בערב יום השואה, יום רביעי, התקיימה במרכז הצעירים החדש בקרית מוצקין עדות מרגשת של ניצול השואה יונה אונגר, תושב העיר. אונגר, בן 91, יליד הונגריה, סיפר על סיפור הישרדותו במלחמת העולם השנייה, על התמודדותו האישית ועל הדרך הארוכה שעשה מאז ועד היום.
אולי יעניין אתכם:
במהלך העדות גולל אונגר את סיפור חייו המורכב. אביו נפטר ממחלה במחנות, אך אמו וחמשת אחיו ואחיותיו שרדו ועלו לישראל, שם הקימו משפחות. כיום מונה משפחת אונגר המורחבת מעל 200 בני משפחה, בהם 14 ילדים ו-39 נכדים – עבורו, זהו הניצחון האמיתי על הנאצים. את סיפורו האישי פרסם אונגר גם בספר בשם "הרכבת לא הגיעה".
אונגר ממשיך עד היום להרצות ולהעביר עדויות על תקופת השואה בפני קהלים שונים. למרות גילו, הוא עדיין נוהג, מתפקד באופן עצמאי, וסיים לאחרונה תקופה ממושכת של התנדבות בארגון איל"ן.
אז איך באמת הצלחת לשרוד את השואה?
"ניצלנו בפעם הראשונה כאשר הרכבת שלנו לא עצרה באושוויץ", סיפר. "הרכבת שלפנינו קיבלה שוחד כדי לא לעצור, ובכל זאת עצרה. אז אמר איכמן שהרכבת הבאה לא תעצור – וזאת הייתה הרכבת שלנו. כך ניצלנו". בהמשך הועבר למחנה עבודה באוסטריה, סמוך לווינה. "הייתי בן 10 או 11 כששלחו אותנו לצעדת מוות לעבר מחנה מאוטהאוזן. ברחתי, אבל הגרמנים תפסו אותנו שוב. למזלנו, באותו יום הסתיימה המלחמה והרוסים שיחררו אותנו".
2 צפייה בגלריה
"אני יודע להתנתק, לא לקחת ללב". ניצול השואה יונה אונגר מקרית מוצקין
(צילום: מתוך הפייסבוק)
איך הצלחת להמשיך בחיים אחרי כל מה שעברת וראית?
"אגלה לך סוד – אני אדיש", אומר אונגר בכנות. "אני יודע להתנתק, לא לקחת ללב. לא מתרגש לא ממלחמות ולא מהפגזות. זו מתנה מאלוהים. אני ישן טוב. לאחרונה עברנו טרגדיה במשפחה – הנכד שלנו, אורן זמיר, נהרג בפרו. הוא שירת כמפקד בהנדסה קרבית, היה בעזה מאה ימים. בא אליי, סיפר ש־16 חברים שלו נהרגו, ושאל: איך מתמודדים? אמרתי לו: תחבק את המשפחות, אבל אל תכניס ללב. אתה לא יכול לשאת את כולם – לא את ה־16 ולא את ה־1,200".
מה הרגשת כשראית איך נראים החטופים שחזרו מעזה?
"זה כאב לי, כמובן", הוא עונה, "אבל זו לא שואה. אנשים היו בשואה חמש-שש שנים. שום דבר לא משתווה לשואה".
