שנה למותו הטרגי ולאחר הפסקת ההליך המשפטי, בו נקבע כי הרוצח (22) לא כשיר לעמוד לדין וכתב האישום נגדו בוטל, מדברים לראשונה בני משפחתו של יוסי שמילוביץ' ז"ל על התסכול ולא מבינים איך אדם שלקח חיים של מישהו, לא ישלם על כך מחיר. "עוד שנתיים שלוש הוא ירגיש טוב, ישתחרר מבית החולים, יתחתן, יקים משפחה, ימצא עבודה, ואנחנו נשארנו בלי אבא ועם חלל ענק". הם אומרים.
קראו גם:
נפגשנו עם ילדיו של שמילוביץ, נמרוד (40) ודקלה שמילוביץ'-שבת (36), בסלון ביתם של דפנה לנגר (57), בת זוגו של שמילוביץ ובתם המשותפת אור (21). בכניסה מוצבת תמונה גדולה של שמילוביץ ועליה המילה "למה" עם סימן שאלה גדול, שילווה אותם לאורך כל חייהם לצד התסכול שהרוצח של אביהם לא נענש ולא ייענש.
בבוקר יום ראשון 30.6.19, קם שמילוביץ לעוד יום עבודה במצב רוח מרומם. זאת הפעם הראשונה שנכדתו היחידה בת ה-5, בתה של דקלה, מבלה איתו את כל סוף השבוע בביתו. הוריה נסעו לנפוש בחו"ל והוא מבלה איתה זמן איכות בהרכבת פזאלים ומשחקי קופסה. שמילוביץ מתמוגג. במוצאי שבת, הוא ונמרוד לוקחים את דפנה, אור והנכדה לביתה של דקלה בגבעתיים. על פי התכנון, דפנה אמורה לעשות לנכדה בייביסיטר ולקחת אותה בכל יום לגן עד שהוריה יחזרו מחו"ל ואור אמורה לחזור לבסיס.
בדרך חזרה נמרוד ויוסי מפתחים שיחה על החיים, של אבא ובן. יוסי שאינו דברן גדול, חורג ממנהגו ומספר לבנו עד כמה הוא מרוצה מחייו, ממשפחתו ומעבודתו, במיוחד בתפקידו כמרצה לנהיגה מונעת, תפקיד בו ראה שליחות. הוא גם משתף אותו כי הוא רוצה להמשיך ולעבוד גם אחרי גיל הפנסיה. בתום הנסיעה נמרוד מוריד את אביו בבית וממשיך לביתו שלו. הוא יהיה האחרון אשר שוחח עימו טרם מותו.
למחרת בבוקר, יום ראשון, קצת לפני השעה שבע, שמילוביץ' יוצא מביתו ברחוב אושה לעוד יום עבודה רגיל. הוא עולה לרכבו שחונה בסמוך לבית ולפתע הוא מותקף על ידי צעיר שהוא כלל לא מכיר, אשר דוקר אותו שוב ושוב. שמילוביץ', איש גדול ממדים וחזק, מצליח לברוח ונוסע לתחנת זבולון, שם הוא מחנה את רכבו, מגיע באופן רגלי לשער, מתמוטט ומת.
ההודעה
נמרוד: "באותו בוקר אחי הבכור התקשר אליי וסיפר לי שהמשטרה יצרה איתו קשר על משהו שקשור לאבא. הוא ביקש ממני לבדוק מה קורה. התקשרתי ואבא לא ענה. לא נלחצתי, כי הטלפון שלו תמיד סגור כשהוא בטסטים. התקשרתי לדפנה לשאול מה קורה והיא אמרה לי שהיא עדיין לא דיברה עימו הבוקר. החלטתי לנסוע לבית לבדוק.
בכניסה לבית עמד שוטר וניסה לחקור אותי מי אני. אמרתי לו שאני הבן של יוסי והוא הודיע לי שאבא נדקר, אבל הוא בסדר והוא נלקח לטיפול בבית החולים. לאט לאט הרחוב התמלא בשוטרים, הגיעה שוטרת שלחצה את ידי והביעה את תנחומיה. הייתי המום וכאשר היא הבינה שאני לא יודע שאבא נפטר היא אמרה 'סתם, סתם' והלכה.
