לפני כחודש הוצפו רחובות עפולה בשלטים עם תמונתו של תושב העיר דניאל דנן ז"ל בן ה־67, שבליל 2 ביוני נעלם פתאום מביתו.
מסע חיפושים בעיר ומסביב לה החל בהשתתפות בני המשפחה, המשטרה ומתנדבים רבים. יום אחרי יום נערכו החיפושים אחריו, כשבני המשפחה נעים בין תקווה לייאוש, בין אופטימיות למחשבות על הנורא מכל. הרבה מתושבי עפולה שהכירו אותו דאגו לשלומו והצטרפו לחיפושים. אחרי שלושה שבועות הוא נמצא בשדה סמוך לעיר ללא רוח חיים.
דואג ואכפתי
דנן ז"ל נולד במרוקו בשנת 1957. הוא עלה לארץ עם משפחתו בהיותו בן שבע. המשפחה השתקעה באור עקיבא, שם הוא גדל והתחנך. הוא שירת בחיל הים וחזר בתשובה בגיל מבוגר יותר. הוא הכיר את אשתו אביה ונולדו להם ארבעה ילדים. עד שנותיו האחרונות למד בכולל ועבד קשה כדי לפרנס את משפחתו.
"היה לנו אבא מדהים", מספרת בתו הבכורה נעמי, "הוא דאג לנו לכל מה שצריך. בן אדם פשוט ועניו שפעל הרבה מאחורי הקלעים. כל מי שהיה צריך עזרה ידע שאפשר לפנות אליו. הוא היה מסיע אנשים עם הרכב שלו לכל מקום ועושה הרבה חסדים. היה אכפת להורים שלי מאוד שכל הילדים יגדלו באחדות וככה הם חינכו אותנו. אנשים היו בהלם מכוח האחדות שלנו כאחים. כל אח ואחות, לא משנה איפה אנחנו נמצאים ומה עושים, תמיד מאוחדים וחושבים אחד על השנייה ונפגשים".
על אישיותו המיוחדת של אביה הוסיפה הבת נעמי: "אבא היה מאוד מצחיק. הוא היה אדם עם מצב רוח טוב, חייכן מאוד ושקט. הוא היה מסוג האנשים שנכנסים לחדר ומיד רואים אותם, אבל בזכות השקט שלהם ולא בגלל הרעש שעשו. אבא היה חקיין ממעלה ראשונה. הוא כל הזמן עשה לנו הצגות וצחוקים משירותו הצבאי.
"תמיד הוא היה מצחיק ומבדר את כולם ודואג לכולם. הוא היה גם איש תורה, הוא היה לומד כל ערב בבית הכנסת וקם עם הנץ החמה והולך ברגל לתפילה. הוא לא ויתר על תפילה והלכה שהיו דרכו. זה גם מה שזכרנו לרשום על הקבר - 'אוהב תורה ומוקיר רבנן'".
איזה אבא הוא היה בשבילכם?
"הוא היה אבא דואג ואכפתי. שואל כל הזמן איפה אנחנו ואם אנחנו בסדר ואם צריכים משהו. הוא הוציא אותנו להמון טיולים, כל חייו הוא הקדיש למעננו. המון חברים של אבא באו באזכרה, כאלה שהכרנו וכאלה שהכרנו פחות, והם סיפרו לנו איזה אדם מדהים הוא היה ועל טוב הלב שלו. סיפורים שבכלל לא ידענו.
"אחד מחבריו סיפר שהם ישבו פעם אחת לעשן סיגריה ואחד החברים השליך את בדל הסיגריה על הרצפה. אבא מיד אמר לו: 'למה אתה מלכלך את ארץ ישראל? כל כך עמלנו בשביל הארץ הזו'. ואחרי זה ביקש ממנו להרים את בדל הסיגריה. אם כל אחד יזרוק ככה דברים על הרצפה, איך הארץ שלנו תיראה? הייתה לו אהבת ארץ ישראל ואהבת התורה. רב בית הכנסת חלה יום אחד ולא היה מי שיקפיץ אותו למיון. אבא לקח אותו ונשאר איתו כל הלילה בבית החולים. הוא דאג לבריאותו".
