"תקופת הקורונה מינפה את כל פעילות העמותה", אומר בגאווה מתן גולדנברג, המקים והמנהל של עמותת 'ערך החסד', תוך כדי שהוא מגיש תבניות אוכל חם לתושבת העיר ב'בית החסד' שהקים בלב שכונת נווה חן בקרית אתא. קצת קשה להאמין, אבל גולדנברג (33), נשוי לאביבית ואב לבן שנתיים, היה עד לפני מספר שנים במקום אחר לגמרי. "הייתי נער אמביציונר", סיפר השבוע.
"היו לי שאיפות אדירות להצליח, אבל אפס יכולת לנתב את כל הכוחות שלי למקום הנכון. המודלים לחיקוי שלי היו מסרטי פשע, ההורים שלי היו אנשים עובדים ועסוקים וניהלו מלחמה מתמדת לשמור על הילדים, אבל אני הרגשתי שלא היה מי שיקבל אותי".
גולדנברג נולד וגדל כל חייו בקרית אתא, למד בבית הספר היסודי לוחמי הגטאות ובתיכון רוגוזין. בגיל 15 התחבר לחבורת נערים בני גילו, והפך למנהיג החבורה. "התחלנו לעשות הרבה שטויות. היינו פורצים, לוקחים סמים, מבצעים שודים. היום כל זה נראה לי כאילו חייתי בסרט. אני מתקשה להאמין שכל זה קרה, ובאיזה קור רוח נהגנו".
תוך כדי הסיפור הוא מראה סימני דקירה על גופו. "יש לי על הצוואר צלקת מדקירה, זו אחת משתי הפעמים בהן כמעט איבדתי את החיים שלי".
כלא צבאי
למרות ההסתבכויות, הצליח גולדנברג להתגייס לשירות צבאי קרבי בגדוד לביא. "היה לי בסיס טוב, ולכן גייסו אותי לשירות קרבי, אבל השירות שלי התקצר בגלל תקרית אלימה שהייתה לי עם פלסטינים. שפטו אותי וישבתי בכלא הצבאי לזמן קצר, ואחר כך שיחררו אותי מהצבא".
בתום שירות של שנה וארבעה חודשים, בגיל 19, הוא חזר לסורו, תכנן וביצע שוד בבנק הדואר שביט, ליד בית הוריו, יחד עם חברו הטוב מתן אדלשטיין, כשהוא מצויד באקדח וחברו בסכין. הוא נתפס ונשפט.
בפסק הדין נכתב: "רגע לפני שבעלי המקום סגרו, ניגשו השניים כשפניהם מכוסות ואיימו בסכין ובאקדח על בעלי המקום, ואילצו אותם לפתוח את הסניף ואת הכספת וגנבו למעלה מ-24 אלף שקל". במשפט נגזרו עליו שנתיים מאסר, ואחריהן הוא שוחרר. גם אדלשטיין שוחרר, אך לאחר השחרור הוא נרצח בפתח ביתו, אירוע שזעזע את העיר כולה.
"לא כולם שרדו את הלופ הזה", אומר גולדנברג השבוע. מתן קיבל דקירה בלב, יש חבר'ה שהם עדי מדינה, ועוד מקרים קשים. בגלל מה שעברתי בכלא, התחיל אצלי איזה שינוי בחשיבה. אני זוכר שביום ההולדת שלי הייתי בכלא, ולא סיפרתי לאף אחד על יום ההולדת. אני במיטה, שוכב ושומע צרחות של אסיר מהתא הסמוך, שצורח כי מרביצים לו, וזה נחשב למקרה עדין, ואני שואל את עצמי, 'איך הגעתי למקום הזה?'".
בתום המאסר הגיע לעבוד במעבדות מפעל 'פלרם' ברמת יוחנן, לצד אביו. "נתנו לי מקום עבודה טוב, כי ידעתי אנגלית. אהבו אותי ואפילו הציעו לי ללמוד ולהתקדם, אבל זה לא עניין אותי. בסוף יום העבודה, עובדי המפעל היו מתנדבים בחלוקת מזון. בהתחלה הם גררו אותי לזה, אבל עם הזמן זה היה ממש בנפשי. לא האמנתי על עצמי שאני מוצא את הכוחות הטובים שבי, שאני באמת אוהב את זה. התחלתי להבין שהמודלים לחיקוי שלי היו פסולים, שטעיתי, והכל השתנה. תמיד ראיתי שחור ולבן, ופתאום ראיתי עולם צבעוני - הייתי בצד של הרעים, והחלטתי שאני עובר לצד של הטובים".
