"הנאשם לא היה חפץ במות המנוח או בפגיעת הכדור שנורה על ידו בגוף המנוח. כל רצונו של הנאשם היה להרתיע את המנוח וחבריו, ובכך לנטרל את סכנת החיים בה הוא היה נתון. כתוצאה מהירי שביצע הנאשם, אכן נוטרלה הסכנה כלפיו וכלפי בני משפחתו, אך מחיר נטרול הסכנה היה כבד מנשוא, עת קיפח המנוח את חייו". כך פסק היום (שלישי) שופט בית משפט השלום בחיפה, זאיד פלאח, שהחליט לזכות את השוטר שעמד לדין בגין הירי שגרם למותו של סולומון טקה מקרית חיים.
ביום ראשון, 30 ביוני 2019, סמוך לאחר השעה 20:00, נהרג טקה לאחר שליבת קליע, שנורה מאקדחו של קצין משטרה בלבוש אזרחי, פגעה בבית שחיו וחדרה לאבי העורקים, בחורשה הסמוכה למועדון נוער של עמותת "נירים" בקרית חיים.
לפי כתב האישום, בילה הקצין בגינה ציבורית עם אשתו ושני ילדיו. אשתו הפנתה את תשומת לבו לכך שנער כבן 13 נותן כסף לשלושה קטינים אחרים, באופן שיצר אצלה רושם כי הם נוטלים את כספו באיומים. הקצין ניגש אל הנער, ציין כי הוא איש משטרה, תשאל אותו על שאירע והלה אישר כי מסר להם שטר של 50 שקל. הקצין פנה אל שלושת הקטינים, הזדהה באמצעות תעודת מינוי משטרתית ודרש מאחד הקטינים לרוקן את כיסיו.
על פי כתב האישום, בשלב זה הצטרף טקה אל הקטינים, שאל את הקצין מיהו וטען כי התעודה והאקדח שהציג מזויפים. על פי כתב האישום, הקניטו טקה והקטינים את הקצין וגידפו אותו. בעקבות זאת החליט הקצין לעזוב את המקום, התקשר למשטרה ודיווח כי מאיימים עליו.
הקצין הבחין שאשתו וילדיו ממתינים לו במרחק של כ-25 מטרים והחליט לא להתקרב אליהם, במקום זה נכנס לחניה פתוחה של בית סמוך. הנערים הלכו בעקבותיו, וטקה וחלק מהקטינים השליכו לעברו אבנים, כאשר שתיים מהאבנים פגעו בו וחבלו בו. לטענת הקצין הוא חש בשלב זה כי נשקפת סכנה לחייו, בעוד שהמחלקה לחקירות שוטרים גרסה כי הקטינים וטקה לא סיכנו את חייו.
הקצין יצא מהחנייה אל מרכז הכביש, כשטקה ושניים מהנערים עומדים מולו במרחק של 3–4 מטרים. הוא שלף את אקדחו, דרך אותו, כיוון אותו לעבר הנערים וצעק להם להתרחק. מיד לאחר מכן כיוון את אקדחו אל מרכז הכביש לשמאלו של טקה ומעט לפניו, וירה ירייה אחת. אחת מטענות התביעה היא שלמעשה ירי זה בוצע בניגוד לפקודות המשטרה המחייבות.
בעקבות מותו של טקה פרצו מהומות ברחבי הארץ כאשר בני העדה האתיופית טענו שהמשטרה נוהגת אלימות יתרה כלפי בני העדה, כולל ירי לא מוצדק.
בהכרעת הדין ציין השופט כי למרות שהוא מזכה את השוטר, ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום הייתה נכונה ובסוגיה הזו נדרשת הכרעה שיפוטית.
בהתייחס לעדויות הנערים שהיו עדים לירי ציין השופט: "הנערים, שהם עדי הראיה לאירוע, עשו עליי רושם בלתי אמין, עת סתרו אחד את האחר, סתרו חומר ראיות חד משמעי, כגון פגיעת האבנים בנאשם, וחלקם אף הכחיש לגמרי כי זרקו אבנים על הנאשם. ב"כ המאשימה היה ער לסתירות ולפרכות בדברי הנערים, על כן טען שמדובר בנערים צעירים, וכי עדותם בבית המשפט נאמרה זמן רב אחרי האירועים - אין בידי לקבל טיעון זה: גילם של אנשים אינו אמור לתת הכשר לשקרים, והזמן הרב שאכן חלף מאז האירוע ועד לעדותם בפניי אינו רלבנטי, מאחר ואת גרסתם הבלתי אמינה הם מסרו כבר ביום האירוע, ובסמוך לאחריו".
השופט הדגיש כי הרשות החוקרת אספה רק חלק מהאבנים שהיו בזירה, ולא את כל האבנים, והימנעות מאיסוף כל האבנים בזירה מנעה מהנאשם את האפשרות להוכיח שאבנים נוספות, מעבר לאלה שנאספו, נזרקו ע"י המנוח וחבריו לעברו, ובכך ישנה פגיעה בהגנת הנאשם.
עוד ציין השופט, בהתייחס לבדיקות הדנ"א כי המעבדה בדקה 9 אבנים, ומצאה, כי על 4 מהן נמצא פרופיל גנטי: אחת של המנוח, והשאר של הנאשם.
