"השבוע חל יום הולדתו ה-18 של נועם", פותחת בר מוחא את השיחה, עיניה דומעות, והיא אוחזת בעמנואל דוד, אותו הביאה לעולם לפני כשלושה חודשים. "נועם חסר לי בכל נשימה, בכל יום אני מתפרקת מחדש, אוספת את עצמי ובוחרת בחיים. עמנואל דוד זה עוד נדבך בחיים שלי, והוכחה לעצמי שאני בוחרת בחיים".
לפני כשנה וחצי, ביום הזיכרון, קיבלה בר מוחא, תושבת נשר, טלפון ששינה את חייה. אחד השכנים בישר לה כי נועם עבר תאונת דרכים קשה, בעת שחצה את הכביש במעבר החצייה בדרכו מבית הספר. בנה היחיד, אותו גידלה לבדה, לא שרד את התאונה.
ההבטחה לנועם
"בזמן שנועם שכב בבית החולים הבטחתי לו שאם הוא מתעורר, אעשה הכל כדי שיהיה לו אח או אחות, כי זה משהו שהוא תמיד רצה. אז עוד האמנתי שיקרה נס ונועם שלי יחיה, אבל הנורא מכל קרה ונועם לא שרד.
"האבל כבד מנושא, בהתחלה זנחתי את ההבטחתי, אבל המשפחה שלי לא ויתרה לי ואמרה לי: 'את אמא שתמיד קיימה את כל ההבטחות לבן שלה, תקיימי גם את ההבטחה הזו ותביאי ילד לעולם'.
מתוך השבר הגדול, חמישה חודשים לאחר ששכלה את בנה, החלה את התהליך להפוך שוב לאם: "הסיכויים שלי להרות היו קטנים. אבל יש מישהו בשמיים שמלווה אותי בכאב ובשמחה, ויש את נועם שהלך איתי צעד אחר צעד בהליך המורכב הזה.
"אני זוכרת שפשוט ביקשתי מנועם שיעזור לי שיהיה הכי קל והכי מהר. נכנסתי לרכב, ואז התנגן שיר של הלהקה האהובה שלו, התקווה 6, והמילים הראשונות של השיר התנגנו 'בעולם שלך אני עומד בפתח שומר הסף, שאיש לא יפגע, ובעולם הזה אני נשאר לנצח'. ידעתי שנועם שלח לי סימן, באותו רגע הבנתי שאני בהריון".
לבר מוחא (43), אשת צוות בבתי ספר ובלוגרית אופנה מוכרת במגזר הדתי, אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, ומאז האסון היא משתפת במה שעובר עליה. "בחודשים הראשונים לא שיתפתי, אבל בחודש השביעי הבטן כבר היתה בולטת, והחלטתי לספר לעולם. הרבה אנשים, שהתפללו על נועם כששכב מורדם ומונשם בבית החולים, שמחו בשמחתי".
ניתוח חירום
ההיריון שהחל בשנת האבל הראשונה, זימן רגעים לא פשוטים של עצב ושמחה. "באחת הבדיקות, הגעתי לרופא והוא שאל מה יש לי בבית, אמרתי ילד בן 18, הוא אמר לי: 'יופי בן אחד את מגייסת, בן אחד בא לעולם'. פרצתי בבכי בלי שליטה. כששאלו מה קרה. הסברתי שהבן כבר גויס לשמים. הם מיד עשו גוגל והבינו מה קרה".
4 צפייה בגלריה
"בחרתי בחיים". אסתר בר מוחא עם בנה עמנואל דוד, על רקע תמונת בנה נועם ז"ל
(צילום: נחום סגל)
כחמישה שבועות לפני תאריך הלידה המשוער הרגישה אסתר צירים מוקדמים: "חודשיים לאחר האזכרה במלאת שנה לנועם, החלו צירים מוקדמים, וילדתי לפני הזמן בניתוח חירום. היה לנו נס עצום ועל זה אנחנו מודים לצוות הרפואי בבית החולים כרמל.