סוכן שטח
גולדנברג החל לסלול את דרכו לעולם שלא הכיר, והחל להתנדב בחלוקת מזון, ולאחר מכן בהתנדבות במוסד 'גלעם' לנוער בסיכון בקרית אתא. "פתאום נוצר חיבור והבנה שכמו שהייתה לי יכולת להשפיע כמנהיג החבורה, כנער, אני יכול להשפיע לטובה, ויש להשפעה הזו משמעות של חיים ומוות".
הוא עבד כשנתיים כסוכן שטח וכסמנכ"ל בעמותה לילדים ונוער בסיכון, והחליט לצאת לדרך עצמאית. כיום, ומלבד עבודתו כעצמאי בייבוא ציוד לאבטחת אישים, פתח את עמותת 'ערך החסד'. "כל מה שעברתי התגבש לכדי הרצון לקחת את הנערים שרוצים לעשות ולהתקדם, ולהראות להם דרך לעשות טוב".
תחילה ניסה לפתוח בית לנערים בירושלים. "הניסיון הזה נכשל, אבל עם זה באה ההבנה שאני צריך לחזור לעיר שלי, וסוף סוף להחזיר לה טוב. זה המקום שאני מכיר הכי טוב, גם את המקומות האפלים שלה, וככה הגעתי לנווה חן, כי ראיתי כמה צריך פה סיוע ואוזן קשבת".
והוא צדק. יותר מ-70 בני נוער מגיעים מדי שבוע להתנדב בעמותה, כחלק מפרויקט מחויבות אישית, במסגרת שיתוף פעולה עם מחלקת הנוער של עיריית קרית אתא, זאת מלבד מתנדבי שירות לאומי ומתנדבים נוספים בעמותה. במהלך השנה מתנדבים הצעירים אצל ניצולי שואה וקשישים בעיר, בבתי אבות או בבתים פרטיים, מסייעים בכל הדרוש ובעיקר מעניקים אוזן קשבת, וגם מתנדבים במחלקות גריאטריות ואונקולוגיות.
"סיר מהלב"
מאז החלה תקופת הקורונה, הצטרפו בני הנוער לסיוע בחלוקת מזון. "זה רעיון שבא מבני הנוער, התחיל כתחביב והפך למפעל. אני לא אומר 'לא' לדברים כאלה, וזורם איתם". מאז, בכל יום שלישי הם מבצעים בשכונת נווה חן, מתחת ל'בית החסד', מיזם שהם קוראים לו 'שוק בקטנה', בו הם מזמינים את מי שזקוק לכך לקחת הביתה פירות וירקות ושאר מצרכים שאספו בתרומה. בימי שישי הם מפעילים את פרויקט 'סיר מהלב' - מבשלים בבתיהם או בעמותה אוכל לשבת, ומחלקים מנות במקום או עד בתי התושבים, אוכל מוכן לשבת.
"אני רואה את בני הנוער, ואני שמח ומאושר, החלום שלי הוא לפתוח גם כפר נוער עבור נוער בסיכון, ולתת להם את ההזדמנות שלא היתה לי", אומר גולדנברג.
מלבד הפעילות בעמותה, הוא מסתובב בקרב בני נוער ומספר להם את סיפורו. "אני עושה מסע לתיקון החיים שלי, אני עושה זאת עם הנוער בעמותה, הנוער שאני פוגש בהרצאות, וגם עם הבן הפרטי שלי. אני כל הזמן פוגש אנשים שמתקשים להאמין שאני זה אני".
היום אתה ישן בשקט?
גולדנברג: "בעבר הייתי מתקשה להירדם בגלל הפגיעה בזולת, היום אין לי בעיה להירדם. אני מרגישה שהענישה יישרה אותי, שעברתי את הדרך, ואין טעם להעלות זיכרונות כואבים או לחזור אחורה. אני אחרי זה".
פורסם לראשונה: 07:50, 07.02.21
