אפי (צ'אושו) תלמור הלך לעולמו בסוף השבוע שעבר, לאחר שחלה בסרטן ריאות וחזר לישראל מארה"ב בליווי חבריו מעכו. תלמור היגר לארה"ב לפני 35 שנים והקים שם משפחה, אך נשאר בקשר הדוק עם חברי הילדות משבט הצופים "ארגמן" בעכו.
3 צפייה בגלריה
אפי (צ'אושו) תלמור
אפי (צ'אושו) תלמור
אפי ז"ל וטלי
(צילום: פרטי)
כשחלה וביקש להגיע לסיים את חייו בארץ, חבריו התגייסו לסייע להביא אותו ואת בני משפחתו לישראל כתושבים חוזרים. התרגשות עצומה אחזה בכולם כשהמשפחה נחתה בארץ לפני שבועיים. תלמור נלקח לביקור בכותל, אושפז בבית החולים תל השומר לזמן קצר ועבר להוספיס ביתי ביישוב חריש, שם מתגוררת משפחתה של טלי רעייתו. הוא נפטר בתוך ימים ספורים והלווייתו התקיימה ביום ראשון בבית העלמין בפרדס חנה.
חבריו הקלו על המשפחה עוד כשהיתה בחו"ל כשטיפלו בהסדרי הביורוקרטיה המתישים, וגם בארץ הם ליוו את אפי, רעייתו טלי ושלושת ילדיהם, ועטפו אותם באהבה. החברים הגיעו לביקורים יומיים בסבב של תורנות, פינקו את אפי באוכל שאהב והתרוצצו בין בתי מרקחת בחיפוש אחר תרופות הומאופטיות שנרשמו לו. הם מימנו חברה שנותנת שירותי הוספיס עד שהתשלום הוסדר דרך קופ"ח, ונשאו בהוצאות השבעה והקבורה.

3 צפייה בגלריה
אפי (צ'אושו) תלמור
אפי (צ'אושו) תלמור
"פסיפס החיים של כולנו". הקבר
(צילום: פרטי)

"זו הערבות ההדדית של אנשים שגרו בעכו בחבורה אחת", הסבירו, "זה מה שאנחנו מרגישים. בילדותנו אולי רוב המשפחות חוו מחסור כלכלי, אבל היה לנו עושר חברתי בזה שהיינו ביחד והיינו הכי מאושרים, וזה לא משהו ששוכחים".

קראו עוד:

רובם היום בני 65, הורים לילדים וסבים לנכדים, שגדלו ביחד, עשו קריירות ועסקים חובקי עולם ונשארו חברים על אף שהם מתגוררים היום בכל חלקי הגלובוס. השבוע שרו ביחד סביב הקבר הטרי את השיר "בגינת פרחים", שיר ישן שביצעו הדודאים ותנועת הנוער אימצה ושינתה את מילותיו.

3 צפייה בגלריה
אפי טלמור בכותל המערבי
אפי טלמור בכותל המערבי
אפי טלמור בכותל המערבי
(צילום: פרטי)

"בביקורים שלי אצלו הייתי שר לו את השיר שלנו מהצופים, והוא מלמל איתי את המילים", אומר עו"ד רוני שדה, שלקח על עצמו את הובלת השבתו הביתה, "ועכשיו שרנו את זה ליד הקבר". חברים אחרים כתבו על הילד המקסים והאהוב מבית הספר ויצמן והעלו תמונות מתקופות חיים שונות, שאותן ירכזו בספר זיכרון שיפיקו לקראת ה-30 לפטירתו.
"אני בטוחה שהעשייה שלכם הרחיבה את לבו והוא עזב את העולם בהרגשה שהוא חשוב ואהוב מאוד, לא רק לבני משפחתו הקרובה", כתבה אחת החברות, וחבר אחר כתב: "כמה שהייתי מוכן והראש ידע שזה בא… קשה לעכל, והלב נשבר. כשנפגשנו לפני כמה חודשים פתאום נהיה ברור כמה שאותן שנים - החוויות, ההתנסויות, שזורים בפסיפס החיים של כל אחד מאיתנו, והם מרכיב חשוב ממי שכל אחד מאיתנו היום".