רינה (78) ושלמה (80) לוי, זוג ותיקים מקרית מוצקין, לא מסתירים את העצב הגדול, כאב שאין לו סוף. לפני כחצי שנה נכדתם רותם לוי (23) מיקנעם, נרצחה על ידי מחבלי חמאס, לאחר שבילתה במסיבת הנובה בדרום הארץ. השכול במשפחתם היכה פעמיים, לפני 14 שנה בנם עופר, אביה של רותם, שהיה בשנות ה-40 לחייו קיבל דום לב פתאומי בביתו.
"אנחנו שנינו ילדי חיפה, הכרנו כשהיינו בים, אני הגעתי עם חברה והוא עם חברים, יצאנו התאהבנו והקמנו משפחה יפה. נולדו לנו שלושה ילדים, ומהם גם נכדים והיינו הכי מאושרים בעולם. אבל אז לפני 14 שנים קרה לנו טרגדיה נוראית, הבן שלנו עופר, שהיה ספורטאי, קיבל דום לב בזמן שצפה בטלוויזיה יחד עם הבן שלו. הבן חשב שאבא נרדם, אבל כשהוא קרא בשמו והוא לא התעורר, הוא הזעיק את אמא שלו, ואז התברר הנורא מכל. הובילו אותו לבית החולים אבל לצערנו, לא היה ניתן להציל אותו".
מאז בכל יום הזיכרון, מציינים רינה ושלמה את האזכרה לפטירת בנם: "עברנו ימים קשים, לא קל לאבד בן. עופר השאיר שלושה ילדים, שני בנים ובת, והם היו הנחמה שלנו. כל השנים שמרנו על קשר טוב עם הנכדים, ובמיוחד עם רותם. מאז הרצח הצער הוא עצום. מבחינת המדינה אין באמת מי שעוזר ומסייע, אנחנו נותרים לבד עם הכאב. תלינו תמונות של רותם בכל אחד מהחדרים בבית, היא איתנו, היא הייתה ממש קרובה אלי", מספר שלמה. "לא היה לה אבא, אז אני ניסיתי למלא עבורה את החלל הגדול שנוצר".
השמים נפלו שוב
בשבת השחורה ההיא רינה ושלמה היו בקפריסין, בחתונה של בנם: "בבוקר אותה שבת שמענו שיש בלאגן, שיש חדירות מחבלים, אבל לא הבנו את גודל האירוע. היינו בטוחים שבתוך זמן קצר הצבא ישתלט על האירוע וזה יסתיים. למחרת חזרנו לארץ והתעדכנו, והתחלנו להבין את גדול האסון. אז עוד לא היה לנו מושג שרותם בכלל הייתה במסיבה.
"הבן שלנו הגיע אחרינו לארץ כי הוא כבר קיבל את הבשורה הקשה על רותם. הוא אמר לנו שהוא מתעכב בתל אביב ואחר כך יגיע אלינו. אחרי שעתיים וחצי הוא כבר היה בבית שלנו במוצקין, ואמר לנו 'שבו, יש לי משהו לספר לכם' ואז הוא סיפר לנו על רותם, השמים שלנו נפלו עלינו פעם נוספת, רותם הייתה קרובה אלינו ואהובה עלינו מאוד, איך חיים עם האובדן הזה".
רותם לוי (23) נכדתם, התגוררה ביקנעם, ולה שני אחים נוספים, אחד שירת בצנחנים, והאח הגדול יותר מתגורר בלוס אנג'לס. רותם שירתה כלוחמת מג"ב, בדברים שנכתבו לזכרה באתר הזיכרון, נכתב: "רותם הייתה גיבורה ואלופה, הייתה כמו מלאך, מצחיקה וחייכנית ותמיד הייתה עוזרת ואהובה על כולם. הייתה תלמידה טובה והיו לה ציונים טובים".
