כדורגל ליגה א': חלום אחד כשחקן עוד לא הצליח יוחאי כהן להגשים: לעלות עם קרית אתא לליגה הלאומית. אולי בכובעו הטרי, מנהל מקצועי של הקבוצה המאוחדת, החלום יתגשם.
קראו גם:
לפני כשלוש שנים, אחרי כמעט שני עשורים בקבוצה, הודיע כהן, אז קפטן עירוני קרית אתא ואחד הסמלים הכי מזוהים עם המועדון, שהוא שוקל לפרוש ממשחק. אבל אז החליט שהוא רוצה להמשיך להיות חלק מההצגה על כר הדשא, עד שהודיע בקיץ האחרון סופית על פרישה.
החלטתו להמשיך לשחק שלוש שנים נוספות הוכיחה את עצמה. באותן שנים לא הצליחה אתא להתרומם ולהתמודד בצמרת, ונלחמה בכל עונה לשרוד ולהישאר בליגה. הקפטן, שלא נטש את הספינה, היה תמיד שם בשבילה. לפני כשנה, יחד עם המאמן פטריסיו סייג, שרדה הקבוצה בליגה רק במחזור האחרון.
כהן סיים כמלך השערים של הקבוצה עם תשעה כיבושים ו-15 בישולים (כלומר, היה מעורב ב-24 מתוך 28 שערים שכבשה הקבוצה בכל העונה). שנה קודם לכן, אחרי הסיבוב הראשון דורגה קרית אתא במקום האחרון, ולתפקיד המאמן מונה חיים לוי.
הקבוצה עשתה סיבוב שני מצוין, שבו כיכב שוב הקפטן עם ארבעה כיבושים ותשעה בישולים, שסייעו לקבוצתו לסיים את העונה במקום התשיעי.
הקפטן המקומי, שיחגוג החודש 39, אמנם תולה את הנעליים, אך יישאר במועדון כמנהל מקצועי של הקבוצה המאוחדת מכבי קרית אתא/ביאליק.
על הלבטים סביב ההחלטה לפרוש אמר: "זה לא קרה ביום אחד, זה עבר אצלי בראש בשנים האחרונות כל קיץ. בשנה האחרונה נקלענו שוב למאבקי ההישארות, אבל אז הגיעו הקורונה ועצירת המשחקים, וסייעו לי בהחלטה הסופית, ואני שלם איתה. זה מספיק בשבילי, הגיע הזמן לפנות את המקום לצעירים, ואני לא צעיר.
"זה לא היה קל לשחק 90 דקות, ולחזור הביתה עצבני ומתקשה להתאושש במשך 72 שעות. אז אמרתי די ומספיק, והחלטתי שהכי טוב בשבילי זה לפרוש. מיציתי את עצמי כשחקן עד למקסימום. עם זאת, יש טעם של החמצה ואכזבה מחוסר ההישגים - חשבתי לפרוש עם איזשהו הישג של עלייה.
"בשנים האחרונות הייתי השחקן הכי ותיק על הדשא, עשיתי הכל בשביל שהקבוצה לא תרד ליגה, וזה הרגע הכי נכון נפשית וגופנית לעבור לצד השני של המתרס ולתרום מהניסיון שצברתי לצד המקצועי בקטע של אימון, כי כשחקן הכדורגל ברח לי. אילו היינו קבוצה צמרת שמתמודדת על העלייה, אולי זה היה נותן לי מוטיבציה להמשיך, אך המאבקים על הירידה בכל עונה שברו אותי מנטאלית".
כיום זה כבר כמעט לא קורה - מה השאיר אותך כל השנים בקבוצה?
"החיבור ואהבה למקום ולאנשים מסביב, למרות שהיו לי הרבה הצעות וגם בכסף גדול, אבל זה לא עניין אותי. אני לא מצטער על זה, ועוד יותר שמח להישאר במועדון גם אחרי הפרישה".
והיתה גם הפסקה של שש שנים.
"רוני דורה, שהיה מנג'ר המועדון, העלה אותי בעונת 1998-1999 מהנוער לקבוצה הבוגרת, ששיחקה אז בלאומית, ולאחר מכן עשיתי הפסקה מכדורגל. חזרתי בעונה 2008-2009, שוב בזכות רוני דורה, שזכר לי חסד נעורים, ואני לעולם לא אשכח את זה.
"הקבוצה שיחקה אז בליגה א', ביקשתי ממנו רק במה, ללא תמורה, רק שייתן לי לשחק, והחזרתי לו בגדול. סיימתי עם 15 שערים, ובאותה עונה סיימנו במקום השני, והוכתרתי לתגלית העונה. רוני החזיר אותי לחיים, אם לא הוא, לא הייתי נשאר בכדורגל. אני מודה לבורא עולם שהחזיר אותי לכדורגל, ומבסוט בחלקי. אם לא הכדורגל, אני לא יודע איפה הייתי היום".
אילו משחקים תרצה לזכור?
"מול בית"ר ירושלים, שהגיעו לכאן עם אלי אוחנה והזמר אייל גולן במשחק שחנך את האצטדיון שלנו. בליגה ובגביע עם הבוגרים היו לא מעט, אבל אתמקד בשניים: בגביע מול הפועל ר"ג מהליגה השנייה במשחק חוץ במכתש, שבו ניצחנו בפנדלים עם פנדל חמישי מכריע שהבקעתי אחרי שוויון 2:2 לאחר הארכה, ועלינו לרבע הגמר.
"השני בעונת 2009-2010 בניצחון 2:3 בבית על הפועל עפולה, אחרי שפיגרנו 2:0 בדקה ה-70. דורה רצה להחליף אותי, אבל ביקשתי להישאר ואמרתי לו שאני 'אגמור' לו את המשחק. דקה אחרי זה בישלתי את השער הראשון, בהמשך בישלתי את השוויון, ובדקה ה-90 הייתי זה שהבקיע את שער הניצחון.
"רגע נוסף שאנצור היה לפני שנתיים, במחזור האחרון של העונה, במשחק חוץ מול בקא אל גרביה. היינו נקודה אחת מהירידה, והיינו חייבים לנצח. ניצחנו 1:3 משלושער שלי אחרי שפיגרנו 1:0".
היו עוד מאמנים שהשפיעו עליך?
"עם חיים לוי היתה לי כימיה, הוא האמין בי וידע להפיק ממני את המקסימום, והחזרתי לו באותה עונה עם 11 שערים, ומחוץ למגרש היינו חברים".
אתה בדרך לקריירת אימון?
"ממש לא. זה לא הכיוון שלי. אשאר במערכת כמנהל מקצועי, ואתרום מניסיוני בנושא המקצועי. הייתי שותף בבחירת המאמן, בכפוף לתקציב, והיתה לי השפעה על בניית הסגל. הכל נעשה בתיאום, לטובת הקבוצה. העונה נשאף למעלה, ועונה לאחר מכן להתמודד על העלייה".
