פחות מחודש לפני סיום שנת 2022 גדל מספר ההרוגים בתאונות הדרכים בכבישי ישראל ועל פי נתוני הרלב"ד עומד כעת על יותר מ-300 הרוגים. אחד מאותם הרוגים הוא דור נעים ז"ל בן ה־35 ממשמר הירדן, שהותיר אחריו את בת זוגו מיכל וילדו יער, את הוריו אפי ואראלה ושני אחיו שחר והגר.
ביום רביעי, 16 בנובמבר, ליד בית שמש אירעה התאונה הקטלנית. דור ז"ל פונה במצב אנוש לבית החולים שערי צדק תוך ניסיונות החייאה, אך עוד בדרך לבית החולים הרופאים נאלצו לקבוע את מותו. בת זוגו מיכל נפצעה באורח בינוני והילד יער נפצע קל.
ביום רביעי שעבר קמה משפחתו מהשבעה ואביו אפי נעים, מנהל אזור עמק החולה בקק"ל, מדבר כעת על החיים שנגדעו באיבם ועל החלומות של בנו שוחר הטבע והסביבה שרצה להציל את כדור הארץ - חלומות שהיו ואינם. "עוד לא התחלתי לעכל את האובדן. זה בלתי נתפס. זה לא טבעי", הוא אומר בכאב.
שומר על הסביבה
דור נעים ז"ל נולד וגדל במשמר הירדן. הוא למד בבית הספר היסודי במבואות החרמון ובתיכון בכפר בלום. בילדותו עסק בקראטה במסגרת החוגים באזור והשתתף בתחרויות שנערכו ברחבי הארץ.
אחד מתחביביו הבולטים היה רכיבה על סוסים והוא נהג לרכוב עם חבריו באזור הגליל העליון ולחקור את האזור. "הוא היה ילד חוקר, שלא קיבל שום דבר כמובן מאליו", מספר האב. "דור היה מנהיג. היו טבעות של ילדים סביבו וזה המשיך אחר כך גם בבגרותו. הוא היה עם לב ענק וחוכמת חיים, שנון ואינטליגנט. היו בו עדינות, הכלה וטוב-לב. חברים שלו סיפרו לנו בשבעה שאף פעם לא יצא להם לכעוס עליו".
דור ז"ל התגייס לצבא בעקבות אחיו הבכור לחיל ההנדסה הקרבית. הוא עבר מסלול מלא כולל קורס קצינים והיה מפק"צ מצטיין בבה"ד 1. האהבה לטבע והשמירה על הסביבה ייחדה אותו עוד כשהיה חייל.
"כשהוא היה חוזר מהצבא, אשתי ידעה תמיד שהיא צריכה לרוקן את כל הכיסים בבגדים כי הוא אסף את כל בדלי הסיגריות והלכלוכים מהשדה, זה משהו שהיה טבוע בו. עם השנים הבנו שאחת המטרות שלו היא להציל את כדור הארץ. הוא שם לו למטרה לשמור את כדור הארץ, לחשוב איך מייצרים אנרגיה אחרת, פחות מזהמת. הוא אמר לנו 'יום אחד אני אפצח את העניין הזה'".
כשהשתחרר מהצבא נסע לטיול בדרום אמריקה שנמשך שנה. לקראת סוף הטיול הוא פגש את מיכל, מי שהפכה לבת זוגו לעתיד. כשחזר ארצה יישם את מה שלמד כקצין הנדסה בצבא ועבד בחברת תמר המתמחה בתחומי החבלה והעיסוק בחומרי נפץ. בעבודתו היה בצוות שפוצץ את גשר מעריב ושחצב את מנהרת הרכבת בין עכו לכרמיאל שם עבד במשך כמעט שנה בחציבה מתחת להר. מאוחר יותר הוא נרשם ללימודי ביולוגיה בבאר שבע, אך לאחר שנה אחת הוא חזר לתחום אליו נמשך יותר מכל - אהבתו לטבע ולשמירה על כדור הארץ.