יומן מסע
שלמה: "רותם הלכה למסיבה יחד עם חברות, שלוש מהן נהרגו ושתיים הצליחו לברוח. אחת החברות שלה סיפרה שאחת הבנות נפצעה ורותם נשארה לטפל בה. רותם הייתה לוחמת, הייתה ספורטאית ואנחנו מאמינים שיכולה הייתה לרוץ ולהציל את עצמה, אבל עם הלב שלה אין סיכוי שהייתה עוזבת את החברה", סיפר בכאב. "בלוויה של רותם ראיתי שורה של צעירים וצעירות, ניגשתי אליהם ושאלתי אותם, 'מי אתם בשביל רותם?' והם אמרו לי שהם שירתו יחד איתה במג"ב אמרתי להם שאני סבא של רותם, והם מיד אמרו לי 'סבא שלמה' הם סיפרו לי כמה רותם הייתה מדברת עלי".
תמונותיה של רותם לוי ז"ל נמצאות בכל פינה בביתם של רינה ושלמה: "כל יום מאז המלחמה אנחנו כואבים, רותם הייתה קרובה ואהובה, בחדשות מזכירים ומספרים על נרצחי הנובה, ואנחנו כואבים ורק חושבים מה עבר על רותם באותם הרגעים. כשמדובר בסבא וסבתא, מבחינת המדינה אין באמת מי שעוזר ומסייע, אנחנו נותרים לבד עם הכאב. תלינו תמונות של רותם בכל אחד מהחדרים בבית, היא איתנו.
"מצאנו ציפיות שהיא כתבה והדפיסה לנו, ומאז שנרצחה אני כותב יומן מסע, על כל המקומות והטיולים שרותם טיילה בהם בעולם. היא תמיד התקשרה וסיפרה לי מה איתה ואיפה היא נמצאת ואני עקבתי אחריה.
קראו עוד:
"אני אוהב טיולים והיא ידעה את זה ולכן אולי עדכנה אותי וסיפרה לי, ממש חוויתי את הטיול שלה דרך השיחות בינינו. היום אני כותב את יומן המסע שלה, על כל המקומות שהייתה וטיילה, זה חלק מהדרך שלי להתמודד עם הכאב. אחיה נמצא בשירות צבאי כבר אמר לי: 'סבא אני אקח את יומן המסע שכתבת, ואסע לכל המקומות שרותם הייתה בהם. היא הייתה בדרום אמריקה, לוס אנג'לס, ורצתה לחזור גם למקסיקו. אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה הייתי אומר לה לא לחזור לארץ, אז אולי היא עוד הייתה איתנו".
לבד עם הכאב
רינה מספרת: "הכאב גדול, אני לא מסוגלת גם ללכת לבית העלמין ולראות את הקבר של רותם. ביום הזיכרון הקרוב תהיה האזכרה השנתית של עופר הבן שלנו, וגם יום הזיכרון בו נערוך אזכרה לרותם כנרצחת פעולות איבה. הכאב הוא גדול ומכופל".
מתוך הצורך בסיוע לסבים וסבתות שלא קיבלו מענה רשמי מהמדינה, חיפשה עיריית קרית מוצקין מתנדבים למחלקת הרווחה שיכולים לסייע בטיפול וקשר עם הדור המבוגר שאיבד קרובים במלחמה.
ד"ר ענבל ויינברג, תושבת קרית מוצקין, פסיכותרפיסטית במקצועה, מלווה את שלמה ורינה לוי: "נשלחתי לביתם של לוי שחוו אובדן קשה מאוד של נכדתם היחידה, אישה צעירה שכל החיים לפניה, שהלכה לשמוח וחייה נגדעו ברגע אחד. הגעתי לביתם, והתחלנו בשיחה, מתוך רצון צמחנו למפגשים קבועים של טיפול עם רינה בעיקר וגם עם שלמה, וזה מאד חשוב. לתת מקום לפרוק ולטפל. אנשים שחרב עליהם עולמם אבל נשארו בלי מענה טיפולי, זקוקים לסיוע והתייחסות".
