שבוע לא קל עבר על משפחת מנדלוביץ' מעצמון. ביום שלישי האחרון התקיימה אזכרה לציון שש שנים לנפילת בנם עוז, שנפל במבצע 'צוק איתן'. אולם בשונה מהשנים האחרונות, עקב הגבלות הקורונה, התקיימה אזכרה מצומצמת של חברים ומשפחה קרובה, והשאר צפו בשידור חי שהועבר בדף הפייסבוק לזכר עוז.
אמו של עוז, אסנת מנדלוביץ': "צמצמנו למינימום האפשרי, והכאב הוא עצום, כי דווקא החיבוק שאנו מקבלים ביום כזה, במיוחד לאור ההגבלות שהיו גם ביום הזיכרון האחרון, הוא חשוב לי מאוד.
"האנשים שבאים נותנים לי תחושה שזוכרים את עוז, שאכפת להם שהוא נתן את החיים שלו למדינה. באותו יום פתחתי את המדיה ולא היה כלום, למרות שלפני שש שנים, מלבד עוז נהרגו עוד 12 חיילים. נראה שמעדיפים להתעסק בזוטות ולא בחיילים, ואנו נותרנו עם הכאב והפחד שהוא יישכח".
טיפול בפוסט טראומה
הרצון להנציח את עוז מוביל את משפחת מנדלוביץ', שקיימה אירועים ופרויקטים רבים להנצחתו. אך בשנה האחרונה, אסנת ובן זוגה אלי שינו לגמרי את חייהם למען הנצחתו של עוז. השניים, שעבדו ככלכלנים מצליחים, נטשו את עיסוקיהם הקורמים ועמלו על הקמת עמותת 'מעלה' - מרכז עוז להחלמה ושיקום של מטופלים בקנאביס רפואי, מפעל הנצחה לזכרו.
אסנת, המשמשת כיו"ר העמותה, סיפרה: "עוז נתן את הדבר הכי יקר למדינה, את החיים והנשמה שלו, לא רצינו שהחיים שלו יסתיימו בשדה הקרב, והחלטנו להנציח אותו דרך סיוע לאנשים. כדי שגם בעוד 50 שנה, כשלא נהיה כאן, כולם יכירו אותו ויידעו כמה מקסים הוא היה".
על הסיבה שהובילה להקמת העמותה סיפר אלי, המשמש כמנכ"ל העמותה: "לאחר שעוז נפל, נחשפנו לחיילים שלחמו לצידו וחוו פוסט טראומה עקב השירות הצבאי, והם מטופלים בקנאביס רפואי, שבאמת פתר את הפוסט טראומה. למרות זאת, הם לא הצליחו לחזור למסלול החיים, וככל שעבר הזמן זה רק החמיר.
"חשבנו על עוז, שהיה מלח הארץ, והחיילים האלה כמוהו, צרכי המדינה עולים על הצרכים האישיים, והם הלכו לשרת ונותרו פגועים. הבנו שכדי שלא נפספס אותם, הם זקוקים לסיוע והכוונה בטיפול בקנאביס, לצד שאר תחומי החיים. ככל שצללנו הבנו את הצורך, לא רק לחיילים, אלא לכל המטופלים בקנאביס".
כיום, בעמותה ניתן מענה למטופלים בקנאביס על ידי רופאים, מדריכים ועובדות סוציאליות. לכל מטופל נבנית תוכנית שיקום אישית להשגת תוצאה מיטבית. בעמותה מסייעים גם לזקוקים לטיפול בקנאביס בהוצאת הרשיון, זאת לצד פעילות של מחקר ופיתוח וסיוע לחולים סופניים.
אלי: "יש סטיגמה שנוטלי הקנאביס הם לא אנשים נורמטיביים. אנו מאמינים שעל ידי סיוע והכוונה, המטופלים ישקמו את חייהם ואנו ננפץ את הסטיגמה".
בתוך זמן קצר הצטרפו כ-1,800 מטופלים לשני מרכזי העמותה, בתל אביב ובכרמיאל, וכבר בימים אלה עמלים על פתיחת מרכז נוסף שיהיה בית חולים שיקומי ברעננה, ובעתיד אף מרכז נוסף בקרית אתא.
לאור פניות רבות של מטופלים מהקריות לטיפול בעמותה, מתכננים אלי ואסנת להקים מרפאה נוספת בקרית אתא, ובשלב זה הם פועלים לגיוס תרומות לטובת הקמת המרכז.
אסנת: "הביקוש גדול. רבים מהמטופלים הם חיילים משוחררים פוסט טראומטיים, שאנו מסייעים להם לשוב למסלול החיים, וזו הפעילות שהכי מרגשת אותי. אני מרגישה שבזכות הסיוע לאנשים, עברתי מעמדת האם השכולה שזקוקה לסיוע, לעמדת המסייעת. רואה את הטוב שקורה לאנשים, ומודה לעוזי. תמיד קיים בי החשש שישכחו את עוז, ודרך הפעילות אני מרגישה שעוזי ממשיך לתרום ולחיות דרכנו".
את מרבית הכספים להקמת העמותה מימנו השניים מחסכנות שפרעו והלוואות שלקחו. "אילו עוז היה בחיים, היינו משקיעים בו, כעת הוא לא איתנו, והחלטנו להשקיע בהנצחה שלו דרך הסיוע לאנשים, ואנו מרגישים כל יום, עם כל מטופל, שהוא שמח בכך".
