הקאנטרי הראשון והמיתולוגי 'גלי גיל' בקרית מוצקין, שבמשך שנים נחשב לאחד מהמקומות היוקרתיים והמבוקשים בקריות, הפך בשנים האחרונות לפיל לבן, פרוץ מכל עבר, מטרד וסכנה לסביבה. במצבו הנוכחי, המקום, שנסגר רשמית בדצמבר 2018, מזכיר מפעל מופצץ במריופול, אוקראינה: שברי זכוכיות, דלפקים הפוכים, תקרות קורסות, הרס וזוהמה. עיריית קרית מוצקין, בעלת המקום, פנתה לבית המשפט כדי לסלק את המפעיל הנוכחי, שגם לגבי זהותו יש סימן שאלה. לאור מורכבות המצב, פתרון לפיל הלבן הזה לא נראה באופק.
השטח בו הוקם קאנטרי גלי גיל, כ-40 דונם, הועבר לרשות העירייה מרשות מקרקעי ישראל ב-1986, כדי שישמש לטובת הציבור. העירייה החכירה את השטח ל-49 שנים לקבוצת משקיעים בראשות היזם גבי בן גלים, ובמקום הוקם קאנטרי גלי גיל, שנחשב בזמנו למרכז הנופש הגדול במדינה.
קאנטרי גלי גיל בקרית מוצקין
(צילום: אדי גל )
מי שהקים את המקום וניהל אותו בשבע השנים הראשונות היה אבנר מכטינגר: "בזמנו היו לנו 13 אלף מנויים, יותר מכל מרכז דומה בארץ, עם רשימת המתנה ארוכה. המקום נבנה בדם, יזע ודמעות, והיה שם דבר בקריות. עם בריכה אולימפית, עם מגרשי טניס, עם ערבי ראיונות בהם הופיעו הפוליטיקאים הבכירים ביותר. טל ברודי היה הפרזנטור שלנו. כואב הלב לראות למה הוא הפך".
העברת בעלות
עם השנים, המקום התיישן, ולמשקיעים נגמר הכסף. גם תביעה גדולה שהוגשה נגד העסק, בעקבות מותו הטראגי של הילד איתי פרוים בן ה-5, שהתחשמל למוות בבריכת הפעוטות, לא עזרה לשקמו. בן גלים עמד לדין והורשע בגרימת מוות ברשלנות.
בסופו של דבר, תקופה קצרה לאחר אותו פסק דין, העביר בן גלים את ניהול המקום לידי חברת 'חוצבי הצפון' מבסמת טבעון, אבל למעשה, העירייה, שהחכירה את המקום, לא אישרה את העברת הבעלות, וללא אישורה, ספק אם לדבר יש תוקף. כמו בן גלים, גם הבעלים החדש של הקאנטרי, ניסו לקדם הקמת רבי קומות בשטח, אך נתקבלו בסירוב מוחלט של העירייה.
כמה חודשים לאחר מכן, בסוף 2018, הודיעו בעלי המקום כי הוא נסגר על מנת לבצע שיפוצים משמעותיים. בסופו של דבר לא בוצעו כלל עבודות, ומצבו של המתקן רק הלך והידרדר.
הקאנטרי שימש זירה למלחמות משפטיות בין הבעלים בן גלים לראש העירייה, חיים צורי, שהאיבה ביניהם פירנסה בכבוד את העיתונות שנים רבות.
נכון להיום, העירייה ביקשה מבית המשפט להוציא צו סילוק כדי להחזיר לידיה את הנכס. השאלה היא מי הוא המפעיל - חברת חוצבי הצפון, שקיבלה את הנכס מבן גלים, או עדיין היזם, מאחר שהעברת הנכס לא אושרה על ידי הרשות המקומית.
פרוץ ומוזנח
סיור במתקן השבוע חשף מתחם פרוץ לכל אדם, שבו גם השער החיצוני שמוביל לחנייה פתוח, וגם הכניסות לתוך המבנה פרוצות.
הצמחייה גדלה בכל מקום, החלונות מנופצים, הדלתות נעקרו ממקומן. הנמכות התקרה קרסו, כולל בכניסה הראשית למבנה. קירות הגבס שהפרידו בין חדרים שבורים לגמרי, והזוהמה חוגגת בכל מקום. הדבר היחיד שעדיין שלם הוא הקירוי של הבריכה, שעשוי מזכוכית. כתובות גרפיטי שונות רוססו בקירות המבנה, ודבר מכל מה שנראה שם לא מזכיר במאום את המקום המפואר שהיה פעם פנינת הקריות.
