בסוף השבוע שעבר הוחלט על הקמת מחלקה חדשה לטיפול בחולי קורונה ברמב"ם, ומאז פועלים בבית החולים על הכנת המקום, כך שיעמוד בתנאים הנדרשים. את האופרציה מונו לנהל האח אלכס קרמסקי והאחות כרמית פריד, שהתנדבו למשימה.
3 צפייה בגלריה
לא חשבו פעמיים. כרמית פריד ואלכס קרמסקי במחלקה החדשה | צילום: נחום סגל
לא חשבו פעמיים. כרמית פריד ואלכס קרמסקי במחלקה החדשה | צילום: נחום סגל
לא חשבו פעמיים. כרמית פריד ואלכס קרמסקי במחלקה החדשה | צילום: נחום סגל
בראיון ל"מיינט קריות" הם מספרים השבוע על ההחלטה לעבוד במחלקה המבודדת, על תגובות בני המשפחה, החרדה בקרב הציבור ואנשי הרפואה בכלל, ותמונת המצב המוגזמת, לדבריהם, שמקבל הציבור. "הסרבלים שרואים את אנשי הצוות לובשים זה מאוד מרשים בתמונות, אבל הרבה יותר ממה שנדרש. עכשיו, כשרוצים לשנות את זה, אנשים מפרשים את זה כאילו רוצים להפקיר את החיים שלהם או חוסכים עליהם".
בימים אלה מסתיימת ההיערכות ברמב"ם לקליטת חולי קורונה. המחלקה החדשה תהיה בקומה השנייה בבניין מאייר, בניין בן חמש קומות. קרמסקי ופריד, כאמור, היו בין אנשי הצוות שהתנדבו למשימה. קרמסקי (39), רווק מקרית ים, הוא אח 15 שנה, וכיום סגן אח אחראי של מכון הגסטרו.
3 צפייה בגלריה
כרמית פריד ואלכס קרמסקי במחלקה החדשה | צילום: נחום סגל
כרמית פריד ואלכס קרמסקי במחלקה החדשה | צילום: נחום סגל
כרמית פריד ואלכס קרמסקי במחלקה החדשה | צילום: נחום סגל
"בכובע השני שלי אני אחראי על חירום בחדר מיון וקליטה של החולים באירועים גדולים כמו פיצוץ גדול, תאונת דרכים גדולה וכדומה. לאור הכשרתי התקשרו אלי מההנהלה, אמרו צריכים את התגייסות שלי לטובת המחלקה החדשה. הסכמתי מיד, בלי לחשוב פעמיים.
"אני לא חושב שזה משהו שצריך חשיבה מרובה. עיכלתי את נושא הקורונה כבר כשהייתי במיון. צריך לקחת את זה בפרופורציות נכונות, מה גם שאנחנו כרגע לא רואים בארץ ובעולם בכלל סימני תחלואה ותמותה קיצוניים. רוב בני המשפחה שלי עובדים במערכת, אז הם כולם מבינים ולא חוששים".
"זה הרבה רעש" כרמית פריד (40), תושבת קרית שמואל, נשואה ואם לארבע בנות. היא עוסקת במקצוע כ-17 שנה, ובשגרה היא סגנית אחות אחראית בפנימית ג'. "יש לי תואר שני בניהול מצבי חירום ואסון. תמיד היה לי בראש שמתי שהוא זה יגיע. כשפנו אלי, מיד אמרתי כן. אחר כך סיפרתי למשפחה.
"בעלי קצת חשש בהתחלה, אבל הסברתי לו את ההשלכות. לא כל הקרובים לי מודעים לכך, אבל אני לא חוששת מהתגובות. מבחינתי זה לא אירוע מכונן, לא התייחסתי אל זה כאל משהו גדול, מלבד הפעילות שהיא מסיבית. לא היה חשש. לבנות לא אמרתי כלום. הן הבינו את זה בהמשך לבד, כשהקפיצו אותנו ביום שישי בערב, ואנחנו דתיים, אז הן הבינו".
מה לגבי חברים, שכנים? "אני לא חוששת. בקרוב אנשים יבינו כמה זה הרבה רעש על הרבה יותר ממה שזה. אני לא חוששת להדביק את הילדות שלי. אם פועלים לפי כל ההנחיות ולא מעגלים פינות, אז אין כל סיבה שנידבק. זה לא משהו שמטריד אותי".
את לא חוששת שהן יקבלו יחס מנוכר בבתי הספר שלהן? "לא מאמינה שזה יגיע לידי כך, ואם יגיע, נתמודד עם זה".
היה מי שלא רצה לעבוד במחלקה? קרמסקי: "כרגע המחלקה לא פעילה, אבל גויס צוות מכל בית החולים. ברגע שהמחלקה תיפתח, כולם יתייצבו.
פריד: "לא לקחנו נשים בהריון, אנשים מדוכאי חיסון, הורים לילדים מתחת לגיל שנה, אנשים שעובדים בחדרי ניתוח. הרבה אנשים ביקשו להתנדב, וכולם כאן בהתנדבות, לא מכריחים את אף אחד להיות פה. מי שלא מתאים לו יצא מהקבוצה".
יש אלמנט של סקרנות בבחירה להיות פה? רצון להיות חלק מדבר חדש ועולמי? פריד: "אני מניחה שיש הרבה חבר'ה צעירים שרוצים להבליט את עצמם, וכשאתה מגיע למקום כזה אתה בהכרח בולט. המערכת רואה אותך. מבחינתי, אני חושבת שלהקים מחלקה מאפס, כצוות סיעודי, זה אחד האתגרים הכי גדולים, בטח כשמדובר בכאלה מגבלות ומורכבות".