אלכוהול בדם
לגבי ממצאי המכון לרפואה משפטית פסק השופט כי בנוזלי גופו של המנוח נמצאו ריכוזים שונים של אתנול, דהיינו אלכוהול, חומצת חשיש ו- THC, שהוא החומר הפעיל בקנאביס. לדברי המומחים, החומר הפעיל בקנאביס יכול לגרום לתחושת שמחה ואופוריה, לחרדה ומחשבות שווא. עוד נכתב, שהאתנול בדם נמצא ברמה בינונית, ויכול היה לפגוע בהתנהגות, בשיקול הדעת וביכולות המוטוריות.
עוד הדגיש השופט כי רופא מהמכון לרפואה משפטית העיד, שהפגיעה מאבן שהושלכה ע"י המנוח וחבריו, ופגעה באזור העורף של הנאשם, היא פגיעה שבנסיבות מסוימות יכולה להגיע לכדי סכנת חיים.
השופט פלאח התייחס גם לעדות הנאשם והסבריו לגבי הירי שביצע. "גרסת הנאשם נמצאה על ידי מהימנה, והיא נתמכה בראיות פורנזיות. שוכנעתי מדברי הנאשם, שעל אף שהוא היה נתון בסכנת חיים ממשית ומיידית, כלפיו וכלפי בני משפחתו, ולמרות שקמה לו הסמכות, במקרה זה של סכנת חיים, לירות לגוף הסכנה, הרי שעדיין הוא לא רצה לעשות כן, והחליט לירות לצד הסכנה, בתקווה שירי מעין יגרום לסכנה לחלוף עם מינימום נזק".
עדות נוספת שהשופט נתן לה משקל הייתה של ניצב בדימוס זוהר דביר, לשעבר מפקד הימ"מ שטען כי אילו הוא היה נקלע לסיטואציה אליה נקלע הנאשם, לא רק שהיה נוהג כמוהו, אלא שייתכן והיה מבצע ירי לרגלו של המנוח ולא רק לצידו.
בהתייחס לעבירה שיוחסה לנאשם, גרימת מוות ברשלנות, קבע השופט: "הנאשם לא היה חפץ במות המנוח או בפגיעת הכדור שנורה על ידו בגוף המנוח. כל רצונו של הנאשם היה, להרתיע את המנוח וחבריו, ובכך לנטרל את סכנת החיים בה הוא היה נתון. כתוצאה מהירי שביצע הנאשם, אכן נוטרלה הסכנה כלפיו וכלפי בני משפחתו, אך מחיר נטרול הסכנה היה כבד מנשוא, עת קיפח המנוח את חייו.
"הנאשם העיד בפניי, שאחד משניהם, הוא או המנוח, היו מתים באירוע זה, לאור סכנת החיים הממשית והמיידית בה הוא היה נתון. מאחר ושוכנעתי, שהנאשם היה בסכנת חיים ו/או סכנה גופנית, ממשית, מוחשית ומיידית, אזי ועל אף התוצאה הקשה של מעשיו, הרי שכתוצאה מהתנהלותו נוטרלה הסכנה, וניצלו חייו וחיי בני משפחתו. על כן – שוכנעתי, שהייתה הצדקה לירי שביצע הנאשם, חרף הסיכון הממשי שהיה טמון בירי מעין זה. מסקנתי, שהסיכון אותו נטל הנאשם, עת ביצע ירי לצידו של המנוח, לא היה סיכון בלתי סביר, והירי היה מתבקש בנסיבות העניין".
השופט ציין גם כי הוכח כנדרש, שהנאשם פעל מתוך הגנה עצמית, עת ביצע את הירי, שלמרבה הצער, הוביל למות המנוח.
לאחר זיכוי הנאשם קבע השופט, בנוגע למשפחת המנוח: "הזיכוי אין משמעותו, שבנכם לא מת כתוצאה מהירי שביצע הנאשם, אלא, שבהתנהגותו - לא עבר הנאשם על החוק, זאת למרות התוצאה הטראגית שנגרמה. יתכן ויהיה לכם קשה לקבל את החלטת המשפט. כפי שהודעתי עוד בטרם תחילת שמיעת הראיות בתיק, הצדק איננו פועל רק לצד אחד, אלא לשני הצדדים, במובן זה, שכשם שהצדק יכול להוביל להרשעת נאשם, אותו צדק יכול להוביל גם לזיכויו, כפי שקרה במקרה זה. אני שב ומביע את תנחומיי העמוקים בעקבות אבדן בנכם, ובד בבד קובע, שמותו לא נגרם בעבירה".
בהתייחס לנאשם קבע השופט: "על אף הזיכוי המשפטי, עול כבד רובץ על נפשך, שהרי הזיכוי לא יכול למחוק את העובדה, שכתוצאה ממעשיך נגרם מותו של אדם".
עו"ד יצחק, המשנה למנהלת מח"ש: ״בית המשפט קבע היום כי הגשת כתב האישום על ידי מח"ש היתה מוצדקת וכי מח"ש פעלה כראוי ובאופן מקצועי, הן בניהול החקירה והן בעת ההחלטה על הגשת כתב האישום וניהול התיק. עם זאת, בית המשפט מצא שיש מקום לזכות את הנאשם ממספר נימוקים. אנו נלמד את הכרעת הדין ונשקול את צעדינו".
פורסם לראשונה: 16:18, 02.04.24
