צוות של זק"א מהקריות, שיצא לסייע בפינוי גופות הנרצחים בדרום, טיפל משך 3 ימים בגופות של בין 300 ל-400 גופות, חלקם במצב קשה אחרי שעברו התעללות קשה וגם השבוע ממשיך בפעלותו. חבר הצוות, לירן קריספין, סיפר: "המוח האנושי לא יכול להכיל אפילו בדימיון הכי שחור שלו, מה אנשים שם עברו ובאיזה מצב מצאנו גופות שם. אי אפשר לתאר את גודל הזוועה, זה לא נתפש. הייתי באסון הכרמל והייתי באסון מירון אבל מה שקרה שם, מתגמד לעומת מה שראינו בדרום במשך שלושה ימים".
קריספין, בן 35, נשוי ואב לשלושה ילדים, עובד חברת קדישא בקרית מוצקין. ביום שבת, 7 באוקטובר, בבית הכנסת, החלו להגיע שמועות על מה שקורה בדרום. בצאת השבת הבין קריספין את גודל הזוועה ומיד קיבל קריאה מזק"א, שם הוא מתנדב כבר 15 שנה, להתארגן לצוות שייצא באופן מיידי לדרום.
קריספין: "קודם כל לקחתי את אשתי ואת הילדים להורים שלה, כי בבית שלנו אין ממ"ד ואיש לא ידע מה יקרה בצפון. אחר כך ביקשנו מחברת קדישא של קרית מוצקין לאשר לנו לצאת לדרום עם הרכב של החברה, והם אישרו מיד. רכב שכל פעם ראה גופה, שתיים, העביר במשך שלושה ימים בין 400-300 גופות. התחלנו להבין שמשהו נורא קרא שם, אבל בגדול לא ידענו לקראת מה הולכים. הלכנו אל הלא נודע. כאשר הגענו לשם הבנו שזה הרבה יותר גרוע מכל אפשרות שחשבנו שיכולה להיות".
קריספין והצוות שלו הגיעו למושב יכיני ומיד הבין את גודל האסון. "חברנו לקצין זיהוי ראשי שהטיל עלינו לאתר את גופות הנרצחים ביישוב. כבר בכניסה למושב ראינו גופות פזורות בשטח, וזה היה כמו בום בפנים. גופות בכל מקום.
"ראיתי זוועות שאנשים רגילים, בלי הניסיון שלנו, לו היו רואים אותן לא יודע איך היו מחזיקים מעמד. גופות התגלגלו ברחובות, בבתים, חלקן ירויות, חלקן שרופות היו שם גם עשרות גופות של מחבלים, כך שהבנו את עוצמת הקרב שהייתה במקום. סיימנו את היישוב והתחלנו לרדת לכיוון המסיבה ברעים. זה מרחק של כמה קילומטרים, ביום רגיל זה לוקח עשר דקות להגיע. לנו לקח שש שעות".
חיות אדם
"לאורך כל הדרך אתה רואה מכוניות עם גופות, ועוד גופות ליד המכוניות וגופות ירויות בתוך המטעים מסביב. צעירים שביקשו לברוח ופשוט נקצרו. רצחו אותם באמצע המנוסה. אני מדבר על מאות גופות שהיו בשטח. בהמשך הגענו גם לבארי ולכפר עזה והמראות היו מזעזעים. גופות קשורות ושרופות, ירויות, גופות שהתעללו בהן. מראות שאי אפשר לתאר.
קראו עוד:
"מעשים שנעשו על ידי חיות כי בני אדם לא מסוגלים לבצע מעשים כאלו. שלושה ימים היינו בשטח. פינינו את הגופות לנקודת איסוף משם הן נאספו על ידי משאיות הקירור של זק"א".
מה הדבר הכי קשה שהתמודדת איתו?
"לטפל בגופות של ילדים. זה היה קשה למראה. יש לי ילדים בגילאי הילדים שראיתי שם. אתה רואה את ההשחתה של הגופות שקרתה שם, אתה אפילו לא מסוגל לדמיין דברים כאלו".
עבדתם תחת אש?
"כן, ירו מעלינו, גם אר.פי.ג'י ומרגמות. נשכבים על הרצפה עד שמקבלים אור ירוק להמשיך. הייתה היתקלות עם מחבלים במרחק 500 מטר מאיתנו. אבל אתה יודע מה המטרה, מתעלם וממשיך לעבוד למרות הפחד, למרות שאתה יודע שהילדים ממתינים לך בבית ומחכים שתחזור בשלום. ידענו שהמשפחות שלנו דואגות אבל המשכנו לעשות את העבודה".
איך אתם מתמודדים עם הטראומה?
"אלו צלקות לכל החיים. הדרך היחידה לפרוק קצת זה לדבר אחד עם השני. רק מי שהיה שם איתך וראה מה שאתה ראית, יכול להבין. רק כך אפשר בכלל להמשיך הלאה. זק"א דואגת לחוסן הנפשי עם סיוע מתאים, אבל היכולת להתפרק היא רק יחד עם מתנדבים אחרים שהיו איתך".
פורסם לראשונה: 08:06, 20.10.23
