משפחתו של ח', ילד בן 12 מקרית ים, הגישה תלונה בתחנת משטרת זבולון לאחר שבקבוצת הווטסאפ של הכיתה הפיצו חבריו מודעת אבל הנושאת את שמו, שיא של חרם חברתי מתמשך שהוא סובל ממנו כבר שנתיים. הילדים המעורבים ככל הנראה מתחת לגיל האחריות הפלילית, אך אביו של הילד, מ', מקווה שהחקירה תרתיע ותבהיר שמדובר במעשה חמור.
אולי יעניין אתכם:
"אני לא מחפש להעניש את הילד או הילדים שהיו מעורבים", הוא אומר בשיחה למיינט קריות, "אבל איפה הייתה המערכת? איפה מנהלת בית הספר? איפה המחנכת? איך ייתכן שילד עובר חרם כזה ואף אחד לא עשה כלום?".
את המקרה חשף יו"ר האופוזיציה בעיר, אמיר ווסקו, שפירסם פוסט חריג בעוצמתו, לאחר שקיבל פנייה כואבת מאמו של הילד, "מדובר בילד מקסים, שקט ורגיש, שספג פגיעות קשות מילדים אחרים. הפעם זה חצה כל גבול. הפיצו עליו מודעת אבל. כן, קראתם נכון, מודעת אבל, בזמן שאביו מגן על כולנו. הגעתי אליהם. ראיתי ילד שבור. כאב לי".
לדברי האב המקרה התפוצץ כשהוא עצמו היה במילואים, וכששב הביתה הבין את גודל הפגיעה. "הבן שלי היה חבר בקבוצת הווטסאפ של הכיתה. באיזשהו שלב הוא לא אהב מה שילדה מסוימת עשתה, והוא אמר שהוא לא רוצה קשר איתה. הוא לא קילל, לא העליב, רק הביע עמדה. בעקבות זה הוציאו אותו מהקבוצה. ממה שהבנתי, חבר טוב של אותה ילדה הכין את מודעת האבל שהופצה בקבוצה. הילד הזה גם התגאה בזה ואמר לחברים כמה קל לעשות דבר כזה. ילד אחר מהכיתה הראה את המודעה לאימא שלו, והיא התקשרה לאשתי וסיפרה לה מה קרה".
מחשב נייד כפיצוי
האב מספר שבשבוע שעבר שלח לביתם אחד ההורים, שבנו ככל הנראה היה מעורב במעשה, מחשב נייד כמעין פיצוי. "אמרתי להם שייקחו אותו בחזרה. לא פותח אפילו את הקופסה. לא משחדים אותי עם שטויות כאלו. זה לא כסף, זה לא מתנה, זה ניסיון להשתיק. אני לא שם".
לדבריו, מאז נודע הסיפור, החלו להגיע עדויות נוספות: "הבנתי שהילדה שבני הסתכסך איתה עשתה דברים דומים גם לילדים אחרים. אחיו הקטן של ח', שלומד באותו בית ספר, סיפר לנו שהוא יושב לבד בהפסקות, ואף אחד לא רואה. איך ייתכן שהצוות לא שם לב? שכולם פתאום יודעים רק כשהמקרה מגיע לתקשורת? ברגע שהתפרסמה הכתבה, התחילו טלפונים: כן, טיפלנו, כן ראינו, כן שמענו. אבל איפה הם היו קודם?".
2 צפייה בגלריה
חרם אכזרי בקרית ים. מודעת האבל שהופצה בקבוצה
(צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של אמיר ווסקו)
איפה הייתה המערכת?
לדבריו, בנו מלווה כיום על ידי שני חברים טובים, כמעט בכל שעה. "יש ילדים במדינה הזו ששמו קץ לחייהם בגלל חרמות. זה אמיתי. אבל המערכת לא יודעת להתמודד. פתאום שולחים פסיכולוג, פתאום כולם רוצים לעזור. איפה הם היו כל הזמן הזה? איפה היו המנהלת, היועצת, המורים? הבן שלי סבל במשך שנתיים, וזה לא קרה ביום אחד. כולם שתקו. פשוט לא נתפס".
למשפחה שלושה ילדים, וח' הוא הבכור. בעקבות המקרה הם שוקלים להעביר את ילדיהם לבית ספר אחר. "האמון שלנו במערכת החינוך נשבר", אומר האב. "מקרה כזה קורה, ואיש לא נוקף אצבע. זה מחדל חינוכי מהחמורים שראיתי".
ממשרד החינוך נמסר: "אנו רואים בחומרה רבה את האירוע החריג. הנושא טופל באופן מיידי ובכובד ראש על ידי הנהלת בית הספר, הצוותים החינוכיים והורי התלמידים עם קבלת הפנייה. בתחילת השבוע
התקיים שיח עם תלמידי הכיתה, במטרה לשמר סביבה בטוחה, תומכת ומכילה גם במהלך חופשת הקיץ. שני התלמידים יקבלו ליווי מקצועי מטעם הצוות הייעוצי והחינוכי. מטעמי צנעת הפרט לא נוכל להרחיב מעבר לכך".
"זו אחריות של כולנו"
ד"ר מאיה קלמן הלוי (מכללת הגליל המערבי), רוזיטל מסרמן אזולאי (אוניברסיטת בן גוריון)
"מודעת אבל על ילד בן 12" - מילים שממשיכות להדהד והכאב בהן חד. חרם חברתי אינו סתם קונפליקט בין ילדים, הוא פוגע בליבה של התפתחות רגשית: בצורך בשייכות, בביטחון ובמשמעות. תחושת דחייה ממושכת עלולה לעצב תחושת ערך עצמי גם בבגרותץ. חרם הוא לא מקרה פרטי הוא תופעה חברתית שמתרחשת במרחב של כיתה, משפחה וקהילה. לכן ההתמודדות לא יכולה להסתכם בענישה נקודתית. היא דורשת ראייה רחבה ומענה לכל המעגלים.
להורים: גם בחופשה, חיי החברה לא נפסקים. כשילד נראה עצוב, בודד, נסגר, חשוב להקשיב, לשאול, לפנות לגורמים מקצועיים. ילד שנפגע לא צריך להישאר לבד וגם לא ההורה.
מהצד השני, אם אנחנו מגלים שהילד שלנו אולי פוגע באחר, חשוב לעצור, להקשיב, לא למהר להתגונן.
לצוותים החינוכיים: חרם לא מתחיל פתאום. חשוב למפות דינמיקות, לזהות שוליים, להנכיח שיח רגשי יומיומי. שינוי חברתי צומח מהתבוננות, שיח, דוגמה אישית ובחירה מודעת לראות, לא להתעלם.
כי זה לא רק הילד ההוא. זה על כולנו.
פורסם לראשונה: 07:45, 09.07.25
