שבועיים לאחר מותה הטרגי של לינוי שלומי ז"ל, חיילת בשירות סדיר מקרית אתא, וסימן שאלה גדול עדיין מרחף סביב מותה של הצעירה, ללא מחלות רקע וללא עבר משפחתי, שבסך הכל התלוננה בהתחלה על כאבי גרון וסבלה מחום גבוה. לטענת המשפחה, עד עכשיו הרופאים לא מצליחים לענות לשאלה איך סימפטומים של שפעת רגילה הובילו לקריסת מערכות, ובני המשפחה שואלים שוב ושוב אם לא היה מחדל של אלה שאמורים להציל את חייה. בריאיון למיינט קריות אמר דודה של לינוי, אור זמר, כי שבועיים לאחר המקרה יש למשפחה יותר שאלות מאשר תשובות.
לינוי, בתם של שלומי ולימור, גדלה והתחנכה בקרית אתא, בוגרת בית הספר רוגוזין. היא הבכורה במשפחה, אחות להראל בן ה-18 ושירה בת 13. היא גם הנכדה הראשונה במשפחה המורחבת. לינוי התגייסה לצה"ל ושירתה כמורה מדריכה של שוחרים בקורסים של חיל הטכנולוגיה.
זמר: "ב-30 בנובמבר היא הרגישה לא טוב, וסבלה מכאבי גרון, חום וחולשה. לקחו אותה לבית חולים 10 בחיפה, שם קיבלה אנטיביוטיקה. נתנו לה גימלים ואמרו לה תמשיכי לקחת כדורים להורדת חום ונגד כאבים. היה לה חום גבוה, 40 מעלות. היא חזרה הביתה, אבל מצבה לא השתפר.
"כשנגמרו הגימלים, ביום רביעי, פנתה ישירות לר"ם 2 ברמב"ם והופנתה למיון, שם עשתה בדיקות דם, ואז הרופאה שבדקה אותה אמרה שיש משהו לא בסדר בבדיקות הדם, אבל לא משהו קריטי ואין הצדקה לאשפז. כל מה שעשתה אותה רופאה היה להחליף את האנטיביוטיקה שלקחה עד אז, וגם אמרה לה להמשיך עם כדורים להורדת חום. כשהיא הגיעה לרמב"ם היא הייתה מקופלת מכאבים, דודה שלה ממש סחבה אותה למיון. אבל הרופאה שיחררה אותה ואמרה לה אם לא תרגישי טוב, תחזרי ביום ראשון".
באמבולנס להדסה
בריאיון ל-YNET, סיפרה האם, לימור: "היו הרבה מאוד נורות אדומות שהיו אמורות להבהב לרופאים שמשהו כאן לא תקין. בבית היא קרסה לגמרי. הייתה חלשה מאוד, הקיאה דם, ולא היה לה כוח לזוז. אמרה לי 'אימא, אין לי כוח לכלום'. ניסיתי למצוא לה רופא שיבוא הביתה מקופת חולים, אבל אמרו לי שאי אפשר כי היא חיילת. אבל אני נלחמתי על הילדה שלי, ומי שהייתה על הקו, אמרה שהיא שמעה שהייתי במצוקה ושלחה לי רופא".
ביום שבת לינוי קרסה בביתה והובהלה בניידת לטיפול נמרץ לרמב"ם, היישר למחלקת טיפול נמרץ עם קריסת מערכות כללית. אור זמר אומר כי לינוי סבלה מקריסת בכליות, בצקות במוח, דימומים בלתי פוסקים.
קראו עוד:
"המערכות קרסו בזה אחר זה. היא הייתה אז מורדמת ומונשמת, עשו לה דיאליזה כי הכליות לא תפקדו ונתנו לה מנות דם. אבל ברמב"ם החליטו כי הבעיה הכי חמורה היא בכבד, ולכן החליטו לשלוח אותה לבית החולים הדסה עין כרם כי שם יש את המומחה הכי טוב בארץ. זה העלה אצלנו אז המון שאלות. כמו מדוע לא להביא את המומחה לרמב"ם ולטלטל אותה עד לירושלים? אחר כך שאלנו איך אפשר להעביר מישהו במצב כמו שהייתה, מונשמת ומורדמת, בנסיעה באמבולנס שעתיים להדסה עם כל הטלטולים בדרך והקפיצות כשהיא סובלת מדימומים ללא הפסקה?
"ביקשנו מסוק מצה"ל ובסופו של דבר צה"ל נענה לבקשה. בינתיים הזמנו, אנחנו המשפחה, הטסה רפואית פרטית, עם רופא ופרמדיק. אבל ברמב"ם התעקשו שצריך לפנות אותה באמבולנס כי אם יקרה משהו בדרך, אפשר להיכנס לבית חולים אחר. איזה תשובה זו? בעליות לירושלים, בתוך הפקקים, לאיזה בית חולים היו מפנים? ומסוק אי אפשר להנחית בכל בית חולים בדרך?".
