הותר לפרסום כי תושבת נהריה שנהרגה בתאונת הדרכים הקטלנית בגאורגיה ביום שישי היא אלינה אומנסקי ז״ל, בת 36 במותה. ארונה הגיע אמש ארצה. הלוויתה צפויה בבית העלמין של נהריה סמוך לכברי, בשעה 16:00 (לא סופי). הותירה בעל, סטאס, שני תאומים בני 9 וחצי וילדה בת 4 וחצי. בשנת 1995 עלתה ארצה. את בעלה סטאס, הכירה ב-2008. אחרי כמה חדשים עברו לגור יחד. שניהם ילידי אוקראינה. היא עבדה במשרדים הראשיים של רשת "קשת טעמים". הוא מורה בית ספר תיכון בעכו.
"היא הייתה אישה מדהימה, היא הייתה כל כך אמיתית, כל כך נאמנה", ספד לה בעלה, "חברים שלה תמיד היו אומרים עליה שהייתה חברת אמת. תמיד ידעה להגיד את הדבר הנכון, והיא אף פעם לא שיקרה, לטוב ולרע. הייתה אומרת את האמת ולא משנה מה. היא הייתה החברה הכי טובה שלי. היא הייתה אמא נהדרת ובת נאמנה. תמיד חשבה קודם כל על ההורים שלה. היא הייתה המנוע של הבית. ידעה לדחוף קדימה.
"תמיד הייתי אומר אם לא את, אני לא יודע איפה אני הייתי. אולי תקוע איפה שהוא בעבר. תמיד דחפה, תמיד רצתה להספיק לעשות דברים. תמיד רצתה לראות את העולם, לצאת ולבלות עם חברים ולהיות עם הילדים. המשפחתיות הייתה חשובה לה מאוד.
"בכל יום שישי הייתה אומרת בוא נדליק נרות. עברנו עכשיו לדירה חדשה והיא תכננה שעכשיו נתחיל לעשות ארוחות משפחתיות ביחד. היא לא הספיקה עוד להנות כל כך מהבית הזה. היא הייתה אישה משכמה ומעלה. הייתי קורא לה וונדרוומן כולם אהבו אותה. יש כמות האנשים, שמתקשרים אליי ושולחים את ניחומיהם זה פשוט הזיה. איבדתי חצי נשמה. עם כל החסרונות שלי, היא הייתה היתרון שלי".
"זה קרה בדיוק ביום ההולדת 40 שלי, אותו חגגנו ביום שישי", סיפר, "היא הרימה הפקה מטורפת. לא ידעתי בכלל שאנחנו נוסעים לחו"ל. היא סיפרה לי שנוסעים לסופ"ש מטעם העבודה שלה, שמביאים בני זוג. דיברה על זה כביכול עם חברות שלה, סיפרה על סטנדאפיסט טוב, ראיתי שיש פלייר, החלטתי להצטרף. 'עבדה עלי', כמו שאומרים. יצאנו ביום חמישי בערב, נכנסנו לנתב"ג ואז היא אומרת לי יום הולדת שמח, אנחנו נוסעים לבטומי. הייתי בהלם. ואז הצטרף עוד זוג חברים".
"היה לנו שאטל משדה התעופה למלון ובדרך המדריך מסביר על העמדה במלון ושאפשר להירשם לכל מיני טיולים. אנחנו נרשמנו לטיול למפלים. ביום שישי היה גשום. התלבטנו אבל בסוף אמרנו, יאללה, ניסע כי רוב המקומות בהם נבקר הם מקורים ואין בעיה. בנקודה הראשונה שעצרנו היה נוף מרהיב.
"המשכנו לנסוע במעלה ההר והכביש נהיה מאד צר. שני נתיבים צרים. אנחנו ישבנו קדימה מאחורי הנהג. היא ליד החלון ואני באמצע. לא כל כך ראינו מה קורה קדימה כי הכיסא של הנהג היה גבוה. אנחנו התעסקנו בלחפש איזו מסעדה לערב כדי ללכת לחגוג את יום ההולדת.
"הרמתי את הראש לרגע ואני קולט את המשאית שבאה מולנו בתוך האוטובוס שלנו כשהנהג שלנו הצליח בשנייה האחרונה לסטות ימינה. למשוך ימינה את ההגה וכך המשאית 'גילחה' את כל הצד השמאלי. אני שמעתי 'בום' ענק. עברו כמה שניות והרגשתי פתאום שאני לא נושם ושיש לי צפצוף באוזניים. לקחתי נשימה ואז ראיתי את הזוועה של החיים שלי".
"היא מתה במקום. אני עוד ניסיתי לעזור. ניסיתי להציל אותה. לעשות משהו. אבל הפגיעה הייתה קטלנית. לקח זמן עד שבאו כוחות הצלה ובינתיים אנשים שהיו שם התחילו לפנות ברכבים פרטיים. היה שם כאוס.
"אם הנהג לא היה מושך ימינה ברגע האחרון אז זו הייתה התנגשות חזית-חזית ורוב הסיכויים שרוב האוטובוס היה עף מעל ההר כי היה שם מעקה כזה. הנהג שלנו אגב יצא בסדר ולא נפגע יותר מדי.
קראו עוד >>
"שריטות ודברים כאלה, זהו. הנוסעים באוטובוס חלק שברו ידיים, חלק רגליים וחלק איבדו איברים. יש אנשים עם פגיעות ראש מאוד קשות. היו 16-17 בני אדם ברכב. אנחנו הכרנו רק את הזוג שבא איתנו. אנחנו דוברי רוסית ויכולנו לתקשר איכשהו עם הגאורגים. לבעל של האישה המנוחה מבת ים עזרנו כי הוא בנוסף לכל גם לא ידע את השפה".