השאלה מה תעשה העירייה לאחר שתקבל לידיה את הנכס, האם יהיו לה המשאבים הדרושים כדי לשקם את המקום. מכטינגר ציין, כי לפני כשנה ניתנה הערכה ששיפוץ המקום יעלה כ-1.5 מיליון שקל, אך לדבריו הסכום גבוה בהרבה.
קאנטרי גלי גיל בקרית מוצקין
(צילום: אדי גל )
"יש שם מכשירים של חדר כושר שאני קניתי ב-1986. ברור שזה מיושן וצריך לקנות הכל מחדש. לשפץ את חדרי החוגים, את המשרדים. רק לחדר הכושר צריכים כמה מיליונים, זה מטורף. קשה לראות מי ישקם את המקום. אני עוד פוגש ברחוב אנשים ששואלים אותי מה קורה שם, למרות שכבר המון שנים אני לא בגלי גיל. אנשים מתגעגעים למה שהיה. חבל שזה הגיע למצב כזה".
טברנות בשישי
שלמה שריקי (75) ממוצקין, עובד רפאל, היה בן המנויים הראשונים בגלי גיל. "היינו חבורה מגובשת, קראו לנו חבורת הטניס. יום יום נפגשים, משחקים טניס, ולאחר מכן ישיבה בקפיטריה. שבתות העברנו בקאנטרי, יצאנו לבלות, נסענו לאילת מטעם גלי גיל לשחק טניס וחזרנו עם גביעים. הייתה תקופה נפלאה. 15 שנים ראשונות המקום היה מטופח, ולאחר מכן בכל שנה הלך והידרדר. ואז באה המכה, מכרו אותו וסגרו לנו את המקום. החבורה התפזרה, כל אחד חיפש מגרש לשחק בו והפסקנו להיפגש. אמרו לנו שהבעלים החדשים ישפצו, וזה ייקח שנה. קיווינו, אך לשווא".
נחום בן נחום (74), אז תושב מוצקין והיום תושב קרית אתא: "הייתי בגלי גיל מהיום הראשון. זה היה הבית שלנו לכל דבר. היינו חבורה של 20 זוגות, מבלים שם שעות מדי יום. הייתי מגיע לשם בצהריים, שוחה ונשאר עד לשעות הערב עם החברה, משחק טניס ומבלה בקפיטריה. יצאנו משם לטיולים, מסיבות, חוץ לארץ. שישי שבת היו שם טברנות. אבל המצב החל להידרדר אחרי המקרה הקשה עם הילד שהתחשמל, עם כל הבעיות שהיו לגבי. התחלנו להרגיש שאין השקעות ואחרי שקונה נכנס, המצב החמיר. למרות זאת, נשארתי שם עד לסגירה".
ראית את המקום לאחרונה?
"כן, ממש כואב הלב. יש לנו פרלמנט בים, רובנו היינו בזמנו בגלי גיל, וכולם מדברים על המצב. אני לא יודע אם מישהו יוכל לקחת ולשקם את המקום, אין ספק שיש דרישה לקאנטרי מודרני, אבל יש שם הרבה פוליטיקה. אני בטוח שאם מישהו ייקח את זה, הוא רק ירוויח. כמה בריכות אולימפיות יש בצפון? חבל שזה הגיע למצב הזה".
מעיריית קרית מוצקין נמסר: "הוגשה תביעה לפינוי נגד גלי גיל, וכמו כן יש דרישה לתיקון מפגעים במקום".
כרוניקה של נפילה
בימים הטובים אנשים עמדו בתור לזכות במנוי, ופוליטיקאים נהרו לערבי ראיונות שתפסו כותרות. כתב "ידיעות המפרץ", מנוי ותיק של גלי גיל, חוזר לימים ההם. והבעלים לשעבר בן גלים מאשים את צורי בנפילה.
בסוף שנות ה-80 של המאה שעברה, גלי גיל בקרית מוצקין היה המקום, בה' הידיעה בקריות. אנשים המתינו חודשים כדי לזכות במנוי למקום, בעקבות הביקוש העצום. כמו רבים, גם אני עשיתי מנוי משפחתי. זה לא היה זול, במונחים של אז, אבל סיפק חבילה כוללת של פנאי ונופש למשפחה. ניצלנו את המנוי עד תום.
