ביום ראשון לפני שבועיים, תמר (תמי) ותמיר יוסף ז"ל מעפולה קיפחו את חייהם בתאונת דרכים קטלנית בכביש 22 בסמוך לקרית ביאליק.
הם הותירו אחריהם את בתם אור בת ה-26 ובנם הוד בן ה-23, שמתקשים לעכל את האסון הנורא שניחת עליהם בפתאומיות ביום בהיר. "אי אפשר לעכל דבר כזה", אמר הבן הוד יום לאחר שקם מהשבעה על הוריו, "אני ואחותי בכלל לא מעכלים שדבר כזה קרה לנו. ההורים שלנו שכל כך אהבו אותנו ותמכו בנו בהכל, פשוט נעלמו יום אחד".
תמיכה מהמשפחה
התאונה הקטלנית התרחשה ביום ראשון שעבר בשעת צהריים, לאחר שבני הזוג עצרו את רכבם בצד הכביש בשל תקלה ברכבם ונהרגו כתוצאה מהתנגשות משאית שהגיחה לעברם. בנם הוד, שבדיוק חזר לבית מעבודתו בתעשייה הביטחונית, לא ציפה לבשורה המרה. "בדיוק חזרתי הביתה מהעבודה אחרי שבמשך כל הצהריים ההורים לא ענו לי", הוא משחזר, "ידעתי שהם היו אמורים להיות באזור הקריות ולחזור אבל לא ידעתי יותר מדי. חזרתי הביתה וראיתי את התפילין של אבא שלי פתוחות על השולחן ואז דוד שלי הודיע לי את הבשורה הקשה".
איך הגבת?
"הייתי בהלם מוחלט. אני עדיין לא מאמין. עד שלא ראיתי את הגופות לא האמנתי שאלו ההורים שלי. הייתי בטוח שזו טעות בזיהוי".
מתי בפעם האחרונה דיברת איתם?
"באותו בוקר שזה קרה. אמרתי להם להתראות ושאני הולך לעבודה והם אמרו לי 'ביי, תשמור על עצמך', אלו היו המילים האחרונות שהם אמרו לי. לא חשבתי בכלל שיקרה כזה אסון".
עד כמה מנקרת לך העובדה שלא הצלחת להיפרד מהם כמו שצריך?
"זה הדבר שהכי כואב לי בעולם. לו הייתה לי האפשרות הייתי רוצה להגיד להם שאני אוהב אותם".
כמעט שבועיים חלפו מאז האסון והאח והאחות עדיין מתקשים לעכל את האובדן. המשפחה שתומכת היא נחמתם היחידה שמחזיקה אותם בימים הקשים האלה. "הלוויה נערכה יום לאחר התאונה והיא היא הייתה מאוד כואבת. אין דרך אחרת לתאר את זה. השבוע קמנו מהשבעה ולא היה לי זמן להתעכב ולטפל בעצמי. ברוך ה' יש לי משפחה גדולה שתומכת והרבה חברים שתומכים. אנחנו נעבור את זה כמו שאנחנו עוברים הכל".
מה סיפרו המנחמים שהגיעו לשבעה על ההורים שלך ז"ל?
"כל מיני דברים טובים. בעיקר עד כמה הם היו אנשים טובים ואנשי חסד".
יצא לך כבר להיכנס לחדר של ההורים?
"עדיין לא. זה עדיין לא הזמן".
אנשי חסד
האם תמר (תמי) יוסף ז"ל, בת 52 במותה, הייתה עובדת סוציאלית לחוק הנוער בעיריית נוף הגליל וטיפלה במסירות בבני נוער, במשפחות במצוקה ובילדים. האב תמיר יוסף ז"ל, בן 54 במותו עבד בתעשייה הצבאית בנוף הגליל ובארבע השנים האחרונות הוא היה בפנסיה בעקבות מצבו הרפואי.
"הקשר בינינו היה מופלא, הקשר הכי טוב שיש. כל היום היינו מדברים. היינו בקשר של בן והורים על כל המשתמע מכך", מספר הבן הוד. "אמא שלי הקדישה כל היום את עצמה ואת זמנה האישי למטופלים שלה - לענות להם על שאלות, לדבר איתם ולעזור להם במה שצריך. בשבילי היא הייתה האמא הכי טובה בעולם. בכל פעם שכמעט וויתרתי לעצמי היא הייתה באה ופשוט מכריחה אותי לא לוותר לעצמי ובזכותה אני איפה שאני היום".
תמר ותמיר ז"ל שהלכו לעולמם יחד, היו בחייהם זוג אוהב ומסור. "הייתה ביניהם האהבה הכי גדולה שיש. הם השלימו אחד את השני בצורה כל כך מושלמת שכל מי שהיה רואה אותם היה מייד יודע שהם זוג, גם בלי להכיר אותם. ישר היו יודעים שהם ביחד לפי איך שהם הסתכלו אחד על השני. בחייהם ובמותם לא נפרדו".
איך אתה ואחותך ממשיכים מכאן?
"זו שאלה טובה שגם לי אין תשובה עליה. אחותי גם עדיין לא בדיוק מעכלת את זה. אנחנו רוצים לחזור לשגרה כמה שיותר מהר כדי לנסות ואולי איכשהו להמשיך את החיים בצורה נורמלית, כי זה מה שההורים שלי היו רוצים. אנחנו צריכים פשוט להתמודד עם זה בעזרת המשפחה והחברים".
מוות באוויר
עכשיו מנסים האח והאחות לאזור כוחות, להתמודד ולהמשיך הלאה ולקיים את צוואתם של הוריהם להמשיך במעשי חסד למען הסביבה. "הם היו אנשי חסד מאוד גדולים וחשוב לי להמשיך לעשות חסד עם אנשים ועם העולם. זו הדרך שלנו להנציח אותם. אסון גדול נפל עלינו, אבל החוכמה לא להתמקד באסון, אלא להתמקד בלקום מהאסון, להיות חזקים ולהמשיך".
יצא לך להגיע למקום של התאונה?
"ביום שני השבוע עברתי באותו מקום וזה נראה כמו כביש רגיל לכל דבר, כאילו לא קרה משהו שם חריג בכלל. זו תחושה שאני לא יודע איך להסביר. פשוט תחושה של מוות שיש באוויר".
קראו גם:
סיפרו לך איך קרתה התאונה?
"לא, אף אחד במשפחה שלי גם לא יודע. אנחנו רק יודעים שהם עצרו בצד ומשאית פגעה בהם. לצערי עדיין לא חקרו את נסיבות התאונה. אני לא יודע מי נהג במשאית ואני לא יודע מה הרקע שלו. אני מרגיש בעיקר כעס על חוסר הזהירות. אני רוצה לדעת מי זה. אם מישהו היה עד במקרה לתאונה או שהוא יודע מה קרה או שיש לו צילומים אשמח שיפנה אלי".
למה אתה הכי מתגעגע?
"לדבר איתם. אני מתגעגע לשאלות שלהם, לטלפונים אלי באמצע היום סתם כדי לשאול מה קורה".
מה אתה חושב על המכה הזו של תאונות הדרכים שגובה כל כך הרבה חיים?
"אני חושב שאנשים כל כך התרגלו למצב של מלחמה שהם שכחו שדברים כאלה יכולים לקרות גם בכביש. מוות לא מחכה רק בחוץ בשדה הקרב, אלא בכל מקום הוא יכול לפגוש אותך ולצערי זה פוגש הרבה אנשים בהרבה מקומות".
