ב-58 שנות חייה הספיקה מירי לבינסקי, לעשות המון: ללמוד, לעסוק במקצוע שהיא חלמה לעסוק בו מאז היותה נערה צעירה, להיות אם לעשרה ילדים ו־20 נכדים, לעזור לאין ספור אמהות ברגעים הכי משמעותיים בחייהן וגם לעזור לאיש אחד, חולה שנזקק לכליה.
"כל החיים רציתי לעשות משהו יותר מכל האנשים אחרים עושים. לפני שנולד הבן הבכור שלי וחזרתי בתשובה, חשבתי להיות אם פונדקאית, להעניק ילד למישהי שלא מסוגלת ללדת, אבל ילדתי הרבה ילדים וזה לא יצא לפועל".
לבינסקי נולדה וגדלה בחיפה. כשהייתה תלמידת תיכון, התנדבה במיון של רמב"ם. היא התגייסה לצה"ל, שירתה כמפקדת לשכת מפקד אוגדה.עם השחרור, למדה בבית הספר לאחיות שליד בית החולים רמב"ם ובהמשך השלימה לימודי תואר באוניברסיטת תל אביב.
לבינסקי: "אני אחות מיילדת בהכשרה והתחלתי לעבוד ברמב"ם בחיפה, במחלקת נשים ובחדר לידה. בשנת 2001 עברנו לגור בכרמיאל ואז גם עברתי לעבוד בנהריה".
לפני מספר שנים, הבינה שלהיות אם פונדקאית כבר לא אופציה וחשבה לתרום כליה למרות התנגדות בעלה. "בעלי אריה מוכן לחיות עם אחות, אבל לרופאים ותרופות הוא לא הכי מתחבר. הוא אמר לי בפשטות, אדם בריא לא נכנס לחדר ניתוח. אז לפרק זמן ירדתי מהנושא. אבל אחר כך חברה תרמה כליה ונרשמתי לארגון "מתנה לחיים", הייתי אז בת 55, ואמרתי לבעלי שאתחיל בתהליך, בטח יפסלו אותי בדרך".
"יש סדרה ארוכה של בדיקות שתורם חייב לעבור, ויש סינון מאוד משמעותי. להפתעתי, עברתי שלב ועוד שלב ועוד שלב. בעלי, שכבר השתכנע, ליווה אותי לאורך כל התהליך הארוך הזה. לבסוף נעשה החיבור עם האיש שהיה זקוק לכליה. זה היה מבחינתו עיתוי מושלם, לפני שנזקק לדיאליזה, בשלב הזה, סיכויי ההצלחה הרבה יותר גבוהים".
עניין אותך למי את תורמת?
"בהתחלה חשבתי לתרום לאישה. הרי אישה עם בעיית כליות לא יכולה ללדת וחשבתי שכך אוכל לסייע למישהי להביא ילד לעולם. אבל לא הגבלתי וזה לא היה משנה לי. אמרו לי שזה גבר בן 42, נשוי ואב לשני ילדים, שנמצא בדיוק בשלב לפני הדיאליזה. לא ביקשתי לפגוש אותו לפני הניתוח, השארתי את זה לו. ובאמת יום לפני הניתוח נפגשנו, אמר כמה הוא אסיר תודה. הניתוח לא מסובך. עושים את זה היום בלפרוסקופיה, נכנסים מהגב עם שתי נקודות קטנות ומוציאים את הכליה מהבטן, עם חתך קטן. ביום שלישי היה הניתוח, בשישי כבר הייתי בארץ".
מאז הניתוח לבינסקי והנתרם, רועי שווץ, מנכ"ל אגודת מכבי חיפה, נמצאים בקשר שבועי. רועי ומשפחתו מבקרים בביתה של מירי בחגים, ומדי שבת אשתו של רועי שולחת הודעה למירי.
קראו גם:
מה זה עשה לך?
"בהתחלה יש התרוממות רוח, הרגשה נהדרת. יש דירוג של תפקוד כליות, לרובנו הדירוג 1. הדירוג של רועי לפני הניתוח היה 7, למחרת הניתוח זה ירד ל-2. לי היה לא קל, היו כאבים אבל הרגשתי נפלא. עזרתי לבן אדם. כל החיים אני תורמת משהו, עושה חסד עם הרבה אנשים, מרגישה טוב עם זה. אפשר לתת חיוך ועזרה בשעת צורך. לא חייבים כליה. גם להיות אוזן קשבת זה לתרום בעיניי".
