גם כשהמסעדה שלו בעכו עובדת בתפוסה של 10 אחוז ובית המלון ריק מאורחים, אורי ירמיאס ממשיך לעבוד ומוכן כבר ליום שאחרי המלחמה. מסעדת "אורי בורי" בעכו העתיקה ומלון "אפנדי" הסמוך אליה פתוחים כרגיל. "אמא שלי לימדה אותי שיש שני דברים שאסור לאבד בשום אופן", הוא אומר. "את חוש ההומור ואת התקווה". וירמיאס יודע על מה הוא מדבר.
ב'מהומות עכו' שרפו לו את המסעדה ואת בית המלון בוטיק "אפנדי", אבל הוא שמר על אופטימיות, השתקם וחזר בגדול. בקורורנה, כאשר מסעדות קרסו, הוא שמר על קור רוח, והשתמש ברזרבות כספיות כדי למשוך. אופטימי חסר תקנה.
היום אפשר להזמין הכל מהתפריט?
"יש מעט דברים שנמצאים בתפריט ואינם כרגע במסעדה, בעיקר מאכלים כמו צדפות שקיבלנו עד לפני המלחמה בהטסה מצרפת, ועכשיו אי אפשר להביא. אבל יש מספיק דברים לאכול ואנחנו יכולים לשמח כל אורח. מגיעים 20 או 30 איש ביום, אורחים קבועים ואנשים שמחפשים מפלט מהחדשות, וכל אחד מהם מקבל מאיתנו את מיטב הטיפול.
"כמובן ששמרנו על כל צוות העובדים ולא פיטרנו אף אדם, כמו שנהגנו בקורונה וכמו במהומות שהיו בערים המעורבות, אנחנו תמיד שומרים על הצוות כי הוא הערך היקר ביותר של המסעדה".
35 שנות ניסיון
אז איך מחזיקים מעמד?
"אנחנו מפסידים כסף, אבל מקבלים תמיכה חלקית מהממשלה, כך שזה נסבל. יש לנו 35 שנות ניסיון בתחום וכבר עברנו כמה וכמה טלטלות, בעיקר בחמש השנים האחרונות. אין לנו חובות ולא תשלומים, אז כנראה שקל לי יותר מאשר לאחרים, ועדיין אנחנו מפסידים מדי חודש סכומים נאים.
"גם בשנים הראשונות להקמת המסעדה היו לנו קטיושות ותמיד הקפדנו לפתוח את העסק בכל מצב. בתחילת דרכי, אי שם בשנות ה-80, זכינו להגיע לעיתונות העולמית לפני כל האחרים בזכות העובדה שהיינו פתוחים כל הזמן, וכל העיתונאים המקומיים והזרים שהגיעו לצפון הארץ עברו דרך אורי בורי.
"זה דבר שצריך להיות ביסוד המקום, שהלקוחות, הספקים וגם העובדים, כולם יודעים שהמקום ממשיך לעבוד ולכל אחד שמור מקומו והכבוד המגיע לו. וכמו עץ שמתכופף בסערה וחוזר ומזדקף כשהסערה חלפה, כך גם אנחנו. מתכופפים קצת, שורפים חסכונות ששמנו בצד לעת צרה, ומחכים לימים טובים ובשורות יותר טובות. כשיתירו לחזור לפעילות רגילה אני משער שזה יהיה מהר מאוד, ואז נזדקק לכל עובד ונברך על כך שהם איתנו".
יש אורחים במלון?
"במלון יש רק עובדים. בתחילת המלחמה עוד הגיעו אנשים, אבל בשלושת החודשים האחרונים אין אורחים כלל. המקום פתוח כי זה עיקרון אצלנו, וגם בגלל שההבדל בין עלות החזקתו פתוח או סגור אינו גדול. בכל מקרה אני מעדיף לא להשאיר מקום עם כאלה ערכים סגור, מחשש שיקרה קצר חשמלי או כל תקלה אחרת. ואגב, אם כבר מישהו מנסה להתקשר הוא עשוי להיתקל בקשיים, כי אין באזור קליטה לטלפונים ניידים. מדהים שבשארם א-שייח יש קליטה של הטלפון הישראלי, אבל בעכו לא".
קראו עוד:
"עכו שקטה מאוד"
ירמיאס נוסע לפחות פעמיים ביום על אחד הצירים המטווחים בארץ, בין הבית בנהריה למסעדה והמלון בעכו. "אזעקות תפסו אותי בדרך לא פעם, אבל אותי לא מפחידים עם פצצות. שירתי 35 שנה ביחידה לסילוק פצצות, מה שהיום עושים יהל"ם, וחטפנו קטיושות עוד לפני שהייתה כיפת ברזל".
החיים המשותפים בעכו עומדים שוב למבחן?
"עומדים בזה בצורה נהדרת. כמו בכל הארץ, שמבחינה זו אין התקוממות ואין קיצוניים שמרימים ראש, גם עכו שקטה מאוד. הערבים מזדהים עם מדינת ישראל יותר מאי פעם, ולצערי כולנו חוטפים אש. אנשים מתעשתים, ערביי ארץ ישראל רוצים לחיות כאן ולא בשום מקום אחר. אנשים רואים את עצמם שייכים ומחוברים לארץ ועם קצת כבוד יכולנו להשיג יותר מאשר עם תותחים וטנקים. כולם מודאגים באותה המידה, אף אחד לא ממש נהנה מהתקופה הזו ויש הרבה יותר מאחד בינינו מאשר מפלג.
"אין צורך אפילו לדבר על כך כי זה לא עומד בסימן שאלה. וגם דרך התאחדות המסעדנים יש יותר חיבורים בין המגזרים כי יותר חברים ערבים נכנסו להתאחדות. אנחנו מחכים ליום שאחרי, שיהיה מפתיע לטובה. כי ברגע שהמלחמה תגמר, יהודי העולם יבואו לבקר את המשפחות, אנשי עסקים יגיעו וגם תיירים, ואני משער שתהיה פריחה כמו אחרי כל משבר"