מחובר לטבע
בשנת 2013 דור וחברו מהצבא הגשימו חלום משותף כשהלכו לעבוד בחוות אורגניות באירופה; הם נדדו בכמה חוות באירופה עד שהגיעו לפורטוגל. "הוא מאוד התלהב מהמקום ומהפוטנציאל שלו", מספר האב, "הם הגיעו לחווה אורגנית שכוללת אירוח ומיטה. הם עבדו שם כמה חודשים ולמדו לבנות קירות מבוץ וקש וגידלו גידולים שונים".
ב-2015 חזר דור ארצה ובעזרת הוריו גייס כסף להקמת עסק ייחודי שעסק בחקלאות ירוקה של גידול אקווהפוני – מערכת משולבת לגידול דגים וצמחים. עם הרעיון חזר דור יחד עם שותפו לפורטוגל והשניים שכרו חווה והקימו עסק. "הם חיו בתנאים קשים, בלי חשמל ומים שהגיעו מהנחל. הם סיפקו לעצמם את המזון שלהם עד כמה שהם יכולים בתוך החווה וגידלו שם גידולים שונים ובנו את החממות".
העסק הייחודי אף השתתף בתערוכה נחשבת לחקלאות ירוקה בפורטוגל. "מישהי שהיתה אחראית על גני התערוכה בליסבון באה ופשוט התאהבה במה שהם עושים והיא הזמינה אותם להציג בתערוכה. ואז התארגנו אשתי ואני ונסענו אליהם כדי לעזור להם בהכנת הציוד ובהקמת הביתן בתערוכה. היה מאוד מוצלח".
לאחר תקופה השותפות התפרקה ודור חזר ארצה לעבודתו הקודמת בפיצוצי מנהרות, אך במקביל לא זנח את חלומו למצוא פתרון לשיפור יכולת הגידול החקלאית תוך כדי חיזוק אנרגיה באמצעים פשוטים. "הוא המשיך לנסות לבדוק כל מיני חומרים ועשה כל מיני ניסיונות: גם אצלנו בבית וגם במטעים של אחרים. ממש לאחרונה הם עברו לגור בצפרירים שם היה מרכז העבודה שלו, והוא שכר מבנה כדי לחזור לניסיונות שלו".
תחושה רעה
ביום רביעי, 16 בנובמבר, בשעות הערב, נסעו דור ובת זוגו מיכל יחד עם בנם יער בן השנתיים ובכביש בין רמת בית שמש ד' לקיבוץ נתיב הל"ה אירעה התאונה בה הייתה מעורבת משאית.
דור פונה לבית החולים במצב אנוש ונפטר בדרך מפצעיו, בת זוגו מיכל נפצעה באורח בינוני משברים בכל חלקי גופה, והבן יער יצא ללא פגע.
"ממה שהבנו כשפינו אותו היה שם בדיוק רופא בכיר שעשה פעולות החייאה", מספר האב, "הוא עלה איתו לאמבולנס וליווה אותו, אבל הוא לא שרד את הנסיעה ולא הגיע בחיים. מיכל היתה ברכב ונפצעה באופן בינוני, כל הצד הימני שלה מהאגן ועד שורש כף הרגל שבור בכמה מקומות. היא עברה ניתוח ארוך, הרדימו אותה וקיבעו אותה בקיבועים חיצוניים והיא עברה סדרת ניתוחים. יער הילד הקטן היה בכיסא שלו.
"הוא הגיע לבית החולים עם שריטה קלה במצח. מזל שהגננת שלו עברה ליד, היא ראתה שזה יער ופשוט עלתה על האמבולנס ונסעה איתו והייתה איתו בשלוש השעות הראשונות עד שבני המשפחה התחילו להגיע. הגננת עזרה לו אחרי הרגע הקשה של התאונה עם כל הבלגן שהיה והצרחות והכאבים".
האב אפי לא ישכח לעולם את הרגע הקשה שבו התקשר השוטר ובישר לו על התאונה. "היינו בבית ובסביבות 7:20 קיבלתי טלפון ממספר חסוי משוטר שאמר לי שהרכב של דור היה מעורב בתאונה ושהוא רוצה לבדוק אם לא גנבו לו את האוטו.