"כל דקה חשובה"
זמר טוען כי לאורך כל הדרך, רמב"ם הגיבו למצב של לינוי, אבל לא מעבר: "הכליות לא תפקדו, עשו דיאליזה. לדימומים נתנו מנות דם, וכן הלאה. בשלב מסוים ביקשנו לדעת מה הסיבה למצב שלה, כבר בשבת ביקשנו שרופא בכיר יבוא ויסביר. לא כל כך רצו, עירבנו את ר"ם 2, שהיו מאוד אמפתיים למשפחה, אבל לא יכלו לעזור מעבר לנושא הלוגיסטי.
"לבסוף הגיע רופא בכיר מטיפול נמרץ שהודה שהם לא יודעים. בשלב מסוים שקלנו להעביר אותה לאיכילוב ואז כאילו נבהלו ואמרו שהכינו אותה לנסיעה וכל דקה חשובה. אם כל דקה חשובה, למה באמבולנס ולא במסוק? רמב"ם הוא בית החולים הכי גדול בצפון, שם מטפלים במקרים הכי קשים. והנה במקרה הזה בא פרופסור גדול ואומר שהוא לא יודע מה הסיבה למצב של לינוי".
האם לימור התלוותה לבתה בנסיעה להדסה: "באמבולנס אתה אבוד, בלי שליטה. אי אפשר לנסוע עם ילדה במצב הזה כי היא מורדמת, מונשמת, עם זונדה ודימומים פנימיים. הפרמדיקיות היו מקסימות, ואני אומרת להן כל הזמן, 'תתפסו את הראש שלה', אני רואה שהיא לא מחזיקה את הראש, וכשהגענו באמת הייתה לה נפיחות בצד הראש. ילדה יפה, אנרגטית, מדהימה ועכשיו היא נפוחה עם כל המכשירים".
"רוצים תשובות"
זמר: "בהדסה אמרו לנו כי בעיית הכבד היא לא הכי דחופה וכי הדימומים הם הבעיה וניסו לייצב אותה. המצב שלה היה קריטי ובסופו של דבר ביום חמישי בבוקר, 12 בדצמבר, היא נפטרה. באותו יום הייתה אזכרה 30 לסבא שלה. אבא של לינוי אפילו לא הספיק לצאת מהאבל ונכנס שוב".
ספר על לינוי?
"נכון שכולם אומרים כך לאחר שמישהו נפטר, אבל לינוי באמת הייתה ילדה יוצאת דופן, שובבה, צוחקת. הסלוגן שלה היה 'תחייכו כל הזמן'. היא אהבה להצטלם, היו לה אלפי תמונות, מכל זווית אפשרית. אהבה לטייל. קופצנית, אוהבת אדם ואת המשפחה שלה".
איך אתם מתמודדים עם המצב?
"מתמודדים אבל רוצים לקבל תשובות. עד היום לא יודעים מה סיבת המוות של לינוי. אף אחד לא אומר ואנחנו רוצים לדעת איך ילדה בת 20 מגיעה לקבל טיפול, תחילה בבית חולים צבאי ואחר בבית החולים הכי גדול בצפון, ופעמיים שולחים אותה הביתה, מנפנפים אותה עם 'קחי אנטיביוטיקה ואקמול'.
"ראו שיש בעיה בבדיקות הדם, למה לא בדקו לעומק? איך ילדה בריאה בת 20 מגיעה לקריסת מערכות, ולמוות? אנחנו רוצים תשובות, ולוודא שמעכשיו תהיה יותר אמפתיה ואכפתיות כלפי חיילים ואנשים שמגיעים במצב כזה. שיעשו עוד ועוד בדיקות עד שידעו את הסיבה למה דבר כזה קורה".
תגובת רמב"ם
"בבית החולים רמב"ם נלחמו על חיי לינוי ז"ל שהגיעה לטיפול נמרץ במצב קשה. היא טופלה יומיים בטיפול נמרץ במצב של קריסת מערכות ודימומים קשים. הרופאים ברמב"ם עשו כל מאמץ לגלות את מקור הקריסה ובדיקות נשלחו למספר בתי חולים בישראל כדי לנסות לברר את הגורם. חלק מהבדיקות חזרו לאחר שלינוי כבר הועברה להדסה, והן הועברו מיד לשם. לינוי ז"ל הועברה להדסה, שמתמחה בהשתלות כבד, בניסיון להציל את חייה.
"ההעברה בוצעה באמבולנס לאחר התייעצות עם רופאים מומחים בהטסה ביחידה 669, שייעצו להעבירה דווקא באמבולנס מכיוון שפער הזמנים מול מסוק אינו גדול ומכיוון שבאמבולנס הטיפול התומך של הנשמה ופעולות אחרות - יעיל יותר.
"רמב"ם שלח עם לינוי ז"ל באמבולנס רופא מומחה לטיפול נמרץ, בשיקול לתת לה טיפול מיידי ורציף שקשה יותר לתת במסוק. רמב"ם מחויב לבדוק כל מקרה מוות חריג בשקיפות וכך יעשה גם הפעם, וודאי שכל מידע יימסר למשפחתה. אנו משתתפים בצער המשפחה".
