ארבעה ימים של מקצבים אפריקאים, פלמנקו ספרדי, ג'אז משובח ומוזיקה אנדלוסית מהרי האטלס וממדינות המגרב, ממתינים לבאי פסטיבל "אביב עולם" שיתקיים במועדון "טסה" בדרום תל אביב.
יומו הראשון של הפסטיבל הססגוני יוקדש לזכרה של פרמדיקית קיבוץ בארי, עמית מן (22), שטיפלה בפצועים עד רגעי חייה האחרונים ונרצחה במרפאת הקיבוץ בשבת שבה החלה המלחמה. עמית גדלה בנתיבות והחלה להתנדב בסניף המקומי של מד"א כשהייתה בת 15. חודשיים לפני שנרצחה החלה להדריך בקורס פרמדיקים והייתה המדריכה הצעירה ביותר בישראל. היא עבדה כפרמדיקית במד"א מרחב דרום וכפרמדיקית בקיבוץ בארי והתגוררה בו.
המוזיקה הייתה התרפיה
מן אהבה לשיר, וגם אחרי הירצחה ימשיך קולה להישמע: על המסכים בפסטיבל יוקרנו סרטונים שבהם היא שרה, ובני משפחה וחברים יספרו עליה.
"החיבור של עמית לפסטיבל טבעי וכל כך מרגש אותנו", אומרת חביבה איציקזון, אחותה הגדולה, תושבת כרמיאל. "עמית אהבה לשיר ולרקוד, מוזיקה הייתה התשוקה שלה, והצלת חיים הייתה השליחות שלה. בסופו של דבר החליטה להתמקד בהצלת חיים ולהשאיר את חלום השירה והמוזיקה בהמתנה, אבל לא ויתרה עליו. היא התקבלה לתוכנית ריאליטי מוזיקלית וְוִיתרה כשהבינה שלא תצליח לשלב את החזרות עם עבודתה כפרמדיקית.
"היא הופיעה על במות במסגרות שונות בנתיבות, ויש כל כך הרבה סרטונים שלה שרה בתוך אמבולנסים בדרך למשמרת או אחריה. אחרי שנאלצה לקבוע מוות הסתגרה בבית ושרה בקולי קולות במשך שעתיים, כי זאת הייתה התרפיה שלה. לכן כשיותם זיו, המנהל האמנותי של הפסטיבל, סיפר לנו על 'אביב עולם', מיד הבנתי כמה האירוע מתאים להנציח אותה".
"מן היא גיבורה אמיתית וגם זמרת מוכשרת", אומר זיו. "נראה לנו שהמוזיקה היא הדרך הטובה ביותר לזכור אותה".
ההתכתבות האחרונה
ב-7 באוקטובר התעוררה איציקזון לתוך התכתבות משפחתית סוערת עם האחות הצעירה במשפחה, עמית, שהייתה נצורה במרפאה בבארי. ההתכתבות נמשכה עד שעמית כתבה: "תהיו חזקים אם משהו יקרה לי".
חביבה זוכרת כל רגע מאותו בוקר: "בשעה שבע עמית כתבה שיש מחבלים בקיבוץ ויש המון פצועים והרוגים. הורו לתושבים להסתגר בממ"דים, אבל עמית לקחה את תיק העזרה הראשונה שלה ורצה למרפאה. בן הזוג שלה היה בדרך למשמרת במד"א נתיבות ואמר לה לבוא איתו, אבל היא הייתה כוננית והחליטה להישאר. בדיעבד, הסתבר שהדירה שלה בקיבוץ נותרה ללא פגע והאוטו אפילו לא נשרט. אם הייתה נשארת בממ"ד הייתה ניצלת, כי המחבלים לא הגיעו לשם.
"במשך יותר משבע שעות הייתה סגורה במרפאה וניסתה לטפל בפצועים, כששני חברי כיתת כוננות יורים במחבלים שניסו לחדור פנימה".
ההתכתבויות עם אחיותיה והקלטות השיחות מתעדות את המחבלים שהולכים וסוגרים עליהם, ואיך עמית מתחננת לסיוע ולא מוותרת על אף פצוע, עד לרגע האחרון. "היינו בטירוף", אומרת חביבה.
"חייגתי אליה והיא ענתה ואמרה שירו בה ברגליים, שרצחו את כולם והיא לא שורדת. השיחה התנתקה. לא ידענו אם היא מתה, אם היא בישראל או בעזה. רק ביום שני בערב מצאו את גופתה במרפאה. התברר שעשתה לעצמה חוסם עורקים ברגל אחרי שירו בה, ואז המחבלים חזרו וירו בה בראש ובבטן. קברנו אותה בנתיבות ליד אבא שלנו".
קראו עוד:
מה עמית הייתה אומרת, לו ראתה את הפסטיבל?
"היא הייתה עפה על זה, מתרשמת וגם נהנית. עשינו פעולות הנצחה נוספות, כמו ערב 'שרים לזכרה' בנתיבות ביום ההולדת שלה, על הבמה שעליה שרה ושיחקה בטקסים והצגות. אמנים שאהבה – הג'ירפות, איפה הילד וברי סחרוף - הגיעו להופיע בהתנדבות. הקרנו סרטים שלה שרה על המסכים והם ליוו אותה בשירה.
"עשינו הכנסת ספר תורה על שמה, ועמדות דיפיברילטורים על שמה מפוזרות ברחבי הארץ. באולם הספורט של יבנה היה גם משחק כדורגל בין נבחרת מד"א לוותיקי נבחרת ישראל, שבו השתתפו כל כוכבי הכדורגל הישראלי. עמית הייתה מוכשרת בכל כך הרבה תחומים שכולם היו חלק ממנה, כל פרויקט הנצחה מתחבר לתחום אחר באישיותה והם כולם מהווים זיכרון לדמותה".
פורסם לראשונה: 08:00, 28.04.24
