רמי פורת, מנכ"ל קרית החינוך אורט ביאליק ע"ש זאב פיינשטיין, מתחיל את השנה ה-42 במערכת החינוך, מתוכן 30 שנה כמנהל בתי ספר והשנה ה-17 בניהול אורט קרית ביאליק. פורת, בן 66, מתגורר בקרית חיים, נשוי פלוס שלושה ילדים, מיעט להתראיין לתקשרות במהלך כהונתו ולהתייחס לפרשות שבהן טיפל, אך בראיון שהעניק למיינט קריות הוא מעז להתבטא לראשונה גם בעניינים מדיניים ופוליטיים.
איך תיראה שנת הלימודים הקרובה?
"שנת הלימודים תשפ"ה ממשיכה להיות שנה מאתגרת, כמו קודמתה. אנחנו מחפשים את השפיות בתוך אי שפיות, כי ממשיכים אל הבלתי נודע. למעשה ישנה רציפות בין השנים ולא עצרנו משתי סיבות: שגרת המלחמה ממשיכה ללוות אותנו גם השנה ובחינות הבגרות בשל המלחמה הסתיימו רק בסוף חודש יולי האחרון. אנחנו מנהלים את חיי היום יום במערכת החינוך בהתאם להנחיות פיקוד העורף".
האם אירועי 7 באוקטובר ייכנסו לתוכנית הלימודים?
"7 באוקטובר נוגע בכל תחומי הדעת, בהם ספרות, בוודאי בלימודי ההיסטוריה יהיו שינויים שייכנסו. החשוב מכל הוא שכל תוכנית חינוכית, חברתית, ערכית מותאמת לאירועי השבת השחורה. למשל בטקס הסיום של שכבת י"ב פתחנו עם תפילות ושיר להשבת החטופים, כאשר תמונה של כל החטופים מתנוססת מעל לבמה. שני בוגרים שלנו נחטפו: החייל מתן אנגרסט, ששני אחיו לומדים בבית ספר, האח בכיתה י' ואחותו סיימה י"ב, עדיין בשבי, ושלומי זיו, שחולץ משבי חמאס אחרי שמונה חודשים".
האם נתקלת במצוקה נפשית של תלמידים?
"בבית הספר נתנו מעטפת רגשית על ידי מערך הייעוץ שהיה ער לכל התלמידים. בחטיבה העליונה מועסקת פסיכילוגית במשרה מלאה ושש יועצות, בשתי בחטיבות המענה הפסיכולוגי הוא על ידי השירות הרשות המקומית. כל הפסיכולוגיות עבדו שעות נוספות והשנה נתנו מענה גם למורים ולמורות, שחלקם גויסו למילואים. ימי הזיכרון, לצערנו הרב, בבית הספר קיבלו תפנית לאחר שבית הספר איבד ארבעה בוגרים במלחמה, ושמותיהם נוספו לאנדרטת הזיכרון בחצר הקדמית".
מה סוד ההצלחה של אורט ביאליק?
"אורט ביאליק הוא המוסד החינוכי הגדול ביותר בארץ מכיתה ז'־י"ב, הוא מחולק לשלושה קמפוסים - חטיבות אפק ודפנה וחטיבה עליונה עם יותר מ-3,500 תלמידים.
"מורים שנקלטים במערכת אומרים: 'לא הולכים לאיבוד בבית הספר הגדול הזה', ומה שמייחד את בית הספר הוא משנה סדורה, גם בתחומים הלימודיים וגם בתחומים החינוכיים־חברתיים. המנעד של האוכלוסיה והעצמת ההון האנושי הם גם חלק מהייחודיות שלנו.
"לא כל בית ספר יכול להרשות לעצמו מגוון של מגמות ומקצועות בחירה שמאפשר לכל תלמיד למצוא את תחום העניין שלו. בנוסף, מתן מענה לכלל האוכלוסיות: אופק לימודי לתלמידים מאתגרים, כיתות רגשיות וכיתות תקשורתיות, כ־66 תלמידים על רצף האוטיזם ילמדו בשנה הקרובה, שחלקם ישתלבו בכיתות רגילות. זו אמירה חינוכית".
אילו פרויקטים גדולים שינו את קרית החינוך?
"הקמנו בשנים האחרונות מרחבי למידה ייחודים שמאפשרים למורה, שעבר הכשרה, ללמד קצת אחרת, כשהשולחנות על גלגלים, הכיסאות על גלגלים ופופים פזורים בכיתות. זה קורה בכל החטיבות ובעליונה. מהפכה נוספת היא הספרים הדיגיטליים - במשך שמונה שנים תלמידים יכולים להתנייד בין המגמות והרמות הלימודיות, והכל בקליק, מבלי להוציא כסף על החלפת ספרים.
