9 חודשים המתינה ימית הלפרין שמטוב, בת 29 מקרית ביאליק, ללידת בנה הבכור, נכד ראשון למשפחת הלפרין. הלידה התרחשה לבסוף ביום שמדינת ישראל לא תישכח לעולם, הלילה שבין שבת ליום ראשון האחרון (7.10).
ברגעים המרגשים שאירעו בחדר הלידה של רמב"ם חשבה שמטוב על התזמון של היום החשוב בחייה, ואיך שאביה תא"ל במיל' צבי (צביקה) הלפרין, לשעבר סגן מפקד המחוז הצפוני בפיקוד העורף, נמצא בחזית הדרומית, לוקח חלק במערכה שהייתה בשיאה באותן השעות, אולי הקשה ביותר שידעה מדינת ישראל.
יום למחרת הגיע אביה של הלפרין - שמטוב, כל הדרך מהשטח בדרום, אל מחלקת יולדות ברמב"ם כדי לראות את נכדו הראשון ולהתחזק בחדשות הטובות.
"אני לא יודעת היכן הוא נמצא כרגע", אומרת שמטוב, "אבל אני מלאת שמחה שאבא הצליח להגיע ולפגוש את הנכד שלו. סיטואציה כל כך מורכבת. עצב ושמחה מתערבבים יחד. מציאות פשוט בלתי אפשרית".
בין שמחה ועצב
בפוסט מרגש שהעלתה לאחר ביקור אביה ברמב"ם, תיארה שמטוב איך רגע אחרי שנולד בנה, כבר נולד איתו הפחד והחרדה לגורלו העתידי:
"קמה בשעה 06:30 בבוקר מקבלת הודעה מחברה שיש מטחי טילים. פותחת חדשות ומעירה את ניסים שקם לשירותים. ואז לא מאמינה למראה עיניי וצועקת לו מהחדר שבחדשות מדווחים על מחבלים שחדרו ליישובים בעוטף, ושנינו בהלם. מאותו רגע מרותקים לחדשות, מדי פעם ניסים סוגר לי את הטלוויזיה אחרי שאני מתחילה לבכות בכל פעם שדני קושמרו מעלה מישהו על הקו שמתחנן לעזרה.
קראו עוד:
"ואז בשעה 13:00, יורדים לי המים, ואנחנו מבינים שצריך לנסוע לבית חולים. מגיעים לרמב״ם ורק דבר אחד כל הזמן היה לי בראש, התרחיש הכי גרוע שיכול להיות - זה יגיע גם לכאן, ואני הולכת ללדת לקול אזעקות ונפילות, במצב בלתי אפשרי.
"מהרגע שהגענו לרמב״ם וקיבלתי את המיילדת המדהימה שהייתה איתי ביקשתי רק בקשה אחת - ללדת אחרי 00:00 בלילה, כי היה לי ברור שיהיה מדובר ביום אבל לאומי, הכי קשה שידעה מדינת ישראל בכל שנותיה.
"בשעה 22:30, פתיחה מלאה, הוא רוצה כבר לצאת. המיילדת שואלת אם אני רוצה להתחיל או שעדיין רוצה לחכות. מסתכלת על ניסים, על אמא שלי, רוצה שיגידו לי מה עושים, אבל יודעת שהם לא יכולים לקבל את ההחלטה הזו במקומי. אחרי דקות ארוכות אני מחליטה את ההחלטה הראשונה שלי בתור אמא שלך - מחכים. זה לא יהיה התאריך שלך.
"וככה, בפתיחה 10 ממתינה עוד שעה וחצי כמעט.. ברקע ניסים מנסה להסיח את דעתי ומראה לי בפלאפון את דני קושמרו שנראה עייף כמעט כמוני, ומרגישה שעברנו את היום הזה יחד".
"הגעת בול בזמן"
ימית ממשיכה: "בשעה 01:52 בלילה - אתה הגעת. בול בזמן שלך, וקיבלת את השם הזמני קושמרו הקטן. אבא שלי, הגיע ישר מהמילואים ב-23:00 בלילה, עם מדים, לראות את הנכד שלו בפעם הראשונה. מסתכלת על שניהם, ברגע הזה. אור קטן בתוך כל החושך הנורא. ואני, שהלב שלי התרחב במיליון צורות הבין בפעם הראשונה מה זו אהבה של אמא. דאגה של אמא. אמא שרק שואלת את עצמה האם כשתגדל כבר לא יהיה צבא?".