"מכאן הגיע השם עמנואל, ה' היה איתנו, ובתוך שמו אותיות השם של 'נועם'. שמו השני דוד - ע"ש דוד שלי, איש צדיק, שהלך מהעולם מבלי שהשאיר אחריו ילדים", מסבירה.
"הרבה חושבים שעמנואל בא במקום נועם, אבל הילד הזה הוא לא במקום. אני לא רוצה שהוא יגדל ויחשוב שהוא בא לרפא אותי או לתת לי מזור לנפש. הוא בא לעולם כי הוא היה צריך לבוא. עמנואל הוא מתנה מה', הוא נותן לי כוחות. חשוב לי שלא יגדל בצילו של נועם, אלא לאורו".
בכניסה לביתה של בר מוחא תלוי שלט גדול ועליו המילים 'תנהגו בנועם, היו טובים זה לזה' לצד תמונתו של נועם. "נועם היה לא רק הבן היחיד שלי, הוא היה החבר הכי קרוב אלי. לא היו דברים שהסתרנו אחד מהשנייה. אהבנו לטייל ביחד, בארץ ובעולם. הוא מילא את כל העולם שלי". כעת תמונותיו ממלאות כל פינה בביתה.
כשבר מוחא מספרת על הרגעים בהם נודע לה על התאונה, עיניה מתמלאות דמעות וקולה נשבר: "בבוקר נפרדתי מנועם לשלום, הוא יצא לבית הספר ואני לעבודתי בבית ספר. רגע אחר כך הוא חזר והסביר ששכח לומר שלום לסבתא. לא תיארתי לעצמי שזו תהיה הפעם האחרונה שנדבר.
"במשך כל היום היו לי כאבי בטן לא מוסברים, ואז ראיתי שיש מספר שיחות מאחד ממתפללי בית הכנסת ועניתי לו. כשהבין שאני לא יודעת דבר, אמר לי 'נועם היה מעורב בתאונה'. רגעים אחר כך הוסיף כי מצבו לא טוב ושעלי לנסוע מהר לבית החולים רמב"ם.
"התפללתי לנס"
"הגעתי לחדר ההלם וראיתי אותו שוכב ונושם בכוחות עצמו, עם שפשוף קל על הראש והיד. לא הבנתי היכן הפגיעה, אבל הרופאים אמרו לנו 'זו פגיעת ראש - אחת הקשות'. הכינו אותנו לגרוע מכל, אבל אני אישה מאמינה, האמנתי בניסים ואמרתי להם 'הוא זה כל מה שיש לי בעולם הזה, תילחמו עליו'. הרופא אמר שבשביל סיכוי אחד שיצליח הוא מכניס אותו לניתוח. כולם התפללו והניתוח עבר, אבל לא הייתה שום תגובה, הוא רק דמע".
במשך שבוע שלם נועם היה מונשם ומורדם, ורבים התפללו לרפואתו: "עם ישראל חיבק אותנו. אנשים התפללו ועשו מעשים טובים לרפואתו, אך לא היה שום שינוי במצבו של נועם. השמענו לו שירים שאהב וגם את השיר שאני ונועם שרנו וצילמנו יחד, אז המדדים שלו הראו שהוא שומע אותנו.
"לחץ הדם עלה ודפיקות הלב האיצו. בבית החולים התחילו לדבר איתנו על מוות מוחי ועל אפשרות של תרומת איברים. התקשרתי לרב שלמה משה עמאר, שאמר לי: 'קומי בתי וצאי להציל נפשות', נכנסתי לנועם ואמרתי לו שאני לא משחררת אותו, עד שלא ייתן לי סימן, ובאותו הרגע הוא השמיע קול שלא שמעתי אף פעם. הבנתי שזה הסימן בשבילי. זמן קצר אחר כך הראות קרסו והחלה קריסת מערכות".