קרמסקי: "ובטח כאשר יש התגייסות כזו של כולם, שאנחנו לא רואים את זה ביום יום. לעשות את כל תהליכי ההקמה האלו בבית חולים סטנדרטי זה דברים שיכולים לקחת שנים, ופה זה נעשה בימים ספורים".
מערכת ניטור איך זה יעבוד? קרמסקי: "המחלקה נקראת 'כתר', על שם הקורונה. המיצוב של המחלקה תהיה כמו כתר מבחינת טכנולוגיות מתקדמות וטיפוח העובדים שמסכימים לעבוד פה. נעבוד במשמרות של 12 שעות, כמו במצב כוננות של מלחמה. יהיו תנאים שהצוות יוכל לנוח. רוב העבודה פה לא תהיה במגע פיזי עם חולים, אלא ניטור והשגחה. כמובן שיהיו מצבים שנהיה חייבים להיות איתם במגע".
פריד: "לכל מטופל יהיה טלפון עם מצלמה, דרכו הוא יוכל לתקשר איתנו וגם עם בני משפחה בשיחות וידאו. תהיה להם מערכת לניטור סימנים חיונים שמשדר אלינו כל הזמן, ומכשיר שהם יכולים לבדוק לעצמם אוזניים וגרון. כל יום יהיה ביקור רופא דרך מצלמות. פתחנו להם אזור פתוח לשבת לאכול, לעשן, משחקייה לילדים שיהיו מאושפזים, מערכת טלוויזיה ומולטימדיה, רמת מזון משודרגת שתוגש בכלים חד פעמיים, מקררים אישיים ועוד. תנאים של בית מלון".
המחלקה החדשה תכלול 30 מיטות אשפוז. שני חדרים מיועדים לילדים ובני משפחה מלווים. היא צפויה להיפתח רק לאחר שמשרד הבריאות יאשר. קרמסקי: "אנחנו חייבים לשמור קודם כל על בטיחות העובדים. מספיק שיהיה לנו עובד אחד שיידבק, חלילה, זה יפגע בכל האמינות של התהליך כלפי העובדים האחרים, כי המון אנשים חוששים, אבל אין שום סיבה לחרדה".
3 צפייה בגלריה
צילום: הקריה הרפואית רמב"ם
צילום: הקריה הרפואית רמב"ם
צילום: הקריה הרפואית רמב"ם
אילו תגובות אתם רואים מצד האוכלוסייה? "ברגע שהתחילו הפרסומים, היתה היסטריה. היו אפילו רופאים שהפנו חולים לבית חולים שלא לצורך, גם הם לא ידעו מה לעשות עם זה. עכשיו זה פוחת, כי גם מד"א הוכשרו למתן האבחון הזה".
להוריד לחץ אנשים מפחדים להגיע לבית החולים? קרמסקי: "ככלל, אנשים ממעטים ללכת למקומות ציבוריים, וחושבים פעמיים לפני שבאים לבית חולים. מי שלא באמת צריך, יחשוב פעמיים". פריד: "אנחנו מציעים לציבור להוריד את הלחץ, לנשום עמוק ולהיות קשובים להנחיות".
האם הנהלים המחמירים של משרד הבריאות אינם עומד בסתירה לטענה שלכם שאין סיבה לחרדה בקרב הציבור. אולי דווקא הנהלים מלבים את החרדה? פריד: "זה נובע מכך שאנחנו לא מכירים את הנגיף".
קרמסקי: "נוצרת פאניקה כי האוכלוסייה בישראל היא לא ממושמעת. ברגע שאנשים מתבקשים להיות בבידוד בית בשביל לשמור על בריאות המשפחה והציבור, אז אחד יוצא רק כדי לפגוש רגע את השכן, או רק לרגע למקום אחר ויש סכנה שתהיה התפרצות המונית.
"בסין אומרים לאנשים להיכנס לבידוד בית, ואף אחד לא מעז לצאת. פה כל אחד עושה מה שהוא רוצה, ואם אין אכיפה הם עלולים להביא למצב של התפרצות".
מדוע המיגון שלכם אינו כולל חליפות מלאות וכיסוי ראש מלאים כמו שאנו רואים בתמונות מהעולם? קרמסקי: "הסרבלים שאנשים רואים שאנשים לובשים, זה מאוד מרשים בתמונות, אבל הרבה יותר ממה שנדרש. בשגרה, חולים במחלות הרבה יותר קשות אינם מטופלים באותם תנאים שמטפלים בקורונה.
"ברגע שהיתה התפרצות, התמגנו כמו שהיה באבולה. אבל ככל שלמדו, הבינו שהרמה הזאת מיותרת. עכשיו, כשרוצים לשנות את הלבוש, אנשים מפרשים את זה כאילו רוצים להפקיר את החיים שלהם או חוסכים עליהם".
מה לגבי השימוש במסיכות? קרמסקי: "אנחנו מנסים לנצל באופן מקסימלי את השימוש בהם. כרגע אפשר להשתמש במסכה עד שמונה שעות שימוש. הבעיה שהמסיכות מיוצרות במחוז ואהן, שבו פרצה המגיפה, וכעת יש חוסר. אז צמצמנו את השימוש במסיכות רק למי שזה חיוני לו. היום המסיכות האלה מפוקחות עד לרמה של רישום כל מטופל שמקבל, כמעט כמו סמים".