באמצע הלילה
לפני כארבע שנים חלה דנן ז"ל בדמנציה ולפני שנתיים התגלתה בגופו מחלת הסרטן. בשנים האחרונות בני משפחתו ליוו אותו במסירות לטיפולים. ההתמודדות עם המחלה הייתה לא פשוטה עבורו ועבור בני משפחתו. "כמובן שזה הפחיד אותו, אבל תמיד השתדלנו לחזק אותו ולהיות איתו באמונה", סיפרה הבת.
"הוא ראה שאנחנו איתו ולא עוזבים אותו וכל הזמן הזכרנו לו את זה. הוא ניסה להישאר אופטימי תמיד, גם כשהייתי לוקחת אותו לניתוחים היינו שמים את השירים שלו ושרנו ביחד. בפעם האחרונה שלקחתי אותו לרמב"ם לאחד הטיפולים שמתי לאבא שירים באוזניות והוא ממש שר אותם, לא היה אכפת לו, הוא הרגיש לבד בעולם - שר ומחייך. זה היה הדבר הכי שמח".
ב-3 ביוני היה צריך לעבור דנן עוד ניתוח שגרתי בבית החולים, אבל לילה לפני כן הוא יצא מביתו ונעלם."לקחתי אותו הביתה, ארגנתי אותו והוא הלך לישון", נזכרת הבת נעמי, "סגרנו את הדלת וב-5 בבוקר קמתי וראיתי שהדלת של החדר שלי פתוחה. הבנתי שהוא חיפש אותי. מיד קמתי בבהלה וחיפשתי אותו.
"צעקתי לו: 'אבא, אבא'. ראיתי שהוא לא במיטה ויצאתי מהר לחפש אותו ברחוב ובבית הכנסת. בדקתי אם הוא לקח את הטלפון והוא לא לקח. כנראה הוא קם מתוך בלבול ויצא מהבית. אולי הוא נזכר בעבודה שלו. הכל יכול להיות. רואים אותו במצלמות של השכן יוצא ב-2:16 בלילה מהבית ומאז נעלמו עקבותיו".
היום במבט לאחור את מלקה את עצמך שאולי לא מספיק היית שם לבדוק שהוא לא ייצא?
"ברור שיש רגשות אשמה, אבל אני חושבת שזה לא נכון להלקות את עצמנו. בסוף דאגנו שברגעיו האחרונים של אבא יהיו לו את החיים הכי טובים שיש. דאגנו ללכת לבקר אותו, לטייל איתו ולשמח אותו כמה שיכולנו. אני אישית הקדשתי המון מחיי כדי לטפל באבא שלי ועשיתי את זה מאהבה כי זה מה שמגיע לו. הוא מאוד כיבד את הוריו וכנראה מגיעה לו הזכות הזו".
מה עשיתם רגע אחרי שהבנתם שהוא נעלם?
"זה היה רגע מאוד קשה עבורנו. אחרי שגילינו שהוא נעדר, יצאנו בבוקר לחיפושים בעצמנו - אני, אמא שלי ודודה שלי. התחלנו לחפש אותו בכל עפולה והאזור, בכל מקום אפשרי שאולי הוא היה יכול ללכת. התקשרנו למשטרה, ליחידת הכלבנים ולכל מיני יחידות מיוחדות. פנינו לתקשורת כדי להפיץ את זה כמה שיותר.
"ביקשנו מכמה שיותר אנשים, למקרה שמישהו יראה אותו. פנינו להרבה רבנים, התפללנו הרבה ולא איבדנו תקווה עד הרגע האחרון. תלינו שלטים ברחבי עפולה, נתניה ואור עקיבא - כל האזורים שבהם אבא היה יכול להיות ויכול היה להיזכר. גם חיפשנו בכל האזורים האלה".
איך התנהלו החיפושים אחריו? מי השתתף במאמצים?
"אני, האחים והאחיות שלי, כל אחד לקח על עצמו תחום מסוים ופעל בדרך שלו. אחותי סידרה לי ראיון בטלוויזיה, אחי יצא לחיפושים עם יחידת הכלבנים ואחות נוספת שלחה לכל מיני מפורסמים את המודעה. יצאנו גם לחיפושים בעצמנו, כל אחד סרק אזור. דודים שלי שהגיעו מרחוק גם יצאו לחיפושים.
"באו גם מתנדבים שהכירו את אבא מכל מיני מקומות. היו עוד אנשים שעצרו, שאלו והחליטו גם להצטרף לחיפושים. זאת הבמה להודות לכל מי שעסק במלאכה. המשטרה חיפשה ליד הבית ובדקה בכל המצלמות שהיה אפשר והמחלקה הארצית לאיתור נעדרים עזרה לנו בשעות לא שעות. אני רוצה להודות לעם ישראל על העזרה וההירתמות".
