"התחלתי פשוט לשפוך על דף ריק את מה שעובר עלי דרך דמות שיצרתי, ואחרי שהבנתי שהדמות הזו עוזרת לי להתמודד, החלטתי לאזור אומץ ולפרסם את הספר - כדי לעזור לאחרים במצבי", מספרת אלבינה אברהמוב (25) מקרית ביאליק, שפרסמה לפני מספר חודשים את ספרה 'אחרת'.
3 צפייה בגלריה
"סכיזופרניה זו מחלה שמתביישים בה". אלבינה אברהמוב
"סכיזופרניה זו מחלה שמתביישים בה". אלבינה אברהמוב
"אלנה זו בעצם אני". אלבינה אברהמוב
(צילום: נחום סגל)
גיבורת הספר, צעירה בשם אלנה, מתמודדת נפש, מנסה לקיים אורח חיים כסטודנטית מן המניין, לאחר שאושפזה בבית חולים פסיכיאטרי בעקבות מחלת נפש שפרצה לחייה אחרי לימודי התיכון.
"אלנה זו בעצם אני", מספרת אברהמוב (25) בגילוי לב, "תמיד אהבתי ספרות ותמיד קראתי ספרים, אך לא חשבתי שאכתוב ספר שיסייע לי בהתמודדות שלי".
היא בעלת תואר ראשון בחינוך ובקרימינולוגיה, למדה בתיכון אורט ביאליק ונחשבה לתלמידה טובה מאוד, עד שבכיתה י"א החלה לסבול מחרדות שמנעו ממנה להגיע לבית הספר, ועברה ללמוד בקידום נוער.

לחץ וחרדות

אברהמוב: "תקופת הבגרויות הייתה לחוצה מאוד עבורי, והייתי גם לקראת גיוס ולא ידעתי למה לצפות. פתאום צפו לי מחשבות, לאחר שסיפרו לי שיש מושתלים בכיתות בית ספר, ולאחר שחברה סיפרה לי שבמסגרת המיונים לצבא מבצעים מעקבים אחר צעירים טרום הגיוס. תמיד סבלתי מחרדות, אבל הלחץ והמחשבות הפכו את זה למשמעותי יותר, עד שלא יכולתי לישון בלילה. אחרי סיום י"ב, וככל שהתקרבתי לגיוס, הלכתי ברחוב והרגשתי שעוקבים אחרי. לא הבנתי מה עובר עלי, ויום אחד זה הגיע לשיא, חוויתי התקף חרדה שהרגשתי שאני עומדת למות. הגעתי לקופת החולים, שלחו אותי למיון בבית חולים בחיפה, ונתנו לי תרופות מבלי להסביר לי ממה אני סובלת. לא הבנתי את המצב ולא לקחתי את התרופות, וכשבועיים אחרי הגיע התקף נוסף".
3 צפייה בגלריה
"סכיזופרניה זו מחלה שמתביישים בה". אלבינה אברהמוב
"סכיזופרניה זו מחלה שמתביישים בה". אלבינה אברהמוב
"סכיזופרניה זו מחלה שמתביישים בה". אלבינה אברהמוב
(צילום: נחום סגל)
בפעם השנייה היא פנתה ישירות למיון, לבדה. "הגעתי, ושאלתי את האחות שבדקה אותי, אם מישהו רודף אחרי, והיא ענתה לי בקול תקיף 'את מבינה שאני לא יכולה לענות לך על השאלה הזאת', התשובה שלה הכניסה אותי לחרדה גדולה יותר, כי היא נתנה אישור לחששות שלי במקום להרגיע ולהסביר לי ושזה קורה לעוד אנשים, ובעיקר שבסוף זה חולף".
אברהמוב איבדה את אביה בנסיבות טראגיות בגיל חמש, וגדלה עם אמה וארבעת אחיה ואחיותיה. "יש לי זיכרונות קלושים, תמונה של אבא חוזר מהעבודה הביתה ומחבק אותנו, ורגעים של משפחה שלמה. למרות מה שעברתי הייתי ילדה רגילה לגמרי, תלמידה טובה שאוהבת ללמוד ולרוב הסתדרתי חברתית. היו תקופות שגם הייתי לבד, אבל לא סבלתי ממחלות נפש. תמיד אהבתי ספרות, וכשעברתי לקידום נוער לא היה שם לימודי ספרות, אז למדתי את המקצוע בעצמי וניגשתי לבגרות".
בפעם השנייה במיון נשאלה אברהמוב אם היא רוצה להתאשפז בבית החולים הפסיכיאטרי 'מעלה כרמל'. "אמרתי כן, לא ידעתי מה יש לי, אבל רציתי לעשות כל מה שאפשר על מנת שזה יעבור ואחזור לעצמי".