"תרמתי את איבריו"
בר מוחא, אישה דתייה, קיבלה את עצת הרב וחתמה על תרומת איברים: "לי יש כרטיס אדי, אבל נועם היה צעיר מדי לחתום. חשבתי על נועם שהיה אדם של נתינה וחלם להיות רופא בעצמו כדי להציל אנשים, בעצם תרומת האיברים הוא במותו הציל אנשים".
ליבו של נועם הושתל בגופו של בן 55, שתי כליותיו נתרמו לשתי נשים בשנות ה-50 לחייהן, והכבד הושתל בגבר בן 72. שלושה מבין ארבעת המושתלים נשאו בארנקם כרטיס אדי, שקידם את התור שלהם להשתלה.
בר מוחא: "כמה חודשים לאחר מכן התקשר אלי אדם ואמר לי: 'שלום, אני אח של הלב של נועם'. הוא חיפש אותנו זמן רב על מנת להודות, וסיפר שהמשפחה כבר כמעט נפרדה מאחיו, אבל אז רץ הרופא והודיע כי יש תרומת לב, וכך חייו ניצלו".
במלאת 30 יום לפטירתו ערכה המשפחה אזכרה: "נועם היה ילד מדהים, יפה וגבוה, הוא היה כל כולו נתינה, היה מבטל את עצמו בשביל אחרים. מגיל קטן היה דואג למניין בבית הכנסת, היה מוכן להפסיד הפסקות כדי לקדם את חבריו בלימודים. הוא למד בישיבת בניה בחיפה, והיה תלמיד מצטיין כיתתי ובית ספרי פעם אחר פעם. למרות זאת, היה ילד צנוע וענו, תמיד הראש שלו היה מורכן מטה. הייתי אומרת לו שירים את הראש, שיש לו במה להתגאות. אבל הוא היה מצוטט לי מאגרת הרמב"ן: "השפל את עצמך וינשאך המקום".
עמותה לזכרו
לאזכרה הדפיסה האם אלף סטיקרים: "בתוך זמן קצר ביקשו ממני עוד ועוד, והדפסנו אלפי עותקים, שהגיעו לקהילות יהודיות בכל העולם. בכל יום אני מקבלת תיעוד של הסטיקר שקורא לאנשים להיות טובים, זה מרחיב את הלב". ההנצחה של נועם הלכה והתרחבה, מערכי שיעור של התנהגות בנועם בכביש ובכלל בחיים מועברים בעשרות בתי ספר, מאות אפודים זוהרים לתלמידים חולקו ברחבי הארץ, התנדבויות בבתי חולים, בבתי אבות, ולאחרונה אף הוקמה העמותה לזכרו 'תנהגו בנועם'.
בר מוחא: "כל מטרתה של העמותה היא נתינה ועזרה כפי שנועם שלנו היה. מנכ"ל העמותה הוא אחי, עוזי בר מוחא, ויחד איתו יש חבורה מדהימה של אנשים מרחבי הארץ שמאמינים בדרכו של נועם ומפיצים את אורו. בעמותה אנו מחלקים מלגות הצטיינות לתלמידים מצטיינים שתורמים לקהילה, חינוך תעבורתי לנהיגה נכונה. בעזרת ה' אנחנו נקים את 'בית נועם' שישמש מרכז לבית תמחוי לנזקקים וסיוע לחיילים בודדים.
קראו עוד >>
"נועם היה אור בעולם, והאור שלו ממשיך, הוא הופך אנשים לטובים יותר - כמו שהוא היה". מאז האסון שפקד אותה, בר מוחא מעבירה הרצאות ברחבי הארץ, לצוותי חינוך, ועדי עובדים ומוסדות חינוך, ומספרת את סיפור חייה, על נועם שאיבדה ועל קדושת החיים.
לבסוף סיכמה: "תאונות הדרכים זו המכה של מדינת ישראל, יותר מכל דבר אחר. אנשים מאבדים את חייהם על שטויות. צריך להתחיל חינוך ערכי ותעבורתי מהדור הצעיר, הם העתיד והם יכולים להביא את השינוי".
פורסם לראשונה: 08:10, 04.10.22