להגיד קדיש
בכל ימי החיפושים השתדלה הבת להיאחז באמונה כי אביה יימצא בחיים. "כשהיה לי קשה הייתי מזכירה לעצמי 'גם כשמונחת חרב חדה על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים', גם כשאתה בקרקעית הכי נמוכה, יש תקווה. השתדלתי להזכיר לעצמי וגם לכל המשפחה שאסור להתייאש. גם כשפרסמו שמועת שווא באותו מוצאי שבת שזה הוא, ועדיין לא היה זיהוי ודאי, השתדלנו להישאר אופטימיים עד כמה שניתן".
ביום שני בבוקר, ה-24 ביוני קיבלו בני המשפחה את הבשורה הקשה שאב המשפחה, דניאל דנן ז"ל, איננו בין החיים. "קיבלנו את ההודעה בכאב עצום. זה לא פשוט לדבר על זה. קיבלנו תשובה שהכי קיווינו שהיא לא תגיע, אבל לפחות הותרו הספקות. זכינו לקבור את אבא, להביאו לקבר ראוי בקבר ישראל, שגופתו לא תהיה בביזיון ושאחי יכול להגיד עליו קדיש, להתפלל עליו ולעשות מעשים שיעלו את נשמתו. ככה ה' רצה ואנחנו ממשיכים להיות חזקים".
גופתו נמצאה באחד השדות בסמוך לכביש 65 החדש מחוץ לעפולה. "זה נורא כאב לנו, כי בחיפושים עברנו שם עשרות פעמים. כנראה שבורא עולם סגר לנו את העיניים שלא היינו צריכים לראות את זה. זו אצבע אלוהים, כי אי אפשר לדעת באיזה מצב היינו אם אחד מאיתנו היה מוצא אותו. עדיין לא קיבלנו את נסיבות המוות. אנחנו אמורים לקבל את הדו"ח בימים הקרובים".
הוא הותיר אחריו צוואה?
"המסר של אבא מאוד ברור. בסוף הוא רצה שנשמח, שנעשה מעשים טובים לזכרו ונתפלל עליו. האדם שהוא היה והחברים שבאו לספר עליו הציבו לנו דרך חיים. ערב לפני שהוא נעלם עשיתי בצחוק נזם באף. אמא שלי לא אהבה ולא הבינה למה עשיתי את זה. שאלתי את אבא מה הוא חושב, אז הוא אמר לי 'מה זה נותן לך'. כשנכנסים יותר לעומק של המשפט הזה יש בו משמעות. זה סוג של צוואה שהוא השאיר: 'מה זה נותן לך'. לפני שאנחנו עושים דברים, לחשוב מה הם נותנים לך, מה הם נותנים לחברה שלך, במה זה תורם ורק אז לעשות".
קראו גם:
מה הכי תזכרו ממנו?
"נזכור ממנו תמיד את החיוך שלו. את האהבה שלו לחיים, לחברים ולאנשים".
חשבתם מה לעשות להנצחתו?
"אנחנו חושבים על זה. כרגע אנחנו משתדלים במעשים הטובים שלנו להעלות את נשמתו. אנחנו עובדים על האחדות עם האחים והאחיות שלו ובעזרת ה' שנזכה להקים פרויקט להנצחתו".
מה המסר שלך בעקבות המקרה שקרה לכם? איך אפשר למנוע מקרה כזה?
"אם יש לכם קרובים חולי דמנציה או שיש חשש שהם יעזבו פתאום את הבית, שימו להם מערכת לאיתור על הגוף. כמו צמיד לרגל או ליד, שרשרת או שעון חכם נגד מים שאפשר לאתר אותו. זה יכול להציל חיים. לכו לבקר את הקרובים שלכם ותהיו איתם כי אי אפשר לדעת מה יוליד יום.
"תפתחו את העיניים שלכם, אם אתם רואים מישהו שזקוק לעזרה, לא להתבייש ולגשת לשאול אם הכל בסדר. המקרה הזה לימד אותי לפתוח את העיניים ולשים לב יותר לסביבה שלנו. תפסתי פרופורציות לחיים ואני מסתכלת על החיים אחרת, כי החיים יכולים להשתנות בן רגע".
פורסם לראשונה: 21:19, 15.07.24
