רגע לפני יום הזיכרון האחרון, קיבלה משפחתו של סמל דניאל לוי ז"ל מקרית מוצקין את הבשורה הקשה על נפילתו ברצועת עזה. זמן קצר אחר כך נודע להם כי מדובר באסון כפול, וגם חברו הטוב יוסי דסה ז"ל נפל יחד איתו בקרב.
"הזמן עובר, אבל אנחנו עדיין לא מעכלים שדניאל איננו, שדניאל לא יחזור", מספרת אמו סיגל. "בכל יום שישי אני מחכה לו וחושבת אולי הוא עוד ייכנס בדלת, כי איך אפשר בלי דניאל? דניאל היה ילד מקסים רק בן 19, שלא היה אפילו שנה בצבא. הם רק סיימו את ההכשרה המקוצרת ונכנסו ללחימה ברצועה, רק בחודש מרץ, כחודשיים לפני נפילתו, היה סיום מסע כומתה. כששאלנו למה מכניסים אותם כל כך מהר? אמרו לנו: 'הם סיימו הכשרה והם יכולים'.
סוף הסיפור כבר ידוע, החששות לא היו לחינם, וקצת יותר מיממה לאחר שנכנס להילחם ברצועת עזה, בשכונת רפיח, נפל כתוצאה מפיצוץ מטען: "יש לי עוד שלושה ילדים, סך הכל שני בנים ושתי בנות, ודניאל היה הקטן בבית. למרות זאת, לכולם היה מה ללמוד ממנו, אין דברים כאלה, בחיים הוא לא התחצף ולא עשה בלאגן, היה מדבר אל מבוגרים עם עיניים למטה.
"לא הייתי שומעת מבית הספר דבר, ונהגתי ליצור קשר עם המורים והמורות לדעת שהכל בסדר. תמיד שמעתי רק מחמאות עליו. ילד עם נשמה ענקית, שאהב לעזור ולתת. אני יודעת שכל אמא אומרת שהבן שלה הכי מושלם, אבל דניאל היה באמת כזה. בכל יום שישי היה נכנס הביתה אחרי שביקר את שתי הסבתות שלו, את אמא שלי בקרית חיים ואת סבתא נינט לוי בקרית מוצקין, ונכנס עם פרחים ושוקולדים - וחיוך ממיס. הלב שבור".
אמא, אל תדאגי
ביום רביעי, יומיים לפני נפילתו, התקשר דניאל בפעם האחרונה להוריו: "באחת בלילה קיבלנו שיחת טלפון, הוא דיבר איתי ואמר לי: 'אמא, אנחנו נכנסים לרפיח'. זה היה כשהודיעו להם שסופית הם נכנסים לאחר שהייתה התלבטות גדולה, אני ואבא שלו דוד דיברנו איתו הוא אמר: 'אנחנו נכנסים לשכונת זיתון ברפיח, אמרו לנו שנהיה שם חמישה ימים ולא יהיו לנו טלפונים, אין לכם מה לדאוג, אני אוהב אתכם, ואיך שאני אצא הטלפון הראשון יהיה אליכם'. מאוד חששתי, אמרתי לו: 'דניאל אם אתה רוצה לסרב ולא להיכנס, תסרב'. הוא לא רצה ורק הרגיע אותי. ביקשתי ממנו שיסתכל ימינה שמאלה, כי אי אפשר לדעת מאיפה יוצאים המחבלים, והוא רק אמר: 'אל תדאגי'.
7 צפייה בגלריה
"דניאל היה הקטן בבית, אבל לכולם היה מה ללמוד ממנו". סיגל לוי, השבוע
(צילום: נחום סגל)
אבל סיגל דאגה, ולא לחינם, למחרת יצאה עם חברתה לבית מלון ליום הרצאות במסגרת העבודה: "הגעתי לשם ואמרתי לחברה שלי אני לא מרגישה טוב, ההרגשה הכללית שלי לא הייתה טובה ולא ידעתי למה. הרגשתי שהאוכל לא טעים לי, ולא בא לי כלום, וכבר חשבתי לחזור הביתה. נרדמתי מוקדם אבל קמתי בתחושה רעה באמצע הלילה, אמרתי לחברה שלי שמשהו מוזר קורה לי ורציתי לחזור.
