שלוש גננות מהקריות מדברות על מפעל חייהן שנהרס, ולא בטוחות שלילדים יהיה לאן לחזור אחרי המגפה.
מירית סימון
בעלת גן "חלום קטן" בקרית חיים. 74 ילדים, 14 עובדות
"כולם במצוקה בעקבות המשבר, וכולם ניזוקים, אבל יש משהו שמבדיל את הגנים הפרטיים מכל השאר: אנחנו מחזיקות 90 אחוז מילדי ישראל, בגילאי 0-3. בבת הקפה אפשר לבחור בסכום שנרצה לשלם עבור כוס קפה, אבל התשלום עבור הגנים הוא חובה, כי מרבית ההורים יוצאים לעבודה.
"המשבר יסתיים במוקדם או במאוחר, והגנים יצטרכו להשלים פערים כדי לא לקרוס. נעלה מחירים, וההורים יהיו אלה שישלמו את המחיר. לכן זה גלגל שמחייב את התערבות המדינה. בשנה האחרונה הכניסו את הגנים הפרטיים תחת חוק הפיקוח וטוב שכך, אלא שההיערכות גבתה הון, ועכשיו מתנערים מאיתנו. אני קרימינולוגית בהכשרתי, פתחתי את הגן מתוך תחושת שליחות ואני בקריסה כלכלית. החלום שלי הפך לסיוט. אני רואה אותו מתאדה ואני חסרת אונים.
"שכר לימוד ממוצע בצפון עומד על 2,800 שקל לחודש, ובמרכז הארץ 4,000-4,500. המשמעות של חודש ללא הכנסה היא 120 אלף שקל מינוס, ואני לא רוצה לחשוב מה יקרה אחרי חודשיים או שלושה. אם אסגור, 140 הורים יחפשו איפה להשאיר את ילדיהם. אני צוללת לאט, בלי לדעת איפה הקרקעית.
המדינה צריכה לקחת אחריות על הילדים האלה, לספק לנו סל משמעותי ולא להתייחס אלינו כאלה עסקים אלא כאל מוסדות חינוך. המחשבה על סגירה עברה לי בראש, אבל אני עדיין מקווה שנעבור את זה בשלום".
לודמילה למברסקי
בעלת רשת הגנים "חלב ודבש" בקריות. 100 ילדים, 20 עובדות
"העסק שבניתי מתפורר לי בין האצבעות. מעולם לא התלוננתי ולא ביקשתי תמיכה מהמדינה, יצרתי עשרות מקומות עבודה ושילמתי המון מיסים, ועכשיו המדינה סגרה אותנו. אני בעלת החברה וגם עובדת בה, ואיני זכאית לחל"ת. צריך לשלם שכירות ולהחזיר להורים תשלום עבור מחצית חודש מרץ, וקופת הגן ריקה.
"דורשים מהגנים הפרטיים אישורי פיקוח, אבל לא מכירים בנו כמוסד חינוכי. הפקירו אותי. כרגע המדינה מציעה לי רק הלוואה, אני מנסה לצאת מהבור והם מכניסים אותי לבור עמוק יותר. בעלי עובד עכשיו במשרה מצומצמת, אנחנו מתקיימים מחסכונות, ויש שתי אפשרויות - או שאקח עוד הלוואות כדי לשרוד ואעלה את שכר הלימוד, או שאכריז על פשיטת רגל, והגן ייסגר.
"הרבה גנים ייסגרו עכשיו, ואולי נחזור לאותם גנים קטנטנים עם מטפלת שלא הוכשרה מספיק, או שפחות אמהות ייצאו לעבודה. אם יהיו גנים, המחירים יהיו בשמים.
"אני שומרת על קשר עם ההורים, מכינה סרטונים לילדים ושולחת פעילות מקוונת כדי לשמור על איזו שגרה גם עבורי, אבל יש תחושת ריקנות. קשה לראות איך הכל נעצר, והתעייפתי מלחשוב מה לעשות. הדבר היחיד שיעזור הוא אם המדינה תכיר בנו כמוסד חינוכי ותבוא לקראתנו, כי כרגע אנחנו שקופים מבחינתה. אולי הרשויות המקומיות יעזרו, ויהפכו את הארנונה העסקית לרגילה. בינתיים אני מחכה לפרסום התוכנית הכלכלית של ביבי, ומקווה שאחרי הקורונה יהיה לילדים לאן לחזור".
אורנית רחמים
בעלת "הגן של ניני" בקרית אתא. 32 ילדים, חמש עובדות
"לא אני הבאתי את המשבר הזה על עצמי, ואני לא מתכוונת לקחת את ההלוואה שמפרסמים בתקשורת. אני משלמת מיסים כל החיים, איני זכאית לחל"ת, אני אם חד הורית ומתגוררת אצל אמי. אני לגמרי לבד בסיפור הזה, ואני אמורה לשלם משכורות לעובדות שלי ולהחזיר להורים תשלום עבור חצי חודש מרץ. כבר הודעתי להורים שייקחו בחשבון שאם הם רוצים פיצוי, אולי לא יהיה להם גן לחזור אליו.
"אני לא מתכוונת להחזיר חובות שלא אני יצרתי, אם המדינה רוצה שיהיה גן - שתיתן גם היא את חלקה. כבר לקחתי הלוואה בגלל חוק הפיקוח, לא אכנס עכשיו לגירעונות כדי להגיד שאני מתגלגלת, ובסוף ממילא אגיע לפשיטת רגל. עדיף כבר להיות שכירה. זה כואב, כי התחלתי עם משפחתון, ו-17 שנה נתתי כאן את הנשמה. במלחמה הקודמת המדינה עזרה ב-30 אחוז, וגם אז לא יצאתי מהמשבר בקלות, ועכשיו לא רואים את הסוף".
