בבוקר שבת 7 באוקטובר התעוררה חביבה איציקזון מכרמיאל עם התכתבות אינטנסיבית בקבוצת הווטסאפ המשפחתית. אחותה הצעירה, עמית מן (22), הפרמדיקית הכוננית בקיבוץ בארי, היתה נצורה במרפאת הקיבוץ וטיפלה בפצועים עד שנרצחה. ארבע אחיותיה התכתבו איתה במשך שעות, עד שהפסיקה לענות.
"כל האחיות חוץ ממני גרות בדרום", היא אומרת. "אנחנו מורגלות לירי טילים וחשבנו שזה עוד סבב, אבל בשבע בבוקר עמית כתבה שיש המון פצועים והרוגים ויש מחבלים בקיבוץ. ההוראה לתושבים היתה להסתגר בממדים, אבל עמית לקחה את תיק העזרה הראשונה שלה ורצה למרפאה. בן הזוג שלה היה בדרך למשמרת בנתיבות ואמר לה לבוא איתו, אבל עמית אמרה שהיא כוננית והיא נשארת. בדיעבד הסתבר שהדירה שלה בקיבוץ נותרה ללא פגע והאוטו אפילו לא נשרט. אם היתה נשארת בממ"ד היתה ניצלת כי המחבלים לא הגיעו לשם. זה גורל".
בלדה לחובשת
עמית עדכנה את אחיותיה שהיא נמצאת עם רופא ואחות במרפאה, והגיעו פצועים. חביבה: "שני פצועים שטופלו במרפאה ניצלו ובאו לנחם אותנו בשבעה, הם היו מרוסקים. אמרו: 'הכרתם את עמית אחותכן, אבל לא הכרתן את עמית הפרמדיקית'. מה שמחזיק אותי עכשיו זה לספר את הסיפור של אחותי. בלדה לחובשת. הצילה אנשים עד הרגע האחרון, ולא הצליחה להציל את עצמה".
חביבה איציקזון, מנהלת גלריה WeArt בכרמיאל, נשואה ואם לארבעה, היא הבכורה בין חמש בנות. עמית מן היתה בת הזקונים. "יש בינינו הפרש של 17 שנים, לפעמים הרגשתי שגידלתי אותה. ילדה מלאת חיים עם המון חברים, יפהפייה ומוכשרת בכל כך הרבה תחומים. אהבה להקשיב להווי מטאל, אהבה לשיר והיה לה קול מדהים.
"היא התלבטה בין קריירת שירה ומשחק לבין קורס פרמדיקים, ובסופו של דבר השאירה את השירה כתחביב וגם השתתפה בכמה הפקות משחק שעשו בנתיבות. ההומור ושמחת החיים שלה חיבבו אותה על כולם".
המדריכה הכי צעירה
כשהיתה בת עשר אבא שלנו חלה בסרטן וטופל בהוספיס בית, וכבר אז עמית החלה לחשוב על כך שכשתהיה גדולה תטפל בחולים ובפצועים. בגיל 15 החלה להתנדב במד"א נתיבות, לקחה קורסים והתפתחה, ולפני חודשיים החלה להדריך בקורס פרמדיקים והיתה המדריכה הצעירה ביותר בישראל.
בנוסף היא עבדה כפרמדיקית במד"א מרחב דרום וכפרמדיקית בקיבוץ בארי, שם היתה לה דירה והתגוררה בקיבוץ. היא היתה כל כך עמוסה, כאילו ידעה שאין לה מספיק זמן. היא היתה קרן שמש, שהביאה רק טוב לעולם הזה. החברים שלה לא עוזבים את הבית של אמא שלי".
במשך יותר משבע שעות היתה עמית סגורה במרפאה, וביחד עם רופא ואחות הם ניסו לטפל בכולם, כששני חברי כיתת כוננות שומרים על המרפאה מבחוץ ויורים במחבלים שניסו לחדור פנימה. ההתכתבויות עם אחיותיה והקלטות השיחות מתעדות את המחבלים שהולכים וסוגרים עליהם, ואיך עמית מתחננת לסיוע ולא מוותרת על אף פצוע, עד לרגע האחרון.
בריאה מחדש
חביבה: "עד 14:00 היא היתה בקשר איתנו. הקליטה יריות, אמרה שהיא מריחה עשן ומבינה ששורפים בתים. השתגענו, התקשרנו לצבא, למשטרה, התחננו שמישהו יגיע. ידעתי שהיא באימה ובתופת, אבל האמנתי שתינצל. לא האמנתי שיפקירו אותם שם עד הסוף. המחבלים סימנו את המרפאה כיעד לכיבוש ולא ויתרו, וב-13:50 נגמרה לכיתת הכוננות התחמושת והמחבלים השליכו רימונים לתוך המרפאה. עמית כתבה שהמחבלים חזרו והיא לא חושבת שהפעם הם ישרדו את זה.
היא כתבה 'תתפללו עלינו, תהיו חזקים אם משהו יקרה לי'. היינו בטירוף מול ההקלטה האחרונה. חייגתי אליה והיא ענתה ואמרה שירו בה ברגליים. אמרה שרצחו את כולם, הם עליה והיא לא שורדת. השיחה התנתקה. לא ידענו אם היא מתה, אם היא בישראל או בעזה.
קראו עוד:
רק ביום שני בערב מצאו את גופתה במרפאה. היא עשתה לעצמה חוסם עורקים ברגל אחרי שירו בה, והמחבלים חזרו וירו בה בראש ובבטן. קברנו אותה בנתיבות ליד אבא. בגלריה שלנו היתה אמורה להיפתח באותו שבוע התערוכה 'בריאה', שבה 59 אמנים מציגים פרשנויות למושג בריאה. עכשיו אני מרגישה שזו נבואה שהגשימה את עצמה. תוהו ובוהו, סוף העולם, ובריאה מחדש".