"החברה ירדה לבריכה ואני נשארתי בחדר, כשבאתי להתקלח, שמעתי דפיקות בדלת, שאלתי 'מי זה?' וזה היה הקב"ט. פתחתי עם מגבת, ושאלתי 'מה קרה?' הוא אמר 'מחכים לך למטה' שאלתי מיד אם זה מהצבא והוא אמר שלא יודע, בדיעבד הוא לא רצה לומר לי. התלבשתי מהר וירדתי למטה, כבר ראיתי את לובשי המדים והפנים המבשרות ואמרתי להם: 'אל תגידו לי, אני יודעת'. היה לי ברור שזה דניאל, שהנורא מכל קרה, זה רגע של סיוט של החיים שאף אחד לא רוצה לחוות".
שני חברים, גורל אחד
הצבא החזיר את סיגל לביתה בקרית מוצקין, ובינתיים הבשורה הגיעה אל שאר בני המשפחה: "הגענו הביתה וחיכינו שיוסי ייכנס אלינו ויספר מה קרה. יוסי היה החבר הכי טוב של דניאל מכיתה א'.
"הם למדו יחד בבית הספר מצפה הדתי בקרית מוצקין, אחר כך יחד בחטיבה ברבין ובאורט מוצקין. גם בגיוס דניאל שובץ לנח"ל ויוסי היה צריך להתגייס לגולני והוא נלחם להשתבץ בנח"ל ולהיות יחד דניאל. הם ישנו בחדר מיטה ליד מיטה, היו יותר קרובים מאחים. היה ברור לנו שהוא היה לידו שהוא יגיע אלינו ויספר מה קרה.
"אבל זה היה ביום שישי, כמה שעות אחרי נכנסו אלינו ובישרו לנו שגם יוסי נהרג באותו אירוע, זה היה אותו כאב, יוסי היה כמו בן בשבילנו. הם לא נפרדו לרגע אחד מיום שהכירו כילדים קטנים, ועד לרגע בו נפלו יחד. דניאל ואחר כך יוסי, איך אפשר". השניים הובאו למנוחות בבית העלמין בקרית אתא, בצהרי ערב יום הזיכרון, ונטמנו אחד לצד השני, בחייהם ובמותם לא נפרדו. החברים המשותפים מבית הספר ומהצבא, ליוו את חבריהם בזה אחר זה.
משפחת לוי ודסה הכירו אחת את השנייה בעקבות החברות רבת השנים של הבנים, אולם רק לאחר נפילת הבנים הקשר התהדק: "זה אותו גורל, כבר בשבעה בני המשפחה של יוסי הגיעו לנחם אותנו, ובני המשפחה שלנו הלכו לנחם את משפחת דסה, כל ההנצחה של הבנים היא ביחד, בקרוב יקראו כיכר על שמם - כיכר הרעות שבמרכזה שני עצי זית כסמל לחברות והרעות של דניאל ויוסי. זו מכה כפולה לכולם. קיוויתי שהם יהיו החיילים האחרונים, אבל התקווה הזו מהר נגוזה".
קראו עוד:
"הם ייפגשו, אבל בשמים"
משפחת לוי ספגה מכה נוספת וכואבת כשלושה שבועות לאחר מכן, כאשר ידידיה אזוגי, בן הדודה של דניאל נפל גם הוא בקרב ברצועת עזה: "ידידיה הוא בן אחותו של דוד (אבא של דניאל) והוא ודניאל היו קרובים. לפני שנכנס לרפיח דניאל התקשר אליו כי לא פגש אותו הרבה זמן בגלל המלחמה והם כבר קבעו שככל הנראה ייפגשו בתוך עזה, כי שניהם מכוונים לאותו אזור, אבל הם כבר לא נפגשו כי דניאל נפל זמן קצר אחרי כן. ידידה גם הגיע לשבעה וסיפר לנו, לא האמנו ששלושה שבועות אחרי נבכה שוב על ידידיה - בחור מדהים, אף אחד לא דמיין שהם ייפגשו, אבל בשמים".
