חבריו של רס"ל אסף טובול ז"ל (22) מקרית מוצקין, בן זקונים במשפחה בת שבעה ילדים, לוחם בגדוד 77, עוצבת 'סער מגולן', שנפגשו שוב במלחמת "חרבות ברזל" בשירות המילואים הראשון שלהם, מספרים על האדם המיוחד והחבר הטוב שהיה.
אורי מזור (24) מרמת הגולן, סגן מפקד פלוגה, שלחם לצד אסף בעזה, סיפר למיינט קריות: "הכרתי את אסף כשהגיע כחייל צעיר ואני מ"מ צעיר, כשהוא היה בתפקיד תותחן של המ"פ. מהרגע הראשון היה בעיני אחד מהאנשים הטהורים שפגשתי. כל משימה שנתתי לו הוא עשה הכי טוב, וחזר גם לשפר שוב ושוב. הוא דאג לכולם לחיילים שהם חבריו, אבל גם לנו כמפקדים".
ילד טוב וחייכן
חברו לפלוגה יהודה כהן (23) מנווה דקלים מספר: "כבר בהתחלה הבנתי שעומד מולי אדם שהוא חף מאינטרסים אישיים, כולו נתינה לזולת ומחשבה על כולם מלבד על עצמו. אני זוכר ששבוע אחרי שהגיע לפלוגה, הגיעו שני חיילים והא חנך אותם כאילו הוא ותיק, נתן להם תחושה של ביטחון ושל בית. לא היה קל לעזור לו, הוא לא רצה שמשהו יקשה על מישהו, לב טהור".
אבישלום פרחי (21) שימש כתותחן במקביל לאסף: "טובול תמיד רצה שיהיה לכולם טוב, הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שלמישהו לא יהיה נוח. מישהו הרים משהו, הוא היה הראשון לקום ולעזור. אם הייתי מבואס, הוא היה נוהג במקומי, זה מעבר לעוד אדם טוב – זה ייחודי מאוד. אני זוכר שכמה ימים לפני חופשת השחרור הוא נשאר לסדר משהו עד מאוחר, ואמרתי לו 'די טובול, תשחרר. עוד יומיים אתה הולך', והוא אמר: 'דווקא בגלל זה'. גם בסיום הוא רצה לתת הכי טוב שלו".
ישראל טייב, חברו מהשירות הסדיר, מספר: "אסף היה ילד טוב וחייכן שעוזר לכולם. פעם אחת הוא קם לשמירה ושבר את האף. פרמדיקים הגיעו לטפל בו, אבל הוא רק מיהר להחליף את החייל שעמד בשמירה. הוא חשב על האחר. היה משקיע שהכל יצא הכי טוב, פרפקציוניסט".
החיבוק האחרון
דניאל סדוצקי, חברו מהשירות הסדיר, שיתף: "תפסנו קו חצי שנה ביחד, והנסיעות שלנו אלו היו רגעים שהייתי מחכה להם כי ידעתי שיש עם מי לדבר. אסף לימד אותי תמיד לחייך - כי בסוף יהיה טוב ואני לוקח את זה איתי".
4 חודשים אחרי ששוחרר משירות סדיר, פרצה מלחמת 'חרבות ברזל', ואסף שעבד כמאבטח לא נקרא למילואים כי טרם שויך לחטיבה. מזור: "גויסתי למילואים אבל אסף עוד לא, והוא ממש ביקש ממני שיגייסו אותו, ולא הרפה עד שהצלחנו למשוך אותו אלינו. פגשנו אחד את השני בעזה כשהגענו לטפל בטנקים שלנו. גם שם בלב המלחמה אסף היה עם חיוך תמידי, שאל אם צריך עזרה, ובמפגש קצר הכניס בי הרבה כוחות להמשך הלחימה".
