רק השבוע, כשאמו הגיעה לבקר אותו לראשונה בלשכת ראש העיר, הרגיש עמיחי בן שלוש שהמרוץ שלו לראשות הושלם. קמי בן שלוש עלתה במדרגות המובילות אל לשכת ראש העיר בהתרגשות גדולה, עם צלחת מאפים בידה. "אמא הייתה בשוק, היא לא האמינה", הוא אומר.
"לאורך כל המרוץ ראיתי את אמא שלי בפרונט. אמא לא חוותה הצלחות, היא עבדה במשק בית וניסתה לתת הכל לי ולשני אחיי. הייתי בכיתה י' כשהתחלתי לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. דשדשתי בלימודים, אבל הייתי חרוץ ותמיד עבדתי, כי רציתי להיות כמו החברים שלי שלבשו ג'ינס קרוקר, ובעיקר בשביל שיהיה לי לחם לקחת לבית הספר. אני עוד זוכר איך הייתי אוכל את הסנדוויץ' הזה בדרך לבית הספר, אלה רגעים שאני חושב עליהם כל הזמן. ההצלחה היא גם בשביל אמא שלי. אני חושב שעכשיו היא רגועה וגאה".
סיפור סינדלרה
הסיפור של עמיחי בן שלוש (41) הוא תמצית סיפור סינדרלה, על צעיר שהתחיל מלמטה וטיפס בהצלחה כל הדרך אל הפסגה. מחצית מתושבי עכו הוכו בהלם כשנודעו תוצאות הבחירות, אבל בן שלוש מתעקש שהוא אינו שותף להלם הזה. "ידעתי שאנצח. באתי עם שליחות, לא חיפשתי את הכיסא ולא את התואר 'ראש עיר'.
"אני כאן עבור התושבים וזמין עבורם 24/7. אף אחד לא האמין שזה יקרה, אמרו שכולם נגדי, המפלגות, הסגנים, ראש העיר שתומך במתמודד השני. אבל אני האמנתי והיו נתונים שהראו שאני מנצח. גם אם הבחירות היו מתקיימות באוקטובר, הייתי מנצח. הדבר הקשה ביותר מבחינתי היה דחיית הבחירות, כי המרוץ היה ארוך ומעייף. אבל ידעתי שהציבור רוצה וידעתי שכל מי שאמר שהוא איתי, היה באמת איתי. זה היה ההבדל בין שני המתמודדים".
פגשת מאז את אוהד שגב?
"כן, בישיבת המועצה הראשונה. חשבתי שהוא לא יגיע אבל הוא בא. ירדתי אליו מהבמה, חיבקתי אותו ואיחלתי לו בהצלחה. אמרתי שזו בסך הכל תחרות. גם אם הייתי מפסיד, הייתי מחבק אותו, כי זה אני. אני יודע גם להפסיד".
ניצחת מנגנון שלם, עתיר ומנוסה. איך?
"עם הרבה אמונה ואנשים טובים מסביבי, יש לי אינטואיציה לבחור את הטובים. המנגנון עבד נגדי חזק ויצר קושי, כשאני תליתי שלטים והם הורידו, או כשעובדים בכירים הלכו לעזור במטה של מתמודד כזה או אחר. זה היה קשה וכואב כי ציפיתי שאותם עובדים ישרתו גם אותי ואת הציבור. אבל לא נתתי לזה חשיבות רבה, כי כולם חשבו שהסיכויים הם 80 – 20 נגדי, והייתי צריך להיות מרוכז במטרה ולהשקיע את כולי בהתמודדות.
"ניהלתי את הקמפיין שלי, אני הייתי ראש המטה והאחראי לכל פוסט וכל מילה שיצאה. גם היום אני אוהב להיות מעורב כדי לקחת אחריות ולא לכעוס על אף אחד במקרה של תקלה. לא אגלה את כל הסודות, אתן רק טיפ קטן: יציאה לבחירות כרוכה בהרבה משאבים, אבל אם יוצאים איתך לקרב חיילים שהם מתנדבים, אתה יכול לעשות הכל. כסף לא עושה הכל, כסף הוא רק כלי. מעולם לא הבטחתי ג'ובים, לכל אורך המסע.