התקשרתי לבת דודה שלי שעובדת בבית החולים, היא כבר ידעה את האמת והסתירה אותה ממני. רק ביקשה שאזדרז להגיע. כשהגעתי אמרו לי שמחכים לי ליד חדר הלם ומיד הבנתי. הייתי בשוק".
דפנה: "נמרוד התקשר אליי והודיע לי שיוסי נדקר והוא בבית חולים. מיד לקחתי רכבת חזרה לחיפה. הילדה היתה בגן והסתכלתי מתי יש רכבת חזרה כדי שאספיק להוציא אותה מהגן. עליתי עם אור לרכבת ובדרך הוצאתי דף ועט והתחלתי לעשות רשימה של הכדורים שיוסי נוטל. פחדתי שאשכח תרופה מסוימת והרופאים לא יתנו לו אותה בזמן האשפוז.
בכניסה לחדר הלם בבית החולים, עמדה עובדת סוציאלית, אמרתי לה שאני מחפשת את יוסי שמילוביץ' והיא הכניסה אותי לתוך חדר. ראיתי שבכניסה לחדר יש שלט 'עובדת סוציאלית', אבל לא הבנתי. נכנסתי לחדר וחיפשתי את יוסי, שאלתי למה הוא לא פה. העובדת סוציאלית דיברה וסיפרה מה קרה, אבל אני לא קלטתי ואמרתי לה שזה לא יכול להיות ושאני חייבת להוציא את הנכדה מהגן.
"הראיתי לה את שעת הרכבת שאני צריכה לחזור איתה לגבעתיים. בכיתי, צעקתי, 'יש לי רכבת, אני צריכה להוציא את הילדה מהגן'. היא ניסתה להרגיע אותי ושאלה אם אנחנו רוצים לראות אותו. עניתי בחיוב ורק כשראיתי אותו, הבנתי. זה היה בלתי נתפש. בכיתי שם את נשמתי, צעקתי עליו למה הוא לא שמר על עצמו. הוא היה איש גדול וחזק, לא האמנתי שהוא יכול למות". אור, אשר נכנסה עם אימה לראות את אביה, זוכרת את התמונה, אבל לא זוכרת מה היה שם. נמרוד בחר שלא להיכנס לחדר המתים.
דקלה אשר נפשה באותה עת עם בעלה ביוון קיבלה את הבשורה מחמותה, וכבר באותו הערב נחתה בישראל למציאות החדשה".
השמועות
לאחר שבני המשפחה הפנימו את הבשורה המרה, מיד עלתה השאלה למה? למה שמישהו ירצח את יוסי. עם מותו של שמילוביץ נפוצו שמועות רבות על סיבת הירצחו, היו מי שאמרו שלווה כספים בשוק האפור, שהיה מעורב בקטטה בים, שהשכיר דירה לאדם שלא רצה לשלם את שכירות והשמועה הנפוצה ביותר היתה שנרצח על ידי תלמיד שהכשיל בטסט.
דקלה: "ניסינו לדלות פרטים כדי להבין מה קרה שם. עמדנו בכל בוקר, בשעה שאבא נרצח, בתחנת האוטובוס בקרבת מקום ותחקרנו אנשים, חיפשנו עדי ראייה וגם מצאנו כאלה שראו את הרוצח מתרחק מהמקום, אבל אף אחד מהם לא ידע לספר לנו על הרצח ונסיבותיו. מיד לאחר המקרה, המשטרה הוציאה צו איסור פרסום ולא נתנו לנו שום מידע.
"הדבר היחיד שאמרו לנו שאבא היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, שהוא לא עשה שום דבר רע ומה שקרה לו יכול לקרות לכל אחד. הייתי בקשר יומיומי עם החוקרים, הם הבטיחו לעדכן אותנו בהתפתחות, אבל אף אחד לא טרח לעשות זאת. בתום החקירה הם הוציאו הודעת יח"צ שהמשטרה פענחה את הרצח של אבא, ואנחנו שמענו על זה בתקשורת".
דפנה: "היה לי ברור שיוסי לא הסתבך בשוק האפור כי לעולם לא לקחנו הלוואות. לים הוא לא הלך. דירות להשכרה לא היו לו, אז חשבתי שאולי זה מישהו שנכשל בטסט. פחדתי לחזור הביתה, אחד החוקרים כתב לי: 'אין לך מה לדאוג, נעצר בחור ברצח, בעלך לא קשור לרצח'.
