בשבוע שעבר נפרד ראובן מששה, חבר מועצת עיריית קרית ים בחמש השנים האחרונות ונציג העדה האתיופית, מחבריו ואף ניצל את ישיבת המועצה האחרונה כדי לספר על הנושאים בהם טיפל בקדנציה האחרונה. ראש העיר, דוד אבן צור, בצעד יוצא דופן איפשר לו לנאום, ומששה חשף לראשונה פרויקט שקידם בשנים האחרונות לסגירת תיקים פלילים לבני נוער בני העדה, לטענתו, רק בגלל צבע עורם של החשודים.
בשיחה מיינט קריות השבוע, סיפר מששה על הפרויקט: "עסקתי בנושא בשיתוף ראש העיר ובית נשיא המדינה, יצחק הרצוג. יש בני נוער בני העדה שנפתחו נגדם תיקים לא הגיוניים בכלל וזה פוגע בעתידם. למשל, שני נערים רבים, אחד לבן שני שחור, ללבן לא פותחים תיק ולשחור כן. תיקי שווא. אז לקחנו רשימה של כ-30 מקרים כאלו בקריות ובדקנו מקרה מקרה מול המשטרה. לבסוף הצלחנו לסגור 4 תיקים כאלו ויש עוד כמה בבדיקה. היוזמה הזו יצאה מבית הנשיא, בעקבות המחאה של בני העדה, בגלל העוול שעושים לקהילה, וכבר היו תוצאות ברוכות".
גדל כנוצרי
מששה נולד לפני 48 שנה באתיופיה, בן למשפחה עם שבעה ילדים. הוא סבל בילדות ממחלת הפוליו, ועד היום הוא נעזר בקביים. בגיל צעיר עבר מהכפר לעיר גונדר, למד בבית ספר נוצרי, ללא חברים יהודים, בלי שידעו את זהותו. בהמשך עבר ללמוד בבית ספר שבו למדו יהודים רבים וחלם לעלות לישראל. הוא הכיר אמריקאי שעבד עם בני הקהילה שהתרשם מהאנגלית שלו וסידר לו ולאחיו דרכונים אמריקאים. וכך בגיל 14 הגיע לישראל, עבר דרך מרכז הקליטה בקרית ים ולאחר מכן בפנימייה בכפר חסידים. עם סיום לימודי אלקטרוניקה במכללת אורט קרית ביאליק, החל ללמד באגף ללימודי מבוגרים, והעביר קורסים ביישובים בצפון.
בשנת 1996 התחתן עם זיוה ויש לו בן, קצין בצה"ל ובת. בהמשך סיים מששה לימודי תואר שני במכללת גורדון, וכיום הוא מלמד היסטוריה בבית הספר חוגים בחיפה, שאין בו תלמידים בני העדה. הוא כיהן קדנציה אחת כחבר מועצה מטעם רשימת קרית ים בתנועה בראשות ג'נו פלס.
לא מאמין לפסק הדין
אנחנו מדברים עם מששה שבוע אחרי פסק הדין הדרמטי במשפטו של השוטר שגרם למותו של סלומון טקה ז"ל בשנת 2019. בני המשפחה טענו שסלומון נרצח שוב בעקבות פסק הדין, אבל בניגוד למה שקרה ב-2019, הם לא יצאו להפגין, כפי שקרה אז, כאשר הפגנות אלימות נרשמו באיילון וגם ברחבי הקריות. מששה ליווה את המשפחה ומכיר את הפרשה היטב.
פסק הדין מנומק מאוד ומסביר את זיכוי הקצין. קראת אותו?
"עיינתי, רפרפתי בפסק הדין. אני מלווה את המשפחה עוד משנת 2019 וגם עזרתי לאימא שלו, שלא רצו לתת לה קביעות בגלל שיצאה להעיד במשפט. כתבתי מכתבים ולבסוף קיבלה קביעות כמו כל החברות שלה. לא מספיק רצחו את הבן שלה, ניסו לפגוע בה במקום עבודתה".
העובדות בפסק הדין לא פשוטות מבחינה טקה. השופט קבע כי הוא היה תחת השפעת אלכוהול וסמים וזרק אבנים שסיכנו את השוטר.
"אני לא מאמין לכל מה שכתוב שם. לא ידוע אם היה תחת השפעה או לא. יש פה מקרה של שוטר שירה ורצח נער בן 18 שלא סיכן אותו. לפי התיאורים הוא לא סיכן אותו בכלל. למה ירה? למה להרוג? מה זה סמים ואלכוהול לעומת הירי?".
הוא גם זרק אבנים לפי פסק הדין.
"אני לא יודע אבל בגלל זריקת אבנים, נניח, לא משנה מה היה, יורים והורגים? יש עוד מלא אפשרויות, לירות באוויר, לירות לכיוון הרגליים. לירות ברצפה והכדור הותז לטקה והרג אותו, זה לא מוצדק. נניח היו סמים ואלכוהול, על זה יורים והורגים נער? הוא לא סיכן את השוטר, תתאר לך מה היה קורה אילו הקורבן היה נער לבן".
יש כאלה שאומרים שאם זה היה נער לבן בכלל לא היו מגישים כתב אישום.