"נושא התקשוב והטכנולגיה המתקדמת תופס תאוצה, כמות המחשבים הניידים שעומדת לרשות התלמידים היא אדירה. בנוסף, תוכנית ההסמכות הייחודית "פיוצ'ר רדי" של רשת אורט ישראל מכשירה את תלמידי החטיבות הביניים והתיכונים לעסוק במקצועות המדע והטכנולוגיה בעתיד".
מה דעתך על הטענה שאורט ביאליק הוא בית חרושת לציונים?
"אגיד משפט שהוא לא פשוט, לא הכל זה תעודת בגרות וזכאות לתעודה. כישורי חיים, כישורים חברתיים וכישורים טכנולוגיים הם הבסיס לכל בוגר בית ספר. אנחנו מחויבים להכין את התלמידים לעתיד, והעתיד כבר כאן. השמיים הם כבר לא הגבול. מצד שני, אסור לשכוח שמשרד החינוך שופט את בתי הספר על פי הזכאויות לבגרות וגם את הרשויות. לעיתים אני נפגש עם המנהל המיתולוגי משה עפרת, שנכדיו לומדים בבית הספר, ובכל פגישה הוא מפרגן ומעיד על השינוי והמהפך שחל באורט. זה לא מובן מאליו".
המסע של נועה
בכל הקריירה שלך מה היה הרגע הכי קשה?
"השנה, תשפ"ד, הרגעים הקשים מנשוא היו עם קבלת הבשורה על אובדן הבוגרים - נעה אנגלנדר ז"ל, שי חי (חיים) צפתי ז"ל, אוראל בשן ז"ל, איילת גודארד (פרג) ז"ל. זה היה כמו לחטוף סכין בלב. נעה, שנרצחה במסיבת הטבע 'נובה', יצאה איתי למסע לפולין, יחד עם אבא שלה שליווה את התלמידים. התמונה שלה מלווה אותי בכל יום. את המסע ב-2025 אני מתכוון לקרוא על שמה "המסע של נועה".
והרגע המאושר?
"פעמיים כמנהל קיבלתי את פרס החינוך של משרד החינוך ופעמיים מרשת אורט ישראל. ההוקרה על ההישגים של המוסד החינוכי, תוך עבודת צוות מאומצת, אלו הרגעים המאושרים שלי. אני מצדיע לשדרה הניהולית שלי שרצה איתי להגשמת היעדים".
מה אתה חושב על מורים/מנהלים ברשתות החברתיות?
"אני איש חינוך בכל רמ"ח איברי, אני לא נמצא ברשתות כי אני לא צריך את הבמה הזאת. אין לי שום עניין לשים את עצמי במרכז אלא את הצוות. לגבי מנהלים ברשת, אני בוחר לא להגיב".
יש תוכניות ללימוד של זהות מגדרית שונה במערכת החינוך?
"הכנסתי תוכניות שעוסקות בתלמידים להט"בים. מופעלת תוכנית חוש"ן, על מנת לקדם שינוי חברתי שיאפשר קבלה ושוויון הזדמנויות עבור אנשים על קשת הלהט״ב. תראי לי בית ספר שעל הפירים של המעליות בתיכון תלויים דגלי גאווה, אצלי כן. זאת בדיוק התפיסה שלי - לכל תלמיד יש את הניגון המיוחד שלו. יש לי גם מורים מהקהילה ולא מעט מורים ממגזרים אחרים, בדואים, מוסלמים ונוצרים".
איזו בקרה יש לך כמנהל על איכות המורים?
"כל מורה חדש, שמגיע מהאקדמיה, עובר תחילה דרך הצוות הניהולי בדרגים הנמוכים, בהמשך מלווה על ידי המנהלות הפדגוגיות ולבסוף הוא מגיע אלי. אנחנו מלווים את המורים החדשים בשנתיים הראשונות, בסיומן אני ממליץ על קביעות או שלא".
משפט המפתח שלך?
"אם יש ספק, אין ספק".
תלבושת צהובה
תלבושת אחידה כן או לא?
"כן, חד משמעית. אני מאמין שתלמיד שיצא מפתח הבית ומגיע למוסד חינוכי, צריך תלבושות אחידה. חייבת להיות הפרדה, זה לא דיסקוטק, חוף ים או קניון. בשבוע הראשון של הלימודים ביקשנו מהתלמידים להגיע בחולצות צהובות להגברת המודעות להשבת החטופים".