"אפילו המנכ"ל המיועד, אֵזי לוי, לא ידע שיהיה מנכ"ל, כי התכוונתי להשאיר את המנכ"ל הקודם, יניב אשור. אמרתי ליניב שאשמח לעבוד ביחד למרות שמנכ"ל זו משרת אמון, אבל הוא העדיף להתפטר. שמעתי מהעובדים בעירייה שעבר למוצקין, ואני מאחל לו הצלחה בעבודתו החדשה. לא באתי לערוף ראשים".
כלומר, לא יהיו פיטורים בעירייה?
"יהיו, ולא כי מישהו לא בחר בי. אני ראש עיר של כולם. אבל בשנת הבחירות הכניסו לעירייה הרבה עובדים, ועוד נבדוק אם ההליך נעשה באופן מסודר. מצאתי כאן גירעון גדול, עודף עובדים, מחלקות שעושות אותו דבר ואנשים עם שלוש מזכירות. אני בא מהתחום החברתי וקשה לי עם כל עובד שמפוטר, אבל מה שמניע אותי אלה כספי הציבור. הבטחתי לאנשי עכו שהכול ייעשה בשקיפות, כולל דברים שאינם מחמיאים לנו, וכך נטפל גם בגירעון. הסגנים שלי קיצצו את שכרם ב-15 אחוז וגם המנכ"ל יודע שנקצץ בשכרו".
כולל במשכורת ראש העיר?
"כולל במשכורת ראש העיר. הרכב והנהג שמגיעים לי עולים המון כסף ואני דוחה את זה כרגע".
סלי מזון ברמדאן
בן שלוש הוא מן הסתם ראש העירייה היחיד בארץ שמגיע לעבודה על קורקינט. כל בוקר שלו נפתח בסיור בגנים וברחבי העיר, כשהוא רכוב על גבי הקורקינט החשמלי שלו כאשר קסדה על ראשו. "הדואר יחכה, וגם הפגישות", הוא מסביר. "קודם כל מטפלים בבעיות שצצות בשטח.
"עלי אי אפשר לעבוד כי אני מגיע עם הקורקינט לכל סמטה, ודברים שרואים משם לא רואים כשנוסעים ברכב ברחובות הראשיים. אני רואה את העשבייה שצומחת בין המרצפות, את הבור שנפער ואת הגדר החיה שגולשת אל הרחוב, ושולח את העובדים במיידי לגזום ולסלול".
גם לישיבות במרכז השלטון המקומי הוא נוסע כרגע ברכבת, וכשנכנס לישיבה הראשונה הופתע כשקראו לעברו: "זה האיש שניצח את המנגנון".
קראו עוד:
כפעיל חברתי בכיסא ראש העיר, השבוע חילק קרוב ל-350 סלי מזון לרמדאן, כמו שעשה בעשר השנים האחרונות, והפעילות תמשך אל תוך פסח וליל הסדר הקהילתי שהוא נוהג לקיים כל השנים בבית הכנסת הספרדי. כל פעילות שלו מתועדת מיד ברשתות החברתיות, שבהן הוא חש בנוח במיוחד.
"אני מפרסם את העשייה וחלוקת סלי המזון כחלק מהנעת המערך, כי בלי הפרסום לא אוכל לגייס עוד מתנדבים. מדובר במערך לוגיסטי ענק של אריזות, שינוע, הפעלת טבח ומלצרים; מאות מתנדבים עושים את העבודה בשעות הפנאי שלהם, וגם אני משאיר את הבנות שלי בבית עם אשתי ויוצא לפעילות".
האישה שאיתו
הוא נשוי לרות בהלול בן שלוש, כלכלנית ב-Nvidia ואב לאדל (10) והדס (5). "אשתי היא המזל שלי, ואם הייתי מכיר אותה לפני 20 שנה, הייתי מתחתן בגיל 12. היא לא מעורבת בפוליטיקה ולא היתה מעורבת במינויים ובקמפיין.