הסבתא נינט לוי המתגוררת בקרית מוצקין לא תיארה לעצמה שאסון גדול נוסף קרב, עד שילדיה נכנסו אליה לבשר לה שוב על נפילת נכד נוסף - ידידיה: "כמו שאפשר לתאר הסבתא נינט קיבלה קשות מאוד את הבשורה הכפולה, לאבד באותו החודש שני נכדים זו מכה שלא כתובה. דווקא לשניהם היה לה קשר מאד מיוחד, שניהם היו ילדים נכדים כאלה שמתקשרים ומבקרים כל הזמן, עם לב גדול, הכאב עוד יותר גדול".
כמו כן, סיפרה על אהדתו להפועל תל אביב, זאת לאחר שהוא עוד קיווה להגיע למשחק הליגה של קבוצתו האהובה: "דניאל ואחיו הגדול אוראל מגיל קטן הולכים למשחקי כדורגל יחד". במהלך החודש האחרון עלה הרעיון של סיגל להנציח את בנה על ידי הכנסת ספר תורה: "דניאל היה ילד שהקפיד ללכת לבית כנסת בחגים וגם בשבתות. ילד שהקפיד להניח תפילין, והרצון שלי הוא להכניס ספר תורה לעילוי נשמתו לבית כנסת. זו תהיה נחמה גדולה עבורנו שאנשים ירקדו עם ספר תורה לעילוי נשמת דניאל, שיוציאו את הספר תורה באירועים מרגשים במהלך החיים בבר מצווה, בשבת חתן, בשבתות, בחגים ודניאל שאיננו כאן בגופו, יהיה כאן בנשמתו".
ספר תורה למלאך שלנו
כדי להגשים את החלום, פתחה המשפחה בקמפיין 'ספר תורה למלאך שלנו' למימון המונים של 150 אלף שקל, וכתבו: "דניאל שלנו האהוב תמיד דאג ללכת בדרך תורה ומצוות, נתינה ואהבה ועכשיו אנחנו איתכם ביחד נדאג להמשיך את דרכו והדרך הטובה ביותר היא ספר תורה לעילוי הנשמה הטהורה הזו בואו כולכם לעזור לנו להנציח את דניאל. אנחנו המשפחה קוראים לכולכם להתגייס איתנו בשביל להנציח את המלאך שלנו. לדניאל הייתה מידת נתינה בין הגבוהות ביותר, בנוסף למידות הצניעות והענווה שלו שהתפזרו בכל מקום שדרך. בואו כולם לעזור לנו להנציח את דניאל שלנו ולגייס את הסכום הדרוש בשביל להכניס ספר תורה לעילוי נשמתו".
הנצחתו של יוסף דסה
מיזם נוסף לכתיבת ספר תורה, מתרחש בימים אלה לזכרו של יוסף דסה ז"ל, חברו הטוב של דניאל לוי ז"ל.
יוסף התייתם מאמו כשהיה רק כבן שנה, עוד באתיופיה ועלה לארץ ב2008 יחד עם אביו ואחייו. משפחתו מסרה: "לפנינכנס להילחם בתוך רצועת עזה, התקשר יוסף למשפחה, חברים, בני דודים ועוד להיפרד לפני כניסתו לעזה בפעם האחרונה. ניתן היה לראות עד כמה שהוא היה שלו עם כניסתו לעזה ולא דאג יותר מדי, בצורה שאופיינית לו הוא ניסה להרגיע את כולם ואמר ש״הכל יהיה בסדר״.
"הוא רק נכנס ליום, יומיים ויוצא.. ושהם כבר ייפגשו בעצמאות אך לצערנו זה לא קרה". קצת יותר מיממה לאחר מכן נפל יוסף לצד חברו הטוב דניאל . כעת קוראים בני משפחתו לציבור לתרום להנצחתו של יוסף: "ילד עם ציונות ואהבה אמיתית למדינה. מוזמנים לתרום למען הוצאת ספר תורה לזכרו".