פרחי: "טובול יכול היה ללכת הביתה, אבל הוא בחר להישאר ורצה להיכנס לעזה להילחם, וחיכה מספר שבועות לכניסה שלו פנימה. בימים שהיינו בפנים היינו נפגשים בערב בתוך הטנק לשתות קפה, לדבר ולהשלים פערים כי הקשר מאז השחרור מעט נותק, והבטחנו לא להתנתק שוב". אקרמן: "מתחילת המלחמה טובול התעניין בכל אחד ואחד מאיתנו. כשנפגשנו אחרי שגויס, התחבקנו חיבוק חזק, הוא אמר לי: 'הכל יהיה בסדר'. לא האמנתי שזה יהיה החיבוק האחרון".
כשלושה ימים מאז שנכנסו לתוך הרצועה, טיל נורה לעבור הטנק שבו היה אסף ופגע בו בעוצמה. אסף נהרג וחבריו לטנק נפצעו בדרגות קושי שונות. פרחי: "זו הייתה מכה קשה. אנחנו היינו מעורבים בפינוי שלו ורציתי להאמין שהוא רק נפצע ויחלים, כי היה לי ביטחון שטובול ישרוד, אבל המצב היה אחר. לטובול היו את כל הסיבות בעולם לא להיות שם, אבל הוא התעקש להילחם ולתת מעצמו ובסוף כך מצא את מותו. אני כואב מאוד, אבל נזכר כל הזמן שאם היה כאן היה נותן לי כאפה ואומר לי: 'שטויות, הכל טוב'.
זיכרונות בטנק
ערב לפני האסון נפגשו מספר חברים בלב רצועת עזה בסיום יום לחימה: "ישבנו בטנק של אסף, העלינו סיפורים מהשירות הצבאי, אסף הראה תמונות מהפלאפון שלו ונזכרנו וצחקנו, זה עשה לי כל כך טוב לראות את טובול באותו ערב. לא הייתי מאמין שהרגעים האלה לא יחזרו". מזור: "יצאתי מעזה יום לפני האסון, ואז הגיעה אלי ההודעה עם הבשורה שכל כך לא רציתי לשמוע. היינו קרובים מאוד, והוא עוזר לנו גם כשהוא לא כאן. אסף ציווה על כולנו להיות יותר טובים ולסייע לכולם".
4 צפייה בגלריה
"אין לנו פורמולה איך מתמודדים עם הכאב" החברים לפלוגה, מוקף בעיגול: אסף פנחס טובול ז"ל
(צילום: פרטי)
אקרמן: "פגשתי אותו קצת לפני שנפל בזמן המלחמה, והוא ביקש שנשמור על קשר וסיכמנו שאחרי המלחמה נלך יחד למסיבה, נתנו חיבוק והבטחתי שאזמין אותו למסיבה. אני עוד חושב לקיים את ההבטחה ולקיים מסיבה לכבודו".
קראו עוד:
סדוצקי היה באירוע בו נפל טובול: "מהר מאוד הבנתי שהטנק של אסף נפגע ויש פצועים ויש הרוג. פחדתי על אסף, רק בערב הגיעה הבשורה הקשה על נפילתו. אי אפשר שלא לבכות על אסף. הכאב הוא עצום - והיה ברור שאסף לא היה נותן לאף אחד להיות עצוב או לבכות".
פרחי: "הוא היה אדם טהור. כלפי כולם, לא משנה מי עמד מולו. אין לנו פורמולה איך מתמודדים עם הכאב לאבד חבר, אני חושב עליו כל יום, החלטנו להקים פינת הנצחה לזכרו בבית ספר בעיר ירושלים, פשוט כי משם הגיעה הבקשה ואסף היה עוזר לכל מי שהיה מבקש, לא משנה מאיפה ומי זה. הגענו לשם חברים וניקינו את המקום ואנחנו בשלבי הקמה של פינת הנצחה לאסף, שעוד אנשים יכירו את האדם הטהור שנתן את חייו למען עם ישראל ומדינת ישראל".