תופעות לוואי קשות

לפני חודשים בודדים עלה בית החולים הפסיכיאטרי מעלה כרמל לכותרות בעקבות הרצח של הנערה ליטל יעל מלניק ז"ל. "כששמעתי על יעל, זה היה נורא, חשבתי על מה עבר עליה, וחשבתי שבמידה מסוימת זו יכולתי להיות אני", אומרת אברהמוב. "לא הייתה לי חוויה טובה באשפוז שם, אני חושבת שזו לא שיטה טובה לטפל באנשים עם מחלות נפש, כי כשיש התפרצות, זו התקופה שאתה הכי פוחד והכי זקוק לבני המשפחה ולאנשים הקרובים אליך. לא הייתה שם שגרה, חדרי התעסוקה היו ריקים מאנשים, כל היום פשוט יושבים בחדרים ומחכים שהזמן יעבור.
3 צפייה בגלריה
עטיפת הספר
עטיפת הספר
עטיפת הספר
(צילום: פרטי)
"היה לי מזל שהמשפחה שלי תמכה, אמא שלי הגיעה כל יום לבקר אותי. לא קיבלתי שעות עם פסיכולוג, ואף אחד לא עדכן אותי מה האבחנה וממה אני סובלת.
"בעת השחרור, שמעתי לראשונה את המילה 'סכיזופרניה'. כששאלתי את הרופאים מה זה, אמרו לי 'תבדקי באינטרנט', ורק כשהתחלתי לגלול פתאום הבנתי מה אני עוברת. אבל כשהגעתי לתוחלת החיים של הסובלים מסכיזופרניה, נבהלתי ועצרתי מיד. הרגשתי שהחיים שלי נגמרו. עברתי תקופות לא קלות של תרופות שלא התאימו וגרמו לתופעות לוואי קשות, אבל את המשברים הבאים שהיו לי במהלך החיים, לאור האשפוז במעלה כרמל, כבר טיפלתי בקהילה ובבית".

