ליאת אוטמזגין, אחותו של הקונדיטור דודו אוטמזגין, הגישה לבית המשפט במחוזי בחיפה תביעה למתן פסק דין הצהרתי שתכיר בזכותה למחצית משווי המוניטין של המותג. במקביל ליאת מבקשת שבית המשפט ייתן פסק דין הצהרתי שחברה בבעלותה, "חברת ליאת אוטמזגין בע"מ", שמפעילה סניף של המותג בחיפה, היא היחידה שיכולה לשווק את מוצרי החברה בעיר חיפה מכוח הסכם בלעדיות משנת 2002 בין ליאת לדודו אוטמזגין. בשני המקרים טוענת ליאת כי מדובר בהסכמים שבעל פה ולא בחוזים שנחתמו בינה לבין אחיה.
התביעה הוגשה בעקבות הסכם המכירה של החברה לקשת טעמים, במסגרתו דודו אוטמזגין נותר בעלים של כ-30 אחוז מהמניות. "עניינה של תביעה זו בהפרה בוטה וחמורה של הסכם הבלעדיות בחיפה, אשר נכרת בעל פה עוד בשנת 2002 ומעניק לתובעת בלעדיות בהפעלת סניפי הנתבעים ובשיווק ו/או הפצה של מוצרי המותג, בעיר חיפה. כמוכן, עסקינן בנישול זכויותיה הקנייניות של ליאת בכל הקשור לבעלותה במחצית משווי המוניטין של המותג יידודו © אוטמוזגיןיי.
לטענת התובעת, העסק המשותף הוקם בשנת 1998 כפעילות עסקית משותפת. "על אף שפורמלית העסק הוקם ע"י דודו. חשוב להדגיש כבר כעת את הרקע לקשר העסקי האמור, קשר שלאורך כל הדרך היה קשר חם והדוק, קשר שהתבטא במסירות עמוקה של ליאת כלפי אחיה דודו - מחויבותה של ליאת כלפי דודו הייתה כה גדולה עד כי אדם מן הישוב לא יבינה. עובדה זו הינה בעלת חשיבות מכרעת בסכסוך דנן, כיוון ש"מחויבות" זו, היא זו שהנחתה את ליאת לאורך כל הדרך בכל הקשור ליחסים האינהרנטיים העסקיים דנן".
לטענת התובעת, בשל היחסים הקרובים בין האחים, הסיכומים ביניהם נעשו בעל פה ולא סוכמו בכתב. לטענתה, היה לה חלק מכריע בייצוב העסק: "ליאת ודודו ראו האחת את השני כשותפים דה פקטו בעסק משפחתי, כאשר היה ברור, כי החזון, העיצוב והנשמה של העסק הנם באחריותה של ליאת. דודו ראה בליאת נכס עיקרי בפעילות המשותפת וידע ללא כל ספק כי ללא הכישרון, ההבנה, הטעם האישי וכן הקשרים שליאת בנתה, אין תוחלת לעסק הקונדיטוריה. חלוקת התפקידים בין ליאת לדודו התבצעה באופן שדודו היה הקונדיטור, איש המקצוע והיצגן/הפרזנטור, ואילו ליאת נטלה על עצמה את כל יתר הפעילות, החל מהשגת אישורי הדיירים לבניין להפעלת עסק הקונדיטוריה ועד לניהול החנות ומכירת דברי המאפה ללקוחות. לשון אחרת - מלבד הייצור, כל פעולה של ממש שנעשתה למען הקמת וניהול עסק הקונדיטוריה נעשתה ע"י ליאת".
הסכם בלעדיות
התובעת ציינה, כי כדי לקדם את העסק המשותף היא התפטרה מעבודתה בחברת טויוטה והשקיעה עשר שנים מחייה לעסק: "כך, לאחר כ-10 שנים של עבודה קשה ומאומצת, תוך השקעה במשאבים נכבדים, השכילה ליאת להפוך את המותג לשם דבר. כל זאת עשתה ליאת לבדה, כהשקעה ולטובת עסק הקונדיטוריה ומבלי שקיבלה שכר ו/או תגמולים כלשהם. נהפוך הוא, למען פעילות עסק הקונדיטוריה לא אחת נאלצה ליאת לממן הוצאות מכיסה הפרטי".
לטענת התובעת, לאור היחסים הטובים בינה ובין אחיה, היא לא העלתה על דעתה שהוא לא ישלם לה את חלקה בערך המותג המגיע לה. לדבריה, דודו עצמו הבטיח, לפני החוזה עם קשת טעמים, כי היא תקבל את המגיע לה אך "למעשה לא רק שליאת לא קיבלה את המגיע לה אלא שמאז העברת הבעלות בשליטת הנתבעת, עושה הנתבעת כל שלאל ידה על מנת להדיר את רגליהם של התובעות מן הפעילות העסקית ומפרה ברגל גסה את זכויותיה הבלעדיות של התובעת אשר נרכשו מכוח הסכם משנת 2002".
קראו עוד:
לטענת התובעת, הסכם הבלעדיות קבע כי הסניף שהוקם בחיפה, שהיה תחילה בבעלות משותפת, יעבור לבעלותה כמו גם הזכות להקים סניפים נוספים בחיפה והיא תהיה בלעדית שתשווק את מוצרי המותג, "כל עוד ימשיך דודו בייצור מוצרי המותג. והכל תמורת 200 אלף שקל".
לטענת התובעת, כעת לאחר מכירת הזכויות, דודו אוטמזגין מתכחש להסכם זה, תוך הפרת זכויות הבלעדיות. "כך, לאחרונה ממש, נודע לתובעות, כי מוצרי המותג נמכרים ע"י סניפי הרשת קולינאריק השייכת לבעלת השליטה החדשה בנתבעת, לרבות בעיר חיפה. חמור מכך, בראיון שנתן דודו לרדיו חיפה, ביום הודיע דודו כי הנתבעת צפויה לפתוח סניף חדש באזור דניה שבחיפה כבר בתחילת חודש יוני".
ליאת אוטמזגין ביקשה שבית המשפט המחוזי שייתן פסק דין הצהרתי שיכיר בהסכם הבלעדיות משנת 2002 כמו גם בזכויות שלה במותג.
טרם הוגש כתב הגנה.
פורסם לראשונה: 08:37, 10.06.24