הנוער היום טוב יותר מבעבר?
"העיסוק בלמידה בעבר היה עיקרי, ותפס את מרבית היום, ורוב התלמידים היו בתנועות נוער. היום הנוער חשוף לדברים שהוא לא היה חשוף בעבר, לא היו רשתות חברתיות ולא טלפונים סלולריים. זהו נוער איכותי, אבל לצערי הוא הולך לאיבוד כי הוא נחשף לכל מה שקורה במדינת ישראל.
"זאת לא המדינה שבן גוריון חלם עליה. אין שום בקרה על התכנים שהדור הזה נחשף אליהם, גם תכנים פורונוגרפיים. בתקופת הקורונה חלק מהתלמידים איבדו את הכישורים החברתיים עם הלמידה מרחוק, הם לא הספיקו לנשום וכבר פרצה מלחמה. תלמידי מדינת ישראל נמצאים במתחים שלא מתאימים לגילם. גם ההורים איבדו את הסמכות ההורית, אני לא פעם מוזעק לתחנת המשטרה, לאחר שתלמידים נתפסו שיכורים".
כמה שעות אתה עובד ביממה?
"מצאת החמה עד צאת הנשמה. אני אוהב את מה שאני עושה. בחרתי את החינוך מתוך שליחות, וערך האחריות הוא זה שמוביל אותי".
איפה היית במהפכה המשפטית? האם הפגנת?
"כן, הפגנתי, ואני אומר בקול רם: אני מצפה שכל מי שיש לו נגיעה, אפילו בקצה הציפורן לאירועי 7 באוקטובר, צריך לקום וללכת, גם מימין וגם משמאל. זהו ערך האחריות. שלא יחכו שמישהו ישלח אותם. יש במדינת ישראל אנשים מדהימים, והם שצריכים להנהיג את המדינה".
מי ראוי לדעתך?
"תא"ל במיל' דדי שמחי, שחילץ את גופת בנו, או נועם תיבון".
אתה לא פוחד להשמיע את דעותיך?
"זכותי להביע את דעותיי, אני לא אחיה במדינה לא דמוקרטית. אם אקלע למדינה דיקטטורית, אני לא אוכל לחיות פה. באופי שלי אני מאוד דעתן, ואני משלם על זה מחיר. אני אומר את זה בריש גלי - הכנסת צריכה לשנות את פניה ומדינת ישראל צריכה לקום מחדש".
המורים שלך יכולים לדבר פוליטיקה בשיעורים?
"בהחלט, אפשר לדבר פוליטיקה בשיעורי אזרחות, חינוך, אבל חייב להיות איזון בדברי המורה ולהביא ברגישות גם את הצד האחר".
קראו עוד:
מה אתה עושה בשעות הפנאי?
"אין לי הרבה שעות פנאי. אני מאוד אוהב תיאטראות, ואסע רחוק בשביל הצגה טובה. בנוסף, אני ואשתי מנויים ב"מועדון טרום-בכורה בקולנוע", אליו נלווית הרצאה רלוונטית מפי המרצים של אסכולות. הדבר שאני הכי אוהב זה לטייל בארץ ובעולם, וזה יכול להיות בכל מקום שיש בו את הצבעים שלי - כחול וירוק".
אם לא היית מנהל תיכון, מה היית?
"החלום שלי זה לנהל תיאטרון".
כבר שלוש שנים שיש שמועות בעירייה וגם ברשת אורט שאתה מסיים את תפקידך.
"זה לא סוד שבגלל שאני במערכת כל כך הרבה שנים, אני אפרוש לגימלאות לא לפי גיל אלא לפי שנות עבודה, ותק. אלא שבכל שנה תפס אותי משהו אחר: פעם קורונה, אחר כך בחירות מקומיות וכעת מלחמה. אני נשאר כי לא נוטשים נושאת מטוסים בעת מלחמה".
מה טיב היחסים שלך עם הרשות המקומית?
"ראש העיר מפרגן, מפרסם את ההישגים הבית ספריים, ונותן יד חופשית לכל המנהלים בעיר. אני חושב שכל עוד שאני יושב פה, אני פותר להם את כל הבעיות. אני אחראי על כל החינוך העל יסודי בעיר, למעט בית הספר החדש 'רימון', שהייתה פנייה לנהל אותו - וסירבתי".
מה אתה מאחל לעצמך?
"שנחזור לחיים נורמלייים, שייתנו לנו לחיות בשקט".
פורסם לראשונה: 07:45, 30.08.24