בכל בוקר, לפני הנסיעה לעבודה, הייתי שוחה שעה בבריכה, נכנס קצת לסאונה, מתקלח, מתגלח ומתחיל את היום. הבנות שלנו הלכו לחוגים המגוונים שהיו במקום, יחד עם הרבה חברות מהכיתה. ההורים היו מתארגנים, אחד מסיע הלוך, שני מחזיר הביתה. החוגים היו ברמה, ולא הייתה כל הגבלה לגבי מספר הפעילויות שאפשר להשתתף: משיעורי שחייה, דרך מחול ועד לחוגי קארטה. והייתה הבריכה האולימפית, בין הבודדות בארץ בגודל הזה, שפשוט היה תענוג לשחות בה. וגם בריכת גלים וחדר כושר, הכל נקי, מצוחצח וזוהר. בשבתות המקום היה עמוס וקשה היה למצוא שמשייה פנויה וכיסאות. המאחרים היו "אורבים" לעוזבים מוקדם, כדי לתפוס מקום פנוי בצל.
והיו ערבי הראיונות: בגלי גיל ראיתי ושמעתי לראשונה את בנימין נתניהו, רגע לאחר שירד מהמטוס שהחזיר אותו ארצה מארה"ב, שם שימש שגריר באו"ם. כל פוליטיקאי שהייתה לו אמירה, הגיע לשם, לערבי ראיונות שהיו אז להיט ענק. פרס ורבין, ומי לא בעצם הגיעו להתראיין במרכז הספורט הצפוני.
גם הפוליטיקאים המקומיים הבינו מהר מאוד שגלי גיל זה המקום להיות בו ולפגוש מצביעים פוטנציאליים, כשנהגו לפתוח שולחן בקפיטריה ולהתחכך במשך שעות עם הציבור. מכטינגר, המנכ"ל הכל יכול, היה מסתובב בין השולחנות ודואג שלכולם יהיה נוח ונעים.
אבל משהו קרה, ופתאום שמתי לב שאני מבקר בקאנטרי בקושי פעם בשבוע, אחר כך פעם בחודש. הבנות גדלו, בילו במקומות אחרים והמקום, מבחינתנו, איבד את הקסם ואת הזוהר. אחרי עשר שנים, הפסקנו את המנוי.
כמה שנים לאחר מכן, רציתי שוב לחזור לשם, אבל כשבאתי לבדוק אפשרות למנוי בשעות הערב, המקום נראה חשוך, מוזנח ולא מזמין. בניגוד לעבר, אז המתינו בשעות הפעילות כמה וכמה נציגים כדי למכור לך מנוי, הפעם פקידת הקבלה הציעה לי מנוי בין מענה לשיחות טלפון למענה למנויים שהיו באותה שעה במקום. יצאתי משם מאוכזב, ולא חזרתי שוב, עד השבוע. ומה שראיתי שם, פשוט היה קשה לצפייה. המקום הכי נחשב בקריות הפך לפיל לבן ולמפגע נורא.
גבי בן גלים נחשב לקבלן מוביל בשנות ה-80 של המאה הקודמת, והביא לקריות שני מפעלי תרבות פורצי דרך: הראשון גלי גיל, והשני תיאטרון הצפון. שני המוסדות שלטו שנים במפת תרבות הפנאי בקריות, עד שבן גלים ירד מנכסיו ומכר את שני העסקים. השבוע ביקשנו ממנו לשחזר מה הייתה נקודת השבר, מתי החלה הנפילה של גלי גיל. בן גלים מפנה אצבע מאשימה כלפי ראש עיריית קרית מוצקין, חיים צורי.
בן גלים: "בשנת 1987 קם הקאנטרי, והוא היה היפה בישראל. אבל כאשר חיים צורי נבחר לראשות העיר (שנת 1993, א"ג), הוא התחיל להתנכל לנו, בכל דרך אפשרית, מהסיבות שלו. בגלל הרדיפה, השותפים שלי נשברו והחליטו למכור לי את החלק שלהם. אני המשכתי והשקעתי בקאנטרי, חרף ההתנכלויות של צורי, שייצרו מלחמות בבתי משפט. כאשר הילד איתי פרוים ז״ל התחשמל למוות בבריכת הפעוטות בגלל משאבה לא תקנית שחברה סיפקה לנו, הפרקליטות מצאה לנכון לתבוע אותי ואת שני עובדיי, בעיקר על מנת להשיג כותרות.
במהלך המשפט קיבלתי החלטה למכור את זכות ההפעלה שלי בקאנטרי לאחרים. צורי בסופו של דבר הצליח לממש את החלום שלו לחסל את הקאנטרי של בן גלים. כואב לי מאוד לראות מפעל חיים כפי שהוא נראה היום, וחברים דואגים לשלוח לי תמונות מהמקום. משמועות למדתי שצורי נאבק משפטית נגד אלה שקנו אצלי את הזכויות. אבל עכשיו לצורי יש את הבעיות המשפטיות שלו".
תגובת צורי: "אין שופטים אדם בשעת צערו לאחר שעבר הליך של פשיטת רגל".
פורסם לראשונה: 08:13, 17.06.22