שירות לאומי

בשל מצבה הנפשי המורכב, אברהמוב קיבלה פטור משירות צבאי. "זו הייתה אכזבה גדולה, כי רציתי מאוד לשרת. מצאתי פתרון בעמותה שהציעה לי לעשות שירות לאומי, ושירתתי במשך שנתיים בבתי ספר בחיפה. זו הייתה תקופה משמעותית, מלמדת ומאתגרת שנתנה לי הרבה סיפוק".
בתום השירות החלה בלימודי תואר ראשון בחינוך וקרימינולוגיה במכללת גליל מערבי. "במסגרת הלימודים בקרימינולוגיה למדנו על מחלות נפש, ושיתפתי את הקרובים אלי בהתמודדות נפש שלי. כל אחד שסיפרתי לו, הכיר עוד מתמודד או מתמודדת נפש אחר, וזה עזר לי לא להרגיש לבד".
אברהמוב חברה לעמותת 'עמיתים' המסייעת למתמודדי נפש, ועברה הכשרה על מנת את סיפורה בפני קהלים שונים. "הרציתי מול מנהלי מתנ"סים, חברים בקופות חולים, בקהילה ובספרייה. כשפוגשים את האדם מאחורי התווית, רואים את האדם, יותר קל להם להבין את מה אנחנו עוברים, וזה מפחית את הסטיגמות".
מה יש בספר שאין בהרצאות?
"כשהדברים החלו לצוף שוב, התחלתי לכתוב את הסיפור שלי על דמות אחרת, אלנה קרולוב - צעירה מתמודדת נפש שנה אחרי שאושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, כשהיא מתחילה ללמוד באוניברסיטה כסטודנטית מן המניין ומנסה לברר מי היא, מה אמיתי בחייה ומה תוצר של השיגעון.
"במלחמה על טיפת השפיות האחרונה שנותרה לה, היא מנסה להשאיר את העבר הטראומטי מאחור ולסיים את הלימודים כ'רגילה'.
"בספר יש גם התמודדויות זהות לאלה שלי בחיים. כמו למשל מה תעשה אלנה כשה'אחרת' שבה תתחיל לצוץ מכל מקום. לספר הוספתי גם דמות שלא נמצאת בחיי, אדריאן אנגלס, סטודנט שנקרה בדרכה של אלנה ביום הראשון ללימודים, שמקשה על ההחלטה של אלנה לשמור על הזהות שלה בסוד, אבל למרות החששות מתפתח סיפור אהבה. הספר מתאר את הקשיים בהשתלבות בחברה נורמטיבית, ואת מסע ההחלמה של אלנה דרך סיפור אהבה סוחף, שמראה שאהבה אפשרית גם במקומות הכי חשוכים".
הסצנה הראשונה בספר דומה לזו שהתרחשה במציאות במפגש של אברהמוב עם הפסיכיאטרית במיון בבית החולים. "היא השאירה לי הרבה מחשבות על ההכלה של מתמודדי נפש בעולם. כמעט לא מדברים על סכיזופרניה, זו מחלה שמתביישים בה, ואנשים לא יודעים מהי. פעמים רבות, שכשמישהו עושה משהו נורא, כותבים 'הוא חולה נפש', אבל זו חוסר מודעות - דווקא מתמודדי נפש הם אנשים שנמצאים ברגישות הכי גבוהה שלהם, אנשים יצירתיים, חומלים שלרוב לא פוגעים באחרים, והם אף הקורבנות לאלימות בעצמם. מתוך בורות, אנשים משתמשים במושג הזה מבלי להבין את המשמעות ואת הפגיעה.
"אחת המטרות שלי היא לחשוף גם אנשים שאינם מתמודדי נפש לעולם של מתמודדי הנפש. שמתי את הלב שלי בספר, כמו ניתוח לב פתוח, שם אני הכי חשופה, אבל כך אני גם תופרת את עצמי כל יום מחדש, הספר גם מזכיר לי כמה יופי יש במחלה הזאת".

לתת תקווה

על כתיבת הספר, שהחלה כמעט במקרה, היא לא סיפרה בתחילה לאיש. "בני המשפחה שלי ראו שאני עוסקת בכתיבה, כי עשיתי את זה כמעט כל יום אחרי הלימודים, אבל לא סיפרתי להם כדי שלא יתאכזבו אם זה לא יקרה. היחידה שסיפרתי לה היא המטפלת שלי, ששמעה ממני כל הזמן על התקדמות הכתיבה, ושכנעה אותי לצאת עם זה לעולם, בין היתר כדי לעזור לאחרים, מתמודדי נפש כמוני. זה לא היה פשוט להיחשף, אבל היום אני שלמה, כי אני רוצה לתת תקווה לאנשים כמוני, שיוכלו לקרוא ולהזדהות, שהם לא לבד ושהחיים רק מתחילים, והכל אפשרי".
מאז השלימה את כתיבת הספר, אברהמוב כבר עמלה על כתיבת רומן נוסף.
הספר 'אחרת' מפורסם באתר עברית - חנות דיגיטאלית לספרים, תחת שם הכותבת אלבינה אברהמוב.