באוקטובר 2024 הסוערים בעוטף עזה, ובאיחור של 57 שנים, ביוזמת בת דודתו של חיים , רינה שלו (מי שהייתה אשתו של הסופר מאיר שלו), ובהובלת העיתונאי, יגאל סרנה, הוחלט להנציח את פועלו של חיים, ולכתוב ספר אודותיו ואודות משפחתו. לשם כך הוחל בתהליך של איסוף מידע ממוקירי זכרו של חיים גרון, ובקשה לאיתור שלושת חבריו הטובים, ובראשם שלמה שפונד, בוגרי מחזור ה' של ביה"ס 'הבונים' בקרית ביאליק.
בעקבות הפרסום ב"ידיעות המפרץ", קיבל מנדי הראל, שמרכז את המאמצים לאיתור גופתו של גרון ז"ל, מספר תגובות מאנשים שהכירו את גרון או חוו מקרים דומים. ראשית כל אותר אותו חבר מבית הספר הבונים, שלמה שפונד, כיום תושב קרית מוצקין. מסתבר שגם שפונד עשה במשך שנים מאמצים לאתר את גרון אבל גם הוא הגיע למבוי סתום במספר כיוונים שבדק.
הראל סיפר עוד כי בעקבות הידיעה שוחח טלפונית עם מתנדב בכיר במוזיאון קרית ביאליק, חיים ג'יבלי, אשר מסייע באיתור נעדרים בצה"ל, והציג בפניו את סיפורו של חיים הארי וולף (1928-1948), שהצליח לאתר להקים לזכרו פינת זיכרון.
קבר אחים בירושלים
לפרסום בעיתון הגיבה גם אביבה מנהריה, אשר לה קרה מקרה דומה עם הדוד שלה, שתרם את גופו למדע, בשנת 1974, לביה"ס לרפואה בביה"ח הדסה בירושלים. בתום שנת הניסויים הוצע לה לטפל בקבורת הדוד או להשאיר את המלאכה בידי ביה"ח, והיא בחרה באפשרות השנייה.
בפעמים המעטות שהגיעה מנהריה לירושלים לא הצליחה לאתר את הקבר, עד שבביקור האחרון, ליד הגדר ראתה לוח אבן בגודל עמוד עיתון, מכוסה אבק, ולידו עץ ברוש. עם הסרת האבק ראתה כיתוב 'כאן טמונים אלה שתרמו גופם למדע', כלומר: קבר אחים למספר תורמים (לא נאמר לה כמה), ללא ציון שמם (נאמר לה, כי יש כאלה שאינם מעוניינים בפרסום שמם). לכן, לדעתה, קיימת אפשרות שזה מה שאירע גם במקרה של חיים גרון.
קראו עוד:
גם המזרחן משה אלעד הגיב לכתבה שלנו וכתב, כי גופתו של חיים זוהתה (בשנת 1967) ע"י חברים מקבוצת שילר לפי סימון של מכבסת הקיבוץ על גופייתו. לאחר הימצאה הועברה הגופה, באופן מקרי, למכון הפתולוגי, וזוהתה שם. החוקרים במכון יקבעו כיצד ומתי מצא הצעיר את מותו.
העיתונאי יגאל סרנה, אשר מוביל את פרויקט ההנצחה של חיים גרון בכתיבת רומן, המבוסס על חייו, שולל את קבורתו של חיים בקבר אחים, עם גופות נוספות, ללא ציון שמות הנפטרים על המצבה, כפי שאירע לדוד של אביבה מנהריה.
לדבריו, גופתו של חיים לא הגיעה לביה"ס לרפואה 'הדסה' ירושלים. בתום שנת המחקר (1968) הוחזרה הגופה למכון הפתולוגי באבו-כביר, באישור אימו. מאחר ואין בידי המכון הפתולוגי רישומים על בדיקות שקדמו לשנת 1972, לא ידוע מה עלה בגורלו של חיים, ובמקרה הקיצוני גופתו הושלכה.
בכל מקרה המאמצים למציאת גופתו של גרון נמשכים.
