בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה לאחרונה את תביעתה של עדי מעוז, עובדת בכירה לשעבר במתנ"ס קרית ביאליק, שטענה להתנהלות פוגענית מצד הנהלת המתנ"ס, הטרדה מינית מצד המנכ"ל, אילן חכמו, פיטורים שלא כדין ואי תשלום זכויות סוציאליות. בית הדין קבע, כי טענותיה של העובדת לא הוכחו ואף מתח ביקורת על כך שהקליטה שיחות עם עמיתיה ועם המנהל הישיר שלה באופן שיטתי. כתוצאה מכך, חויבה העובדת לשלם למתנ"ס הוצאות משפט בסך 18 אלף שקל.
אולי יעניין אתכם:
במוקד פסק הדין עמדה התנהלותה של התובעת, שלדבריה הובטח לה מינוי לתפקיד סמנכ"לית ושכרה אמור היה להיות לעלות בהתאם. במסגרת התביעה שהגישה, צירפה התובעת עשרות הקלטות שביצעה לאורך זמן בעודה מועסקת במתנ"ס, שיחות עם מנהלים, עובדים וגורמים מקצועיים, בניסיון לבסס את טענותיה.
הקלטות סמויות במתנ"ס קרית ביאליק
"מדובר בעובדת בכירה שביקשה לכהן כמספר שתיים בארגון", נכתב בפסק הדין. "במשך תקופה ארוכה, התובעת הקליטה באופן שיטתי את הממונה עליה, עובדים אחרים, פגישות עבודה בנושאים מסחריים ועניינים פנים ארגוניים. הקלטות אלה כללו מידע רגיש, נהלים, תנאי שכר, קידומים, תוכניות עבודה ופרטים אישיים של עובדים, תוך פגיעה מהותית באמון ובסודיות במקום העבודה".
בפסק הדין נקבע כי "אף כי עילת התביעה עסקה בסביבת עבודה פוגענית, התנהלותה של התובעת עצמה חצתה את גבול ה'צורך המוצדק' להוכחת טענותיה". השופטים ציינו לחובתה של התובעת את העובדה שלא הציגה את כל ההקלטות שביצעה אלא רק קטעים מסוימים, באופן סלקטיבי. בנוסף, דחו את הסבריה המשתנים בנוגע למטרת ההקלטות. תחילה טענה כי נועדו לשמש כהוכחה, ובהמשך טענה כי נועדו "לשמש כתזכורת בשל עומס העבודה".
עוד נקבע, כי אחת מטענותיה המרכזיות של העובדת, הטרדה מינית מצד מנכ"ל המתנ"ס, אילן חכמו, כלל לא נתמכה בעובדות. התובעת אמנם לא הגישה תביעה נפרדת בגין הטרדה מינית, אך טענה במסגרת כתב התביעה כי חכמו התבטא מולה בצורה מינית, מיזוגינית ומבזה, ואף ניסה לחבק אותה בניגוד לרצונה.
אין הוכחות
לטענתה, מאז שמונה חכמו לתפקיד, "ניהל נגדה מסע התעמרות מתמשך, שבמהלכו השמיע הערות סקסיסטיות, הטעה אותה לגבי המינוי לתפקיד סמנכ"לית, ויצר עבורה סביבת עבודה עוינת". לטענתה, חכמו אמר לה בין היתר שהיא "סוס פרא שצריך לאלף", ובאחת השיחות אף התבטא כלפיה: "אם לא היה הקטע של זה... הייתי מחבר אותך".
אולם בית הדין לא מצא בדבריה בסיס ראייתי של ממש: "הציטוטים עליהם הסתמכה התובעת הוצאו מהקשרם, ולעיתים אפילו סולפו. לא מצאנו בדבריהם של הנתבעים אמירות מיניות, לא ראויות או מבזות. להיפך – ההקלטות משקפות טון רגוע וסובלני מצד המנהל. אין כל עדות לסביבה פוגענית או ליחס מבזה כלפיה".
עוד נאמר כי "גם אמירה כללית של מנהל בנוגע למראה חיצוני של עובד אינה בהכרח הטרדה מינית, הכל תלוי בהקשר ובאופי הדברים".
בפסק הדין צוין, כי לאורך כל תקופת עבודתה, העובדת לא התלוננה בפני גורמים מוסמכים על הטרדה מינית או התעמרות. רק בשלב מאוחר של ההליך המשפטי העלתה את הטענות הקשות, והדבר פגע מאוד במהימנותה: "הגרסה הלכה והתפתחה תוך כדי ההליך, באופן המעיד על ניסיון להחמיר את התמונה ככל שהבינה את הקושי בהוכחת טענותיה".
כמו כן נדחו שאר רכיבי התביעה של העובדת: טענותיה לאי תשלום שעות נוספות, חוסרים בשכר, פיטורין שלא כדין, הפרת התחייבות לתפקיד סמנכ"לית, דמי הסתגלות, הפרשי פיצויי פיטורין והחזר הוצאות – כולן נדחו לגמרי.
לסיכום, קבע בית הדין כי מדובר בתביעה שכללה טענות חסרות בסיס, מלווה בהתנהלות בלתי תקינה מצד התובעת. בית הדין דחה את כל הסעיפים וחייב אותה בהוצאות משפט בסך 18 אלף שקל.
עדי מעוז אמרה למיינט קריות בעקבות פסק הדין: "התמונה רחבה ומורכבת הרבה יותר, והעניין יתברר בבית המשפט".
פורסם לראשונה: 08:06, 20.06.25