"בוודאי שזה לא נכון. היו חופרים ואפילו אם זה היה לוקח עוד חמש שנים היו מרשיעים אותו".
רשימת ה-11
הזעם של בני הקהילה אחרי מותו של טקה, שהתפרץ בבת אחד בהפגנות סוערות, הוא בעיקר תוצאה של 11 מקרים של ירי שגרמו למותם של צעירים בני העדה במשך 20 שנה.
מששה מכיר בעל פי את השמות: 1997 אלי סבהט, בן 16. באותה שנה אהרון מקונן, בן 21. שנה מאחר יותר אילן טפרה, בן 23. שלוש שנים לאחר מכן יאיר מקרנו, בן 21. ב-2023 היה המקרה של רפאל יהודאי בן 47, בעת שחזר ממקום עבודתו. ב-2014 נורו למוות יוסף סלמסה בן 22 וגשאו מולה בן 32. עוד נורו ומתו אברהם דמטה, בן 19, סולומון טפרה בן 16, והמקרה המפורסם ב-2019, יהודה ביאדגה, קצין צה"ל שחזר עם מדים ונורה. האחרון ברשימה הוא סלומון טקה, ב-2019. 11 צעירים בני העדה, 11 היתקלויות עם המשטרה, 11 הרוגים.
לטענת מששה, זה לא מקרה: "יש פה עדה שרצתה מאוד לעלות לארץ ותורמת המון. הבן שלי, קצין בגבעתי, נפצע בעזה, היה שלושה שבועות בבית חולים וחזר להילחם בחאן יונס. הגורל שלנו קשור למדינה, אין לנו מדינה אחרת. ופה אנחנו מסומנים. השוטרים יראו ברחוב נער אתיופי ישר יעצרו ויתחקרו אותו. ידרשו תעודת זהות, זה יכול להיות גם בני, גיבור ישראל.
"כאיש חינוך וכפוליטיקאי אני אומר לך זה לא ייתכן. למה צעירים מהעדה חשודים מיידית?. ואז בא מקרה כמו של טקה: זה לא משנה מה הוא עשה, זרק או לא זרק אבן, אין כל הצדקה לירות בו. ואז אחרי חמש שנים, מזכים את היורה. אני אומר לך חד משמעית, אם הנער שנורה היה לבן, לא משנה מאיזו עדה, היו מגיעים לפסק דין אחר. איך תרגיש המשפחה? עדיין מתאבלים על הבן שנרצח והנה מוצאים דרך לזכות את היורה. מי דואג למשפחה? אף אחד לה".
האם אתה צופה הפגנות כמו שהיו ב-2019?
"אתה צריך להבין את הזעם שהוביל לאותן הפגנות. 11 נרצחים בתוך 20 שנה, מישהו צריך הסבר נוסף? זה התפרץ בבת אחד, היה זעם והיה כעס. הקהילה זעקה לצדק. עכשיו אני מקווה שזה לא יתפרץ, בגלל התקופה הרגישה ובגלל הצורך באחדות בעת מלחמה".
"אני אופטימי"
התנהגות המשטרה כלפי בני העדה נובעת מגזענות?
"היחס הוא לא נורמאלי. רואים גבר שחור ישר עוצרים ובודקים ולא משנה מה עשה או לא עשה. רק בגלל צבע העור. מה, אנחנו לא אזרחים? גזענות קיימת, אבל במקרה הזה היא עוברת כל גבול. הולכים לפי התפיסה הפרימיטיבית ששחור הוא חשוד. בין החשד למעשה יש לעיתים פער ענק, וכאשר הנער מתנגד או אומר משהו, אז הטיפול בו יחמיר ובוודאי ייתכן גם ירי. ביצוע ירי כשזו סכנה ממשית לחיים וגם אז יורים לרגליים, יורים באוויר. גם מחבל פועלים לנטרל ולתפוס ולא לירות ולהרוג".
קראו עוד:
בן גביר חושב אחרת.
"אני לא מדבר עליו, אני אזרח במדינה הזו וחייבים לתת לנו יחס שווה".
יש תקווה או הכל אבוד בגלל דעות קדומות.
"יש תקווה, הבעיה בחברה הישראלית שהיא לא למדה כלום מהטעויות שנעשו בקליטת עולים בשנות ה-50. כל עלייה עם המשבר שלה".
מה הפתרון?
"חינוך נכון, תמיכה בהורים, שלא יחליטו החלטות בשביל הילדים בלי ליידע את ההורים. כמו למשל להרחיק נער עם בעיות משמעת מבית הספר בלי ליידע את ההורים, שמגלים אחרי שבוע שהילד שלהם בכלל לא בבית ספר".
אתה אופטימי?
"כן, אסור לאבד תקווה בחיים. אני יודע שהקהילה תשרוד, היא קהילה למופת ובדרך שנדע איך לטפל בבעיה. הקהילה אחראית, אוהבת את המדינה, חלמנו להגיע לפה ובניגוד לעליות אחרות אצלנו לא הייתה ירידה מהארץ. נמשיך להיות חזקים ולהפריד בין האהבה למדינה ונמשיך להיאבק מול המוסדות ליחס הולם".
