5 בוגרי אורט דפנה בקרית ביאליק יחזרו השבוע לכיתות המוכרות בבית הספר שעזבו לפני 10 שנים - והפעם כמורים.
עמית ינאי (24)
חינוך כיתה ז' ומורה לספרות, תנ"ך, מעגלי זהות, קריאה בהנאה וגריט (העצמה וגילוי מסוגלות)
זיכרונות מבית הספר: "חטיבת דפנה היתה קרובה לבית של ההורים שלי. זוכרת היטב את הדרך שהייתי עושה מדי בוקר עם חברה למקום שהרגיש לי כמו בית, ואת הקשר הטוב עם המורים".
מתי החלטת להיות מורה? "לאחת המורות שלי מהחטיבה, קרן נח, יש השפעה גדולה על ההחלטה שלי להיות מורה, בגלל הערכים שהיא התוותה לי, השקפת עולם. היא לימדה אותי לגעת בכל אדם, והיה ניתן לראות זאת בקשר עם התלמידים שלה. כשסיפרתי לה על החלק שלה בהחלטה, היא התרגשה מאוד. היא הזילה דמעה ואמרה לי: 'זו גאווה גדולה בשבילי'".
למה דפנה? "במהלך הלימודים הגעתי לדפנה לצורך התנסות, ובשנה הבאה אהיה מורה במשרה בפעם הראשונה. הבחירה בדפנה הייתה טבעית עבורי, זה מרגש לחזור למקום שאני מרגישה בו בית. קיבלו אותי בצורה מדהימה, בזרועות פתוחות ובידיים מחבקות".
מהן התקוות? החששות? "אני מתמקדת בדברים הקטנים, תחילה ללמוד ולהתפתח כמורה, ובהמשך ללמוד תואר שני בניהול או ייעוץ חינוכי. אני מקווה שאגע בתלמידים שלי ואפתח איתם קשר כמו שאני זכיתי מהמורה שלי".
שלמה עמנואל (24)
מורה לאנגלית
זיכרונות מבית הספר: "הלימודים בחטיבת דפנה היו התקופה הכי יפה שלי בכל 12 שנות הלימוד שאני זוכר. הרגשתי אווירה מחבקת ואוהבת. צוות מורים מצוין, אני זוכר בעיקר את המורים לאנגלית שראיתי בהם מודל לחיקוי".
מתי החלטת להיות מורה? "תמיד הייתי תלמיד חזק באנגלית גם בתיכון, אבל בדפנה זה בלט. הבנתי שיש לי כישרון טבעי, למרות שאף אחד מהמשפחה שלי לא דובר את השפה. אחרי הצבא חיפשתי את עצמי והתחלתי להתעניין בלימודים.
"סבתא שלי הייתה מורה לפיזיקה ולמתמטיקה, ותמיד הרגשתי שירשתי ממנה לא מעט, גם את יכולת ההוראה. החלטתי לשלב את האהבה והכישרון באנגלית עם הרצון להיות מורה. כשחברים סביבי שמעו שאני חושב על הוראה, הם אמרו לי שעדיף היי־טק בגלל השכר. אני מאמין שגם זה יתוקן, ובחרתי ללכת אחרי הלב".
במסגרת שירותו הצבאי היה עמנואל לוחם בגולני, ובסופו פנה ללימודי הוראה. "למדתי באורנים, וכשהגיעה השעה לבחור התנסות באחד מבתי הספר, ראיתי את דפנה. היה לי ברור שזו האופציה הכי טובה, גם בגלל הזכרונות כתלמיד, וגם כי אני יודע שיש שם מורים לאנגלית שאני מעריך. בבית הספר פגשתי את המורה האהובה עליי, והיא זכרה אותי כתלמיד טוב וממושמע, ושמחה לשמוע שאצטרף לצוות ההוראה. בשנה הבאה אהיה מורה מן המניין, וזה מרגש".
חששות? תקוות? "בשנה הבאה אלמד אנגלית בכיתות רבות. אני עדיין לא יודע איך זה יהיה, יש קצת חששות, אבל אני יודע שעם כל בעיה אני אצליח להסתדר. אחרי הימים הראשונים לבטח הכל יזרום כמו שאני חולם".
ניצן בילנקו (28)
יועצת שכבת ז'
זיכרונות מבית הספר: "בבית הספר לא אהבתי להשקיע, העדפתי להיות עם חברים, כי הלימודים לא עניינו אותי. בהמשך מסלול חיי מצאתי את עצמי נמשכת לעולם של החינוך המיוחד.
התחלתי לעבוד כתרפיסטית לילד על הספקטרום, והתאהבתי בתחום. היה לי איתו קשר משמעותי. החלטתי שאת התואר הראשון אעשה בחינוך מיוחד וייעוץ באוניברסיטת חיפה. גם בתואר הייתי חונכת פר"ח, תמיד חיפשתי לעבוד עם תלמידים ולסייע, אבל עניין אותי יותר העולם הרגשי שלהם, לכן בחרתי להיות יועