יותר מ־200 בני אדם הגיעו בשבוע שעבר אל מאהל 'פורום הגבורה' שהוקם לערב אחד בקרית מוצקין. פורום הגבורה מאגד יותר מ-270 משפחות שכולות שבניהן הם חיילים שנפלו מאז 7 באוקטובר בחזיתות השונות, כאשר המטרה היא לקרוא לממשלה לממש את מטרות המלחמה שנקבעו בקבינט, שחרור החטופים, הכרעת החמאס והשבת הביטחון המלא לתושבי הדרום.
6 צפייה בגלריה
"רק עיסקה אחראית ולא מופקרת". האבות השכולים מאיר טובול (מימין) ואייל בוצחק
(צילום: שרון צור)
כחלק מהפעילות של הפורום הקימו המשפחות 'מאהל פורום הגבורה', סמוך למשרדי ראש הממשלה בירושלים. אייל בוצחק מקרית שמואל ומאיר טובול מקרית מוצקין הם חלק מהנואמים הקבועים במקום.
לחדד את הזיכרון
שמונה חודשים חלפו מאז שכלו את בניהם. טובול: "יש לנו בחיים שני קווים מקבילים, באחד אנחנו חיים, עובדים, מתראיינים אפילו היינו בסוף השבוע יחד דרך עמותת 'משפחה אחת'. ובקו השני של החיים אני כל הזמן חושב על הבן שאיננו. המלחמה ממשיכה ויש הרוגים ונופלים, והכל חוזר אלי. אי אפשר להתנתק או לשכוח אנחנו בתוך השכול. יש בי תקווה שהזמן יעשה את שלו, למרות שברור לי שאת הצער הזה והחסר הזה נסחוב כל החיים".
בוצחק: "אלו שני רכבות הדוהרות במקביל, העולמות של השכול בשמונה חודשים האלה הולכים ומתגברים. ככל שהזמן רץ קדימה, אני מנסה לחדד את הזיכרון כל הזמן. השבת נזכרתי במנהג מתוק של אושרי שהיה מגיע אלי בבית הכנסת בסיום ערבית והיה נותן לי נשיקה ועושה איזה סיבוב והולך. פתאום היה לי הבזק, חסך וגעגוע גדול".
בוצחק וטובול לא הכירו לפני נפילת הבנים, אבל כשלושה ימים לאחר נפילתו של אושרי משה בוצחק (22 וחצי) מקרית שמואל, מפקד צוות בסיירת הנחל ובכורו של אייל, דפקו המודיעים מטעם הצבא על דלת ביתם שלך משפחת טובול והודיעו על נפילתו של אסף פנחס (22), לוחם שריון במילואים, ובן הזקונים. בסיום השבעה, הגיעו אייל ורעות בוצחק לביתם של משפחת טובול לנחם ולחזק, מאז הקשר רק הלך והתהדק. רק מאוחר יותר גילו כי השניים הכירו אחד את השני ואף למדו בשכבות צמודות בישיבה התיכונית בקריית שמואל.
מה עושה הזמן?
בוצחק: "אני חושב שהזמן עובר מהר, ויש הרבה מאוד אירועים שקשורים באושרי. להתעסק עם ילד מת זה יותר מאשר התעסקות בילד חי. אני חי את הפחד שאושרי לא ינכח, וכל הזמן עסוק בכך בהרבה מישורים. אני מוכן לחיות עם השכול אבל לא בצילו ולשקוע, יש לי חיים ואני חי אותם".
טובול: "ככל שהזמן עובר אני נזכר ביותר דברים שאני לא רוצה לשכוח מהבן, מאירועים גדולים וגם קטנים".
מה מטרת הפורום?
בוצחק: "שהמלחמה הזו תוכרע עד הניצחון, בלי למצמץ אפילו. ביום חמישי היינו בטקס ההשבעה של בני השני שהתגייס לשריון. חששתי מאוד, אבל אשתי שכנעה אותי שלא נוכל לשלוט בחיי ילדנו והוא לא צריך להפסיד שירות משמעותי בגללנו. בטקס, כל מנגינה של תזמורת צה"ל גרמה לי להתכווצות של הרגש, למחשבות וזיכרונות מאושרי. פגשתי את ראש הממשלה נתניהו, כנציג של 'פורום הגבורה' ושאלתי אותו: 'איך אתה יכול להבטיח לי שעוד שנתיים הבן שלי לא נכנס שוב לעזה?" אז הוא דפק על השולחן ואמר 'אין דבר כזה', ואני מאמין לו".
ענייין של מחיר
את המאהל הנודד הביא טובול למתנ"ס גושן במוצקין, לאחר שפנה לראש העיר, ציקי אבישר, שאף נאם באותו הערב על חשיבות אחדות העם. טובול: "לא הרבה מכירים את פורום הגבורה, ולכן יש את המאהל הנודד. הגיעו הרבה אנשים, לא רק חובשי כיפות. דיברנו על הילדים שלנו ועל איך המלחמה הזו צריכה להסתיים. אני חושב שעסקה צריכה להיות אחראית, לא מופקרת, אין מציאות של הפסקת המלחמה. הבן שלי השתחרר משירות שלושה חודשים לפני שהתחילה המלחמה ובמשך שלושה חודשים הוא השתגע שלא גויס, נלחם על כך ואמר לי: "חברים שלי נהרגו, נחטפו, אני הולך להילחם'".
מה עם החטופים?
טובול: "זה הכל עניין של מחיר, זו תורת המשחקים, אם היינו נכנסים בהם לפני 15 שנים היו לנו פחות אבדות. אם נפסיק, נחזור לאותו מצב ואף גרוע מזה. אחרי כל מבצע צבאי, החמאס הכניס תחמושת והתעצם. אני שואל את עצמי, מה קרה לעם היהודי? זה עם חכם שאני חושב שמסכים על הרוב.
