במהלך השבת האחרונה הגיע צוות של קצין העיר אל בית משפחת בוצחק בקרית שמואל, אך הבית היה ריק כי המשפחה נסעה לשבת בר המצווה של שכניהם, שנערכה ביישוב נחלים במרכז הארץ.
אייל, אביו של סרן אושרי משה בוצחק (21) ז"ל מפקד צוות בסיירת נח"ל, מספר: "אחרי ארוחת שבת הלכתי ליחידה בה התארחנו כדי לנוח.
"פתאום שמעתי דפיקה בדלת, ודרך החלון ראיתי את לובשי המדים, כשפתחתי את הדלת הם שאלו אם אני אייל בוצחק, אנחנו רוצים להודיע לך משהו, מיד אמרתי להם: "תחכו, אל תודיעו לי כלום בלי אשתי" והלכתי לקרוא לה. אמרתי לה שבאו לבשר לנו משהו ושנינו קיווינו שאולי הוא נפצע קשה, אבל כשנכנסו לחדר הם הוציאו מכתב לקוני וממנו אני זוכר רק את השם של בני ואחריו 'נפל בקרבות בעזה'. כל התקופה הזו חששנו מהודעה כזו, אבל לא היינו מוכנים באמת, איך מתכוננים לשבר שכזה?".
5 צפייה בגלריה
"כשהגיעו לובשי המדים, אמרתי אל תודיעו לי כלום בלי אשתי". אייל ורעות בוצחק
(צילום: נחום סגל)
ביום ראשון השבוע אלפים הגיעו לבית העלמין הצבאי בחיפה ללוות את אושרי ז"ל בדרכו האחרונה. אביו נפרד ממנו בהספד קורע לב: "לפני כשלושה שבועות נסענו אני וחבריי לניחום אבלים בגבעתיים. בחזרה עברנו דרך כביש איילון וראיתי מודעת ענק מזעזעת של עשרות מטרים שפילחה לי את הנפש וזה כשאושרי נלחם שם. היה רשום 'קואליציית המשתמטים שבוזזת במלחמה'. ואני אומר להם תראו מה זה הדבר הזה – אנשים מתים, קוברים כל יום חיילים – זה לא ייאמן! אושרי שלנו גדל על זהות יהודית מלאה, התחנך בישיבה תיכונית ובישיבת הסדר בטפחות, וכן, הוא היה גם דתי וירא שמים, ללא בושה בהיותו כזה עם כיפה על הראש. שיקום הקופירייטר העלוב והשפל וצוות הקריאיטיב ערל הלב שלו וכל בעלי הכסף הגדול שממנו את ההודעה ההזויה זו".
תרומת איברים
השבוע בעת שישב שבעה אמר האב: "לא תכננתי לומר את זה בהלוויה, פשוט דיברתי מדם ליבי, כשראיתי את השלט פשוט נאלמתי, זה ריסק אותי השלט הזה אל מול אושרי וחבריו שמסכנים את נפשם. אנחנו עוברים ימים קשים, במהלך הימים בשבעה כולם עוטפים ומחבקים, אבל כשהדלת נסגרת ואני נכנס למיטה יש הרבה בכי.
"אושרי שלי היה מלח הארץ, ילד שכולו שפע, שכל החיים בנה את עצמו עוד קומה ועוד קומה. היה באושרי יכולת לרקום כמו בחוט ומחט, חיבורים עם אנשים שהם לא מהעולם שלו. רק אתמול הגיעו חברים שסיפרו על הבחור עם הכיפה הסרוגה שהגיע לסיירת הנח"ל הנחשבת לחילונית, וסיפרו איך הם הסתכלו עליו בהתחלה, ואיך הוא שבר סטיגמות ויצר קשרים מדהימים".
לפני כחודש נפל אחד מחייליו של אושרי, סמ"ר עדי מאלכ מבית ג'אן: "בני משפחתו הגיעו אלינו עם חולצות עם תמונה של עדי ואושרי, זה הכל חיבורים שיצר אושרי".
האם רעות סיפרה על בנה: "אושרי הוא בן בכור מתוך שישה אחים שהעמיד רף מאוד גבוה לאחים שלו. ידע תמיד לדבר בגובה העיניים ולהיכנס ללבבות של האנשים, אני עוד לומדת עליו מסיפורים של אנשים שבאים לנחם".
זמן קצר לאחר שהתבשר על נפילת בנו ביקש אייל לבדוק האם ניתן לבצע תרומת איברים: "לפי הבירורים שעשיתי אושרי נפל ברגע אחד ולא סבל. אני התעקשתי לבדוק מה מצב הגופה ואם ניתן לתרום איברים, ואמרו לי שלא. אז חזרה אלי מתאמת ההשתלות ואמרה שהצליחו להציל שתי קרניות – וזה היה משמח. זה אושרי, ואנחנו ממשיכים את דרכו".
הפגישה האחרונה
לאחר כחודש וחצי בפעילות בעזה לסרוגין, כשהתקשורת הייתה דלה, יצא אושרי לביתו בנר שישי של חנוכה ל-24 שעות. רביד דמתי, ארוסתו בחודשיים האחרונים, נסעה לחיפה לאסוף אותו. "זכינו ליהנות מאושרי לזמן קצר", סיפר האב.