"מיד התקשרתי לדור ואשתי התקשרה למיכל. ניסינו כמה פעמים ושוב קיבלתי שיחה ממספר חסוי והשוטר אומר לי 'אני רואה שאתה מנסה להתקשר לדור. הטלפון שלו היה באוטו ופינו אותו לבית החולים הדסה עין כרם. בתוך כמה דקות כמובן התארגנו ויצאנו ודיברנו עם שני הילדים שלי שגרים בכפר סבא שיצאו גם הם לבית החולים".
היתה לך תחושה רעה באותו רגע?
"היתה לי תחושה רעה והתחושה הזו התאמתה כשחישבתי את הזמן מתי הילדים צריכים להגיע לבית החולים, אבל הם לא עדכנו אותי. התקשרתי והבן לא ענה, התקשרתי גם לבת והיא לא ענתה והבנו. אמרתי לאשתי 'דור לא שרד כי אחרת הם היו עונים'. חצי השעה האחרונה של הנסיעה עברה עלינו בידיעה שדור כבר אינו בין החיים".
איך מיכל מתמודדת?
"אנחנו עוזרים לה ותומכים בה. רק עכשיו קמנו מהשבעה וסיכמנו עם ההורים שלה שיער יהיה בסביבה הטבעית שלו ועם החברים שלו בגן הילדים ושיחזור לשגרה עד כמה שאפשר. השבוע הוא כבר הלך ליום שלם בגן והיום לקחו אותו לבקר את אמא".
על מה היתה השיחה האחרונה ביניכם?
"דיברנו איתו שעתיים וחצי לפני התאונה. היתה חתונה ב-21 לחודש של בת הדודה שלו ודיברנו על החתונה ועל המפגש".
מה תספרו ליער כשהוא יגדל, מי היה אבא שלו?
"נספר לו שהוא היה איש אוהב טבע, אדם ישר וחבר נפש. פגשנו אנשים בשבעה מכל הגוונים, אנשים שהיו איתו בלימודים ובצבא. זה היה לפני הרבה שנים וכאילו שהם נפרדו אתמול. הוא נכנס להם ללב".
יוצא ליום קרב
נעים מודאג מהקטל בכבישים שממשיך לגבות קורבנות כמעט מדי יום. "אם היה עכשיו מבצע צבאי והיו נהרגים 300 חיילים, היו הופכים עולמות, ובנושא של תאונות הדרכים מקבלים את זה כאילו זו גזירת גורל", אמר נעים בצורה נחרצת.
"אני נמצא הרבה מאוד על הכבישים, ומרגיש שמדי יום אני יוצא ליום קרב ולא יודע איך הוא ייגמר. סטטיסטית כמעט כל יום יש הרוג בכבישים, זה עצוב ובלתי נתפס. אנחנו מכירים את הביטויים של 'כבישי דמים', עד שאין הרוגים לא עושים משהו. זה מטבע לשון שהפך לשגור לצערי. היום אני חווה את זה בעצמי.
"אני שואל את עצמי מה עושה המדינה חוץ מלדאוג לעוד כסף בזה שהיא מאפשרת להביא לפה עוד רכבים ועוד הכנסות ממסים, במקום לתת פתרונות מתאימים לאוכלוסייה שכאן. לדעתי זה לא מעניין את המדינה, לא את ראש הממשלה ולא את השרים כי אם זה היה מעניין אותם זה היה אחרת".
קראו עוד >>
איך לדעתך צריך להילחם במכה הזאת?
"זה מכלול של דברים. זה מתחיל מחינוך לסבלנות וסובלנות, לא צריך למות מתאונת דרכים, בשבוע שעבר ראינו מישהו שהעיר למישהו על הכביש ומצא את עצמו עם חור בלב. החוכמה היא לא להוסיף עוד כבישים ולהרחיב, הפתרון הוא הרחבה של התחבורה הציבורית. יש מדינות שמרושתות ברכבות ובתחבורה ציבורית, זה משהו שהיה צריך לעשות בישראל כבר לפני 20 שנה".
פורסם לראשונה: 07:42, 09.12.22