"אנחנו צריכים להאמין לחמאס שבכיריו אומרים 'נשמיד אתכם' ש'יעשו לנו 7 באוקטובר ויותר'.כולם צריכים להאמין. זכותם של משפחות החטופים להפוך עולמות על מנת שיחזירו את קרוביהם. כולם רוצים שחרור של חטופים, נשבר הלב, יש מישהו שלא רוצה בכך?. אבל רוב העם מדבר מרגש.
"מנהיג צריך לנהל מדינה, ביבי צריך לקבל החלטה ברמת העם. כשאומרים במערכת הביטחון שצה"ל ידע להכיל מצב של יציאה מציר פילדלפי, אני רוצה לשאול 'באיזה מחיר? כמה משפחות יצטרפו בעקבות כך למשפחת השכול".
להציל את הגוף
בוצחק: "יש מונחים של עם וכלל, בשביל ביבי זה יהיה פנסי שיחזיר חטופים, אבל במשמעות של העם זה עלול להוביל בעוד ארבע שנים לעוד 7 באוקטובר. אם נצא מעזה לא יתנו לנו להיכנס בפעם השנייה. עסקה כזו עלולה לסגור את החלק החשוב במלחמה. כל עוד המלחמה הזו מתקיימת תהיה לנו היכולת להגיע לחטופים בדרך אחרת, כמו לחץ על החמאס ולא על ישראל, גם לחץ בשטח יכול לעזור. אצלנו לצערי אין חוכמות, הבנים נהרגו, זה לא אפס או אחד. זה דומה לאדם החולה בסרטן שצריך לכרות את רגלו כדי להציל את כל הגוף, אני רואה את המצב של המלחמה בדיוק אותו הדבר".
שניהם מדברים על הכרעת המלחמה, על הרצון שהמערכת תסתיים בהכרעה מוחצת. טובול: "אין טעם לדחות, כי המלחמה הזו צריכה לקרות, אין טעם לתת לחמאס לגייס מחבלים ולהתעצם. בכל בית שנכנסים אליו בעזה יש תמונה של 'אל-אקצא' ותמונה של מפת ארץ ישראל כשלהם, ילדים בני 12 היום הם המחבלים של הסבב הבא, אם לא נכריע.
"מבחינתי ניצחון זה חיסול של החמאס". בוצחק: "ניצחון זה כשאין כינון של החמאס, שהכל יתנהל כמו יהודה ושומרון, שאם צריך הצבא נכנס, שהכל יהיה מפורז עם נוכחות צבאית. אני חושב שכהורים שכולים יש לנו שליחות בעניין, יש לנו לגיטימציה לומר את הדברים בלי מורא ובלי פחד, נתנו את הבנים שלנו למען הביטחון של הארץ ותושבי הדרום. בעולם השכול פיתחתי אדישות, כי מה יכול להיות יותר גרוע מזה שהבן שלך נפל? אם התמודדתי עם שכול, אני יכול להתמודד עם מלחמה".
פורום הגבורה הוקם בעקבות אירועי 7 באוקטובר והלחימה הקשה ברצועת עזה, מתוך החשש שהמלחמה תסיים כאשר מטרותיה לא הושגו. בוצחק: "הגיעה אלינו לשבעה מרים פרץ, שמעתי על הפורום וישר התחברתי לערכים ולרעיון. הייתי בן הראשונים". טובול: "אני שמעתי על 'פורום הגבורה' והמילה גבורה בהתחלה לא התחברה לי, אבל הרעיון משך אותי. במיוחד העובדה שיש כאן רצון אמיתי בלי כל קשר פוליטי".
קראו עוד:
כאמור, בוצחק וטובול הפכו להיות בין הדמויות האהובות באוהל פורום הגבורה בירושלים. בוצחק: "ככל שיש לי את הפלטפורמה שבה אני יכול לדבר על הילד, אני יותר ויותר מתרפא, זה סוג של מזור. אני מדבר בשיחה שלי קודם כל על הילד שאיננו, על מי היה, ומשם על התקווה שהמלחמה הזו תביא איתה. אני משתתף בשיחות גם במכינות הצבאיות". טובול: "היו לנו שני ילדים ערכיים וטובים. בן אדם חי 80 שנה ולא תמיד מגיע לערכים ולמהות כמו שהיו לבנים שלו.
"ב־22 שנה בעולם הזה, הם הספיקו באישיות שלהם להשיג ערכים שאדם מבוגר לא תמיד משיג. אני בשיחות שלי מדבר הרבה על ערכים, למשל על כיבוד ההורים של הבן שלי. באחת הפעמים הגיעו זוג צעיר עם שני ילדים, הגדול ביניהם היה בן 11, הם שמעו על האוהל והפורום והגיעו, כשראו אותי עם החולצה שלבשתי, הנושאת את תמונתו של אסף, הם פנו אלי וביקשו לחזק ולחבק.
"אני ביקשתי שיישארו לשמוע אותי, למרות השעה שהיתה מעט מאוחרת הם נשארו. בשיחה פניתי לבן הגדול 'ארי' וסיפרתי לו על כיבוד ההורים של אסף. בסוף השיחה הוא ניגש אלי ואמר לי שמעכשיו הוא מרגיש רצון לומר לאמא כמה הוא אוהב אותה. האמא הייתה מרוגשת ואני עוד יותר. כל פעם כזו, זה ניצחון קטן, זה עוד ערך שעבר מאסף למישהו".