"לא הבנתי מה קורה, חיפשתי תשובות, הלכתי לתחנת זבולון וחיפשתי את השומר שהיה באותו היום בשער. רציתי לדעת אם יוסי אמר לו משהו לפני שהתמוטט והוא סיפר לי שיוסי הגיע עם רכבו, החנה את הרכב בין קווי החנייה בצורה מסודרת שלא העידה על כך שהוא במצוקה, ניגש אליו והספיק להגיד לו את הכתובת של הבית ושהוא לא הכיר את הדוקר, ואז התמוטט".
נמרוד: "עובד שלי שהגיע לשבעה סיפר לי מי החשוד שרצח את אבא שלי. הוא ידע יותר פרטים ממני. לפי השם שהוא נתן לנו נכנסנו לאתר הפייסבוק של החשוד, וכך ראינו אותו לראשונה. ברגע שהוסר צו איסור הפרסום, עיתונאים התקשרו אליי ושאלו אותי מה התגובה שלי על פיענוח הרצח של אבא, אמרתי להם תספרו לי מה היה ואני אגיב. העיתונאים הם אלה שנתנו לנו את הפרטים ולא המשטרה".
המשפט
אל המשפט הגיעו בני משפחתו של שמילוביץ' עם הרבה כדורי הרגעה. דקלה: "הרוצח ישב מחויך מאוזן לאוזן. הייתי בטירוף מזה. קשה לי לתאר את התחושה, על סף התמוטטות עצבים".
דפנה: "רעדתי מפחד. בכניסה לדיון חיכו לנו מאבטחים של משמר בתי המשפט והכניסו אותנו. באנו עם תמונה גדולה של יוסי ולא נתנו לנו להכניס אותה. אמרו לנו שזאת פרובוקציה. כשלקחו את התמונה, בכיתי. אנחנו משפחה שלעולם לא היתה בבתי משפט. אמרו לנו שהפרקליטה תפגוש אותנו לפני הדיון ותסביר לנו מה הולך לקרות.
"חיכינו לה והיא לא באה לדבר איתנו. נדהמתי שבכל התהליך של המשפט אנחנו, בני המשפחה, לא נחשבים ולא נספרים. דוממים שנבלעים בתוך מערכת ענקית. אף אחד לא פונה אליך, אסור לך לדבר, אם אתה אומר משהו, צועקים עליך. לו מותר לדבר ולנו לא. סליחה, אנחנו המשפחה שלו, גם אנחנו צד פה, למעשה אנחנו הצד המרכזי בסיפור. אנחנו אלו שצריכים להתמודד עם מותו".
נמרוד: "אני זוכר היטב את הדיון הראשון, זוכר שהסתכלתי לו בעיניים. חשבתי שישפיל מבט, אבל הוא הסתכל עליי רגיל".
הפחדים
בני משפחתו של שמילוביץ', שהיו נוכחים בכל הדיונים, לא מאמינים שהרוצח לא שפוי, כפי שקבע בית המשפט לאחר שתי חוות דעת פסיכיאטריות שהוגשו בעניין מצבו הנפשי של רוצח, האחת של הפסיכיאטר המחוזי והשנייה של פאנל פסיכיאטרים שמינה בית המשפט.
דקלה: "הוא יצא מהבית בצורה מכוונת לפגוע. הצטייד בסכינים, נסע במונית, ידע לבקש מהנהג את כתובת המגורים שלנו. לידנו גר חבר שלו שבאותה עת לא היה בבית, הוא דקר את אבא שלי, המשיך במסע בדקירות שלו לבית של חבר נוסף בקרית ים עימו היה לו סכסוך. הוא ידע להגיע לכתובת בצורה מדויקת ודקר את אותו חבר. איך, אחרי כל זה, אפשר להגיד שהוא לא הבין מה הוא עשה. במשפט הוא התחיל להגיד: 'אני משיח בן דוד, תשאלו את הרב אבוחצירא' - סתם משחק".
