מנחמים רבים הגיעו לביתה של חלי אפרת גנות, אמו של פקד דן גנות ז"ל, סגן מפקד פלוגה ביחידה לתיאום פעולות אכיפה, שנהרג בשבת השחורה בעת מילוי תפקידו, תוך שהוא נלחם בחירוף נפש להציל את תושבי הדרום מירי מחבלי החמאס.
גנות: "דן התקשר אלי בשעה שש וחצי בבוקר ואמר לי, אמא פרצה מלחמה, אל תפתחי טלוויזיה, כשתצטרכי לדעת, תדעי'. אני אמרתי לו תשמור על עצמך, וזו הייתה השיחה האחרונה בינינו". דן לחם בקיבוץ בארי נגד מחבלי החמאס שפשטו על הקיבוץ, אך לאמו לא היה כל מידע על מוקד הלחימה של בנה ומאז אותה שיחה, היה מנותק קשר.
האם: "אם בנותיו של דן, מעיין, הייתה איתו בקשר עד לשעה אחת ורבע. באחת וחצי בצהריים היא שלחה לו הודעה וראתה שההודעה נשלחה אבל לא נקראה. ככל שהזמן עבר והוא לא יצר קשר, היא הבינה שמשהו קורה. היא ניסתה להתקשר למפקדים, ללא מענה. רק בשבת שעברה הגיעה ההודעה כי זוהתה גופתו".
צלפים על גגות
חלי אפרת (66) מתגוררת לבדה בקרית מוצקין, בעלה יהודה (73) נמצא במוסד טיפולי בשנתיים האחרונות עקב מצבו הרפואי. בנה הגדול אופיר (44) ובנה הקטן גלעד (33) לא מתגוררים בארץ. דן, שהיה אמור לציין יום הולדת 42 בחודש הבא, הוא אב לשתי בנות 3 ו-7 .
אחיו גלעד מיכאל (מיקי) סיפר למיינט קריות: "דן היה חלק מהיחידה הארצית של המשטרה, המפקד של דן נפל בקרב במשטרת שדרות, ודן לקח פיקוד על הצוות. אבל הוא כל הזמן שמע קריאות בקשר על מה שקורה בקיבוץ בארי, ולמרות שזו לא הגזרה שלו הוא החליט לנסוע לשם בגי'פ לחלץ תושבים. הם היו הראשונים שהגיעו לקיבוץ, והיו כוח הפריצה לחילוץ השבויים.
הם הצליחו לנטרל מחבלים רבים עד שנכנסו לסוג של פינה בין שני בתים, שם חיכו להם צלפים על הגגות שירו על הג'יפים שלהם. הגי'יפ הראשון חטף פגיעה לא ישירה והיה מי שהצליח לצאת ולהוריד עוד מחבלים, אבל הג'יפ של אחי חטף פגיעה ישירה. באותו הרכב למיטב הבנתי היה גם הרבש"צ של בארי שהם חילצו אליהם.
"ברכב הזה שנפגע היה גם תחמושת ונהרגו שמונה לוחמים, רק אחד ניצל. אבל עד שנודע לנו מה קרה היינו באי ודאות. אני שהיתי בבולגריה ואחי בארה"ב, עד שהגיעו מהמשטרה והודיעו שהוא מנותק קשר. לאחר מכן הודיעו שהם יודעים שבוודאות נהרג, אבל לא היה זיהוי רשמי, עד לשבת שעברה".
האם סיפרה: "הייתה לי תחושה של אמא, מרגע שנותק הקשר היינו בסוג של שבעה. כתבתי לאם בנותיו של דן, מעיין, שאני עייפה ומפחדת מדפיקה בדלת, ובאותו הרגע נשמעה הדפיקה. ראיתי את השוטרים והחובש שבאו לומר לי שדן זוהה סופית והוא גיבור ישראל, שחיסל מספר רב של מחבלים, והציל הרבה משפחות וילדים".
בשבוע בו הייתה המשפחה באי וודאות, הלכה האם לבקר את בעלה: "הוא סובל מדמנציה, אבל כשהגענו אליו הוא אמר לי קר לי, אני קפוא, את צריכה לכתוב מודעה'. ששאלתי איזו מודעה, הוא אמר לי 'את כבר תדעי'.
