"אומץ לעשות זה דבר מאוד חשוב, מכל דבר בחיים לומדים גם אם נכשלים", אומרת בנחרצות ורדה קורן, מנהלת ההון האנושי בעיריית מעלות תרשיחא, שמציגה מסע חיים מרתק של לימודים ועשייה ויש לה עוד חלומות ללימודים חדשים (כמו לימודי משפטים) כי "הרבה זמן לא למדתי".
את אהבתה למעלות-תרשיחא, העיר שבה עדיין מתגוררת עם בן זוגה שמעון וילדיה, ינקה קורן בת ה-52 מהוריה, שעלו כנערים ממרוקו והיו מבין מייסדי העיר. החיבור הטבעי שלה למקום, הצמיח אותה בכל צעד שעשתה. קורן יודעת לשרטט את המסלול שעברו כמוה כמעט כל בנות העיר: לימודים בבית הספר, שירות צבאי וחתונה. "בצבא הייתי קצינת תחזוקה בחטיבת ברק ברמת הגולן, ואחרי השחרור התחתנתי", היא משחזרת. "את לימודיי האקדמאיים התחלתי אחרי גיל 30, אבל תמיד היה בי רצון ללמוד ולדעת עוד, כך שלמדתי גם לימודים בלתי פורמליים. תמיד אהבתי ללמוד, ובשבילי מרחק או זמן לא נספרים כשזה מגיע ללימודים. הכל קרוב מבחינתי, גם אם צריך לנסוע ממעלות לירושלים או לתל אביב".
את הקריירה המקצועית שלה החלה קורן בתחום משאבי אנוש בשטראוס, משם עברה ל"ישקר", עבדה עשור בקבוצת "אלביט מערכות" ולמדה תוך כדי תואר ראשון ושני. במהלך השנים הנחתה בפרויקט המצוינות "מיכא"ל" תלמידי תיכון בשעות אחה"צ ושם גילתה את תחום האימון ותורת "הכל אפשרי".
את העסק העצמאי הראשון שלה הקימה בתחום האימון התעסוקתי, ולאחריו היו עוד מספר עסקים בתחומים מגוונים. "אני יזמית בנשמה, ורציתי למצות אפשרויות ולנסות דברים אחרים חוץ מלהיות שכירה. פתחתי עסק כמאמנת פרישה ומנחת קבוצות, ולאחר שנתיים זכיתי במכרז לתפקיד ראש תחום תעשיה ותעסוקה ברשות לפיתוח הגליל ואז בעצם נכנס בי חיידק הפעילות במגזר הציבורי. למדתי את משמעות העבודה עם רשויות ומשרדי ממשלה, ותוך כדי גם למדתי תואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב".
את נעה בין התחומים במהירות גדולה, ומקבלת החלטות משמעותיות שאחרים ודאי היו שוקלים במשך שנים.
"אני רואה את עצמי כמישהי עם יכולת קבלת החלטות מאוד מהירה. אני אוהבת אנשים, רגישה וחושבת משאבי אנוש, ויחד עם זאת יש בי גם את הצד הרציונלי והמעשי. כשראיתי, למשל, בתחילת מרס השנה מיד עם פרוץ הקורונה לחיינו וכל ההנחיות שלי הפכו להיות ב'זום' במקום מגע אנושי ובקבוצות - העדפתי לשנות כיוון ולחזור לתחומים שאני אוהבת כמו משאבי אנוש. יחד עם אהבתי לארגונים גדולים - מכל המקומות שהתקבלתי אליהם בחרתי במשרת מנהלת ההון האנושי של עיריית מעלות תרשיחא"
במסגרת תפקידה שותפה קורן בקביעת מדיניות ההון האנושי של הרשות, גיוס ומיון עובדים, על תנאי שכרם ורווחתם, תוכניות ההעשרה וההדרכה, ושותפה בכל אשר קשור לעובדי הרשות הממונים על השירות הניתן לתושב. "בחרתי בתפקיד לאחר התלבטות", היא מודה. "החלטתי לקחת את התפקיד ולעבוד בתוך העיר כאשר מה שהנחה אותי הוא הרבה רצון טוב לשנות ולעשות למען העיר שלי למרות כל האתגרים ללמידה מחדש של התחום המוניציפאלי, שלשמחתי אני מצליחה לעמוד בו". הבנתי שזו לא רק קריירה, אלא בהחלט גם שליחות. התחברתי לעיר מכיוון אחר, מתוך רצון לעשות דברים חדשים, להוביל, להיות כחלק בלתי נפרד מההנהגה של העיר ורצון שהעיר שלי תצליח".
בנושא הזה, לקורן יש עמדה ברורה באשר להשתלבות נשים במערכת הציבורית ובעמדות ניהול בפרט: "אף אחד לא צריך 'לתת צ'אנס לאישה', אם אישה רוצה – היא תהיה והיא שם. לנשים יש ראייה מאוד מיוחדת, ראייה טובה ואחרת. נשים צריכות יותר לרצות להיות חלק מהמערכות האלה כדי לקחת את התפקיד, כי הכל באמת פתוח. עובדה שאצלנו בעירייה יש יותר עובדות מאשר עובדים. רואים זאת גם אצל המנהלות בארגון שהראייה, הכוח, ההתמדה והנחישות היא אחרת".
מאיפה הדרייב שלך?
"לא יודעת (צוחקת). יש לי עוד הרבה תוכניות. אולי חלק מהעניין נעוץ בהיותנו ילדי פריפריה. לא היה לנו תיכון במעלות-תרשיחא, למדנו בנהריה כ'ילדי חוץ' והייתה אינטגרציה מטורפת שחשפה אותנו לתרבויות אחרות וחברה שונה ודחפה אותנו להגיע להישגים".
חלק מזה נובע אולי מהדפוס החוזר והמסלול הידוע שתיארת לגבי הצעירים בעיר לפני עשרות שנים.
"נכון, הסטנדרט של רובנו היה לשרת בצבא ולהתחתן. היה חשוב לנו שיהיה מקצוע, לאו דווקא אקדמיה, אבל אחרי שנים שהייתי עובדת מצוינת, הבנתי שלא אתקדם בלי תואר ראשון או שני ועשיתי את זה עם המון סקרנות ורצון ללמוד כי ידע זה כוח, ועדיין לא פשוט להצליח ללא השכלה".
היום, מעידה קורן, המצב השתנה לטובה: "כיום יש יותר מודעות ללימודים אקדמיים, יש אותנו כהורים שמוכנים לממן את הלימודים כדי לעזור לילדים שלנו להתקדם. יש גם הרבה תוכניות כמו של האוניברסיטה הפתוחה, שמעודדת ללמוד תואר ראשון ושני ואני רואה גם בני 40 פלוס שלומדים לתואר ראשון. אנשים מבינים שדרישות השוק השתנו ושחייבים השכלה כדי להתקדם".
מה היית מייעצת לנשים צעירות בפריפריה?
"לא לפחד לעשות מה שאת אוהבת, הכל בסדר. גם אם את מרגישה שאת קופצת מתחום לתחום, נסי ואז תחליטי אם ומה מתאים לך. נשים צריכות לזכור שכל דבר שהן צוברות במהלך החיים שלהן נחשב, כלום לא הולך לאיבוד. להבין את מתרגמים את "ארגז הכלים האישי" לטובתך במיוחד בשוק התעסוקה הדינמי שלנו שמחייב להיות גמישים ואמיצים. תקרת הזכוכית היא רק בראש שלנו. היא לא באמת קיימת".