דפנה: "מי שהיה שומע את ההערות שלו לפני שהשופטים נכנסים לאולם, היה מתרשם כמוני שמדובר באדם שפוי לחלוטין ומניפולטיבי. באחת הפעמים, כשנכנסתי לאולם, הוא קילל אותי למרות שלא עשיתי לו כלום ואמר לנו שהוא מזהה אותנו, ואנחנו המשפחה של יוסי. אם הוא כל כך לא שפוי, איך הוא ידע לזהות אותנו. הוא ידע לדבר כשצריך ולסתום כשצריך. הוא שחקן. לדיון הראשון הוא הגיע עם כיפה שכיסתה חצי מראשו, ולאט לאט הכיפה הלכה והצטמצמה ובדיון האחרון היא כבר נעלמה. בפרקליטות הסבירו לנו שהשיגעון 'זוחל לאט לאט', איזה שטויות, או שאתה שפוי או שאתה לא".
נמרוד: "הוא יהיה מאושפז שנתיים שלוש ואחרי זה יצא לחופשי, מי ערב לכך שהשיגעון לא 'יזחל אליו שוב'. חודשים לפני הרצח של אבא הוא היה מאושפז ושיחררו אותו, אמרו שאין לו מחלה. אז פתאום יש לו מחלה? במשפט הבנו שהוא היה מסומם. זה סמים ולא מחלת נפש".
אור: "אני חוששת שעוד שלוש שנים, כשאצא מהבית ללימודים או לעבודה, הוא יחכה לי מחוץ לבית. אז מה צריך לעשות, לעבור דירה? השחרור שלו מסכן את כלל הציבור. בסופו של דבר לא היה לו משהו נגד אבא שלי, סתם בנאדם שהחליט לרצוח ברחוב".
דפנה: "אני היסטרית מהיום שיהיה בחוץ. אמרו לנו שאחת לחצי שנה יש ועדת שפיות שאני יכולה להשתתף בה. הודעתי שאין לי כוונה להשתתף בוועדות האלה, אני לא רוצה לשמוע איך הוא התקדם. עמית אלמוג, שרצח את חברה שלו, הצטלם עם גופתה, שר ופיזר שטרות כסף סביבה, נמצא כשיר לעמוד לדין והרוצח של יוסי לא. איך זה יכול להיות? זה לא הגיוני. המקרה של יוסי צריך לזעזע כל אחד".
דקלה: "הרצח השאיר בי פחד לא יתואר. בכל פעם שאני נכנסת לרכב, אני בודקת כמה פעמים שהוא נעול. אני מפחדת מהצל של עצמי, תמיד מסתכלת לאחור, מי בסביבה. אני פוחדת מהיום הלא רחוק שהוא ישתחרר. כל המשפחה גרה פה והוא הולך להסתובב בינינו. למה מחכים, שזה יקרה שוב".
נמרוד: "אני הכי חושש מהיום שבו נצטרך להגיד 'אמרנו לכם'".
סניגורו של הרוצח, עו"ד שלומי כהן: "מדובר באירוע טראגי שהתרחש באקראיות מצמררת ממש. יחד עם זאת יש לזכור כי על שולחנו של בית המשפט המחוזי הונחו שתי חוות דעת מפורטות שקבעו כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו וגם לא כשיר כיום לעמוד לדין. בנסיבות הללו הופסקו ההליכים נגד הנאשם בצדק רב והוצא נגדו צו אשפוז".
מהפרקליטות נמסר: "התיק טופל במקצועיות ובצורה המיטבית תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשות הפרקליטות. יתרה מכך, הפרקליטות בתיק זה, פעלה בנחישות ובהליך חריג פנתה לבית המשפט וביקשה לקבל חוות דעת פסיכיאטרית שניה.
"לאחר שהתקבלה חוות דעת נוספת שהגיעה לאותן מסקנות, לא נותרה ברירה אלא לבקש את הפסקת ההליכים המשפטיים בעניינו של הנאשם. גם במקרה זה, הפרקליטות פנתה וביקשה מבית המשפט להורות על צו אשפוז לתקופה מרבית של 25 שנים.
"משפחת המנוח עודכנה ע"י הפרקליטות, בין במישרין ובין באמצעות באת כוחה של המשפחה שמונתה מטעם הלשכה לסיוע משפטי, בכל שלב ושלב, החל מהדיון הראשון בתיק, ועד הדיון האחרון. בנוסף, נערכו בפרקליטות שתי פגישות עם בני משפחת המנוח במסגרתן הוסבר באריכות אודות מצב התיק".
עוד כתבות תמצאו בערוץ חדשות הקריות
פורסם לראשונה: 06:59, 04.09.20