"הוא הגיע אלינו וישבנו לארוחת בוקר, הוא הראה לנו תמונות מהלחימה בעזה, וסיפר על מה שהיה, לא היה לו קל לשתף. אחר כך הוא נסע עם כל הצוות לבית משפחתו של עדי מאלכ בבית ג'אן, החייל שלו שנפל, וביקר אצל ארוסתו. בכל תקופת הצבא היה מתקשר אלי אושרי בימי השישי ואומר לי: 'אבא, תברך אותי', לכן באותו הבוקר לפני שחזר לצבא חזרתי מהתפילה הביתה בריצה. בירכתי אותו והוא נסע - ומאז לא התראנו".
חודשיים לפני שנהרג הציע אושרי בבסיס בדרום נישואין לרביד דמרי (21), בת זוגו בחמש השנים האחרונות. כעת היא יושבת בבית הוריו, בין המוני מנחמים כשטבעת האירוסין על ידה.
"הכרנו כשהייתי בת 17, בעת שהדרכתי בתנועת הנוער בני עקיבא יחד עם חברים שלו. הוא היה גדול ממני בשנה. הידידות הפכה לזוגיות. למדתי באולפנת סגולה במוצקין והוא בישיבת פרחי אהרון, סיים שנה לפני והלך למכינה קדם צבאית, שנה אחר כך גם אני סיימתי והלכתי למכינת 'צהלי', ואחר כך התגייסנו". דמתי שירתה כמדריכה בשריון והשתחררה לפני כארבעה חודשים, ואושרי תכנן להמשיך בצבא. רק לפני כחודש חתם על המשך שירות קבע.
טיול למזרח
דמתי: "חלמנו להתחתן בקיץ הקרוב. שבועיים לפני ההצעת נישואין דיברנו בפתיחות ואושרי שאל אותי למה לדחות את עניין החתונה, חשבתי ואמרתי לו שאין סיבה לדחות. תכננתי טיול קצר למזרח וחתונה בקיץ. לפני חודשיים הוא ביקש ממני לבוא לומר לו שלום בבסיס בדרום לפני שהוא נכנס לעזה, וכבר אז חשדתי שתהיה הצעה. פשוט כי אני מכירה אותו. הגעתי עם החברות שלי שהיו שותפות לתכנון של ההצעה. זה היה ברור שאומר כן.
"למרות שדאגתי, סמכתי עליו שהוא יודע מה הוא עושה. הוא היה בטוח כל כך בעצמו וזה חיזק אותי. ב-7 באוקטובר הוא התקשר אלי בשבת וסיפר שיורדים לדרום. מאז לא יכולנו לדבר הרבה, אבל כשיכולנו לא ויתרנו לפחות על שיחת לילה טוב קצרה. באחת השיחות האחרונות הוא התקשר מטלפון שנתנו לו ואמר לי: 'כיף פה, אנחנו בהפוגה בים של עזה מכינים פיתות בטאבון". בביקור שבוע וחצי לפני שנהרג היה לנו זמן איכות יחד, ושיחה פתוחה על הקשיים, אני שיתפתי מעט בקושי שלי להיות מנותקת, אבל לא הכבדתי, ידעתי שיהיה לו קשה. הוא היה עם המשפחה שלו ואפילו הספיק לשבת עם ההורים שלי לכוס קפה. הוא היה עייף ומותש".
השיחה האחרונה
ביום שלישי האחרון, כחמישה ימים לפני שנהרג, אושרי התקשר לרביד לפני כניסה למשימה נוספת ברצועה, משימה ממנה לא חזר: "במוצאי השבת אבא של אושרי התקשר לאבא שלי ובישר לו. אבא שלי הגיע אלי וראה שאני עם התינוקת של אחותי על הידיים. הוא ביקש ממנה לקחת את התינוקת ממני, ומיד הבנתי, רק קיוויתי שהוא נפצע. לא רציתי להאמין.
קראו עוד:
"אחרי זה ניסיתי לברר מה קרה שם, ממה נהרג, רציתי לשמוע שאולי עוד היה ניתן להציל, אבל מיהרו להסביר לי שאושרי נהרג ברגע אחד. אי אפשר לסכם את אושרי לא במילה ולא במשפט, הוא היה מיוחד, אני יודעת שאומרים את זה על כולם, אבל בשבילי הוא היה מיוחד מאוד".
בחודשיים האחרונים החלה רביד בהכנות לחתונה: "הלכתי יחד עם הורים שלו לסגור אולם אירועים, פשוט כי ידענו שהלחימה תיארך, וסגרנו חתונה בחודש יולי הקרוב. בכל שיחה שאל אותי אושרי 'מה מתקדם בעניין החתונה', והיה כועס עלי שלא עשיתי יותר, הוא רצה שהחתונה תתקדם. הסברתי לו שאני רוצה שנקבל החלטות יחד. במקום שנתכנן את החתונה שלנו, אנחנו נפרדים לעולם".
פורסם לראשונה: 08:15, 29.12.23