"היא החברה הכי טובה שלי והיא נותנת לי תמיכה ואפשרות לעבוד בראש שקט הרבה שעות מחוץ לבית. והיא עברה איתי קשיים. היתה תקופה שניסינו לקנות בית באזור מסוים בעיר, ולא קיבלו אותנו. אבא שלי היה נרקומן וסוחר סמים שהיה במעצרים וישב בכלא וכל החיים דיברו על זה, אז מה לעשות? זה אבא שלי. אני צריך להתכחש לזה? לא נתתי לרקע המשפחתי שלי יותר מדי במה. היו לי קשיים מבחינת קבלה, בהרבה מקומות. הייתי מוחלש בחברה, וגם כשניסיתי להתקבל ללימודים גבוהים היתה בעיה בגלל התווית המשפחתית ובגלל גזענות שעדיין קיימת. הציעו לי לקצר את שם המשפחה כדי שיהיה פחות 'כבד', ותמיד חוזר הקטע של אבא בכלא והקטלוג עם סמים, אלכוהול ועבריינים. אני לא מתרגש. אני יודע לחבק כל תווית שיצמידו לי, ולהפיק מזה טוב.
"בתואר הראשון שלי במשפטים באקדמיה למשפט ועסקים ברמת גן, היו לילות שישנתי בתחנת רכבת, כי לא היה לי כסף וכוח לחזור הביתה. אבל כשאני שם לי מטרה, אני לא זז ממנה. אנחנו שלושה אחים ויש לנו אמא לביאה, וכולנו מסודרים. לאחי הבכור אלירן יש חברה לעיבוד שבבי, ואחי הצעיר אייל הוא עורך דין שותף במשרד עורכי דין מיתר, הגדול בישראל.
"אני מאמין שראש עיר צריך להיות מודל, ואם הרקע שלי הוא כזה, אני אחבר אותו לקהילה ואמנף אותו. יכול להיות שאני דוגמה ומופת עבור בני נוער שעושים וונדליזם ואולי משתמשים בסמים, אולי הם יקשיבו לי כקואוצ'ר ואני רוצה להיכנס להם ללב.
אני לא רוצה להיות פוליטיקאי, פוליטיקאי בא בשביל שכר ואני פה בשביל השליחות והמנהיגות. כשארגיש שאין בי שליחות, אלך. אני לא חייב לאף אחד כלום".
"בדרך שלי"
חוץ מההתחייבויות שלך למשפחות פשע, כך על פי השמועות.
"בזמן בחירות אפשר להגיד הכל. לא נתתי לשמועות להפריע לי ולכן גם לא הגבתי. ידעתי שזה יכניס אותי לתוך מערבולת בטון. התשובה היא שאני לא חייב לאף אחד כלום, ויותר מזה – כולם חברים שלי. המוחלשים, העבריינים, סוחרי הסמים. והוכחתי את זה בדבר טוב שעשיתי:
"הוצאתי מעכו העתיקה באיד אל פיטר את הכרכרות, שיצרו עומס בין הסמטאות והיוו סכנה ממשית מדי שנה. עשיתי את זה בהסברה ובדרכי שלי, כראש עיר שנמצא בשטח. נפגשתי עם אנשי הכרכרות שהם תושבי עכו העתיקה, ישבנו יחד בשולחן עגול עם מפקד תחנת המשטרה והצלחתי למצוא פתרון: יצרנו מסלול מחוץ לעיר העתיקה, לכיוון חוף הסוסים".
הרעב לעבוד ולשנות, שהניע אותו במהלך הקמפיין, מתבטא עכשיו בהסתערות על העבודה. "התדמית של עכו עדיין לא טובה ועל זה אנחנו צריכים לעבוד," הוא אומר.
"יש לנו את רצועת החוף הכי יפה בארץ שבקרוב יהיו בה קונסטרוקציות זכוכית עם בתי קפה של הרשתות הגדולות. אנחנו עובדים על פעילות תרבותית בערב והרחבנו את כיתות הכוננות, ועוד דבר חשוב: נתקן את הארנונה הגבוהה ואת עניין החיוב על השטחים המשותפים בבניינים, ולא נעלה את הארנונה בעכו. וזאת התחייבות".
