אילנה גולץ, פרסומאית: "אף פעם לא חשתי אפליה. אדרבא, מעצם היותי אישה חשתי שדלתות הקריירה נפתחו בעבורי. יש תחושה שכל הנושא הזה של העצמה נשית ומעמד האישה כסלוגן מקטינים את ערך הנשים. יש מצב שדבריי יעוררו התקוממות: לאורך שנים רבות, נשים בחרו לעבוד פחות שעות, והתאים להן מסלול של קריירה משולבת במשפחה, ולדעתי כך זה היה צריך להיות וכך להישאר".
לידור אלדר, עובדת סוציאלית ומפיקת אירועים: "מקום האישה השתנתה במהלך השנים, המחסומים פחתו, אך עם זאת עדיין רואים חוסר שוויון. כל חיי טיפסתי מעלה לבד, בניתי עסק בשתי ידיים ללא עזרה של אף אחד וללא מעצורים. כך גם בחיי האישיים אני עצמאית, מרגישה חזקה ולוחמת לא פחות מכל גבר".
ענבל בן נתן, מטפלת אלטרנטיבית: "בהחלט יש שינוי, אם כי לא מהותי מספיק. ניתן לראות יזמות נשית בכל תחום, לרבות ארגוני נשים וחופש ביטוי מלא בחברה החילונית. אני מטפלת ברפואה סינית ואני לא מרגישה מעצורים או אפליות, שכן רפואה היא לכל המינים, המגזרים והדתות, וכולם שווים בעיניי. בעבר, כשעסקתי בתחומים שונים, לחלוטין הרגשתי אפליה ברורה בסכומי המשכורת מול הגדרות התפקיד בין אישה לגבר".
נילי אלדר, אשת חינוך, אל"מ במיל': "מעמד האישה תלוי גם בפעילותן. מחירה של האדישות היא התעלמות. אישית ,לא הרגשתי אפליה בדרכי ופעילותה. קבעתי לי מטרות ברות השגה, השקעתי את המאמצים להשגתן ובדרך כלל השגתי אותן.
"אין דבר חשוב ואיכותי שבא ללא מאמץ להשיגו. וכך עשיתי. אציין עוד שמילאתי תפקידים הנחשבים ל'גבריים' והצלחתי למלאם כהלכה. נשים צריכות לחשוב שלא רק שלא מגיע להן כי הן נשים, אלא הן ככל האדם, חלק חשוב בחברה".
רוני נבון, שדרית קווים בליגת העל: "משנה לשנה המודעות למעמד האישה וקידום נשים עלה באופן משמעותי. יחד עם זאת יש עוד הרבה לאן לשאוף. באופן אישי, לא הרגשתי אפליה או מעצור בדרך להגשמה עצמית בקריירה שלי גם כאשר נכנסתי לעבודה בסביבה מאוד גברית (עולם הכדורגל).
"אני בטוחה שגם בעולם הזה עוד נראה ונשמע יותר את קולן של הנשים - אנו כבר רואים יותר נשים בתפקידי שדרנית קו, פרשנית, פאנליסטית באולפן, ורק לפני מספר חודשים ראינו מאמנת ראשית בליגת הכדורסל הגברים עושה היסטוריה. אז כן ראינו דברים טובים עד עכשיו, אבל אני מאמינה שהחלק הטוב באמת עוד לפנינו".
עו"ד מיכל לנקרי: "כיוצאת חיל הים, שמחתי והתרגשתי לאחרונה לראות את בוגרות קורס החובלים החדשות שיקחו חלק בתפקידים פיקודיים בחיל, אשר בזמני היו סגורים לנשים. אישית אינני מאמינה במעצורים, ומגיל קטן אני מציבה לעצמי מטרות וכובשת אותן. מעולם לא חשתי כל אפליה בשל היותי אישה".
אפרת רוזנברג, בעלת סטודיו לעיצוב הגוף: "יש שינוי במעמד האישה, אבל אני באופן אישי לא צריכה שינוי או הסכמה ממישהו אחר בשביל להרגיש חזקה ובמעמד גבוה. יחד עם בעלי - הגבר היחיד במערכה - בנינו אימפריה רק של נשים ונשים חזקות, ולא היתה שום אפליה או מעצור בדרך".
אן כהן מרום, אשת יחסי ציבור: "יש שינוי מהותי, ועדיין קיימים פערים, כמו בשוק התעסוקה. אני הפכתי לעצמאית כשילדיי כבר בגרו, אבל אני מכירה מקרוב את האתגר של גידול ילדים לצד קריירה עוד מהימים שהייתי שכירה. ההבנה שאישה יכולה להצליח ולהגשים את עצמה ללא מעצורים תלויה בכל אחת מאיתנו באופן אישי".
סטפני שלוס, מנהלת פרויקטים: "השינוי המהותי שנעשה הוא בעיקר אצל האישה עצמה וביכולות שלה. אך בתחומים רבים, עדיין מעמדה של האישה בישראל ירוד לעומת הגבר, הן בפערי שכר והן בקידום נשים לתפקידים בכירים. אאחל לכל הנשים להגשים את עצמן מבלי להתייחס לכל מה שמסביב, כי רק כך ניצור את השינוי האמיתי בחברתנו".
סיון קסטיאל, מפיקת אירועים: "השינוי המהותי זה השינוי הפנימי שחל באופן פרטני אצל הרבה נשים שאני מכירה, ובאופן הציבורי השינוי הוא איטי יותר, אבל הוא בצמיחה. מה שלא השתנה עדיין זה השיח על מעמד האישה וכל עוד הוא קיים סימן שהבעיה קיימת. האפליה או העיכובים לא עצרו אותי מלהגשים את עצמי בקרירה עצמאית".
עו"ד קרן לוי: "לחלוטין, מעמד האישה השתנה לטובה. מה שטרם השתנה זה עול הטיפול בבית, שנופל בעיקר על הנשים. אני אישית לא מרגישה אפליה, לדעתי זה כוח. אני ובעלי שווים ביחסים ביננו, כל אחד תורם את חלקו, וכאשר אני צריכה להשאר במשרד ולעבוד עד שעות מאוחרות, הוא נשאר עם הילדים. וזה הדדי".
רמית אטיאס, בעלת סטודיו לכושר ופילאטיס: "אני מרגישה שאין אפליה, ההיפך, פרגון ורצון תמיד להרים לנשים. אישה צריכה להיות אישה וגבר להישאר גבר, כך נבראנו וטוב שכך. אני לא מעוניינת להיות הגבר בבית, רוצה גבר מוביל, מכיל, דואג שנותן להרגיש אישה מלכה".
עדי מעוז: "שנת 2022 מעלה עדיין בסימן שאלה את הפערים במעמדם של נשים במעגלי העבודה הבכירים ויחסם מבחינת שכר מול הגברים, ובפורומים רבים בהם אני נמצאת מנסות נשים להילחם בכך. גם באופן אישי חוויתי בדרכי המקצועית אמרות מפלות ומלחמה על תנאי שכר, בגישה ש'הגבר מביא את המשכורת העיקרית בבית', מה שלא אמור להיות במציאות תקינה".