מדבקה עם דגל
דן נולד בקרית ים, וגדל בקרית חיים, למד ביסודי ארלוזרוב ולאחר מכן בתיכון קרית חיים, ובשנתיים האחרונות עבר לתיכון 'תל אביב' בחוצות המפרץ: "דן היה ילד קסם, שאהב להיות בחוץ, הסתובב עם שרוואלים, והיה חולה על אביב גפן. תמיד הגדיר את עצמו כילד אור הירח. הוא התגייס כחובש בגדוד צבר בגבעתי וקיבל תעודות הוקרה. אחר כך התגייס למתפ"א (מנהלת תאום פעולות אכיפה של משטרת ישראל) בתפקידים האחרונים שלו הוא היה מפקד תחנת חדרה, ולפני כן מפקד תחנת אור עקיבא 3 שנים.
"זו הייתה עיר שהיה בה לא מעט פשע והוא הביא ל-0 אחוזי פשיעה. אבל הוא מיצה את התפקיד, תמיד סיפר כמה קשה לו עם כל ההפגנות, שקראו לשוטרים 'בושה' ירקו עליו וגם שברו לו את המשקפיים. זה קרע אותו נפשית הוא חיפש לעבוד עם אנשים ולא להיות במשרדים. תמיד היה גם עוזר לשוטרים בחייהם האישיים, לפני חודש וחצי הוא בא ואמר לי 'אמא אני לא מאושר'.
קראו עוד:
"הוא רצה לחזור ליחידת 'מתפ"א' וזאת למרות שאמרו לו שהוא מיועד לתפקיד בכיר. הוא פנה ובקשתו התקבלה ולפני חודש הוא חזר ליחידה. קיבל את המדים החדשים שלו. ביום רביעי האחרון שלו הוא פנה למפקד שלו ואמר לו 'הפכת אותי לאדם הכי מאושר בחיים'. אני מתנחמת בזה שהוא היה מאושר. הוא תמיד אמר 'טוב למות בעד ארצנו' חלק ממנו עוד נשאר בקיבוץ בארי, על אדמת הארץ שהוא כל כך אהב. הייתה לו מדבקה עם דגל ישראל, והוא היה מעביר אותה מחולצה לחולצה – היה אוהב וגאה בארץ".
אהבת הארץ
בשנים האחרונות התגורר בחריש. לשבעה הגיעו תושבים לנחם מכל הארץ, תושבי אור עקיבא הגיעו בהמוניהם, לספר למשפחתו על בנם והערכתם אליו. גנות נקבר בזכרון יעקב, ובצידי הכביש רבים הניפו דגלי ישראל. אביב גפן שר לו בהלוויה: "זה היה מרגש ועוצמתי, כמו שהיה מגיע לדן. היה לי חשוב שגם אבא שלו יהיה בלוויה למרות מצבו, והוא היה שם ודמע בלי הפסקה. אני שומעת מחברים כמה הוא העריץ אותי, הייתי אחות אחראית בקופת חולים מאוחדת בקרית מוצקין ופעילה חברתית, והוא ספג מהבית את הנתינה והאהבה לארץ ולאחר".
האם ספדה לבנה: "ביום כואב מבקשת בשם בני דן גנות השאיר לנו צוואה, חבקו אחד את השני הפיצו אהבת חינם, חבקו את דגל ישראל. גם בדרכו לא האחרונה נבוא עטופים בדגל ישראל. מבטיחה לך לעולם לא יקראו לשוטרי ישראל בושה בושה. נמשיך את דרכך להפיץ אחדות, אור ואהבה.
"תודה לך בן שלי שדאגת שלא אשאר לבד הבאת לי את משפחת מתפ"א שעוטפים אותנו. אפילו גרמת לאבא לחזור לדבר לכמה שניות. גאה לחלוק אותך עבור מה ומי שנולדת. קיבוץ בארי ישוב ויקום שם השארת חלק מנשמתך מגופך".
האם מספרת על הפגישה האחרונה: "דן היה מגיע לבקר אותי הרבה יחד עם שתי בנותיו. בפעם האחרונה היינו בקריון ביום השלישי האחרון שלו, הייתה אווירה טובה ישבנו, דיברנו ואכלנו יחד. בסוף המפגש הוא חיבק אותי בחיבוק עוטף כמו שבחיים לא חיבק אותי, נתן לי נשיקה על המצח ואמר לי תודה. הרגע הזה נשאר איתי וחששתי, אבל לא רציתי לפתח פחד.
"כל החיים חששתי לו. עכשיו יש את שתי בנותיו, להן הסברנו שאבא נהרג במלחמה והוא לא יחזור. בת ה-7 ביקשה ממני 'תמשיכי להיות שמחה'. ואני חייבת 'הוא תמיד היה הגיבור הפרטי שלי ועכשיו הוא גיבור של מדינה שלמה. היחידה שלו עשתה צמידים לזכרו ועליהם חרטו את המשפט 'לא יפלו פנינו, כי זה קטן עלינו'".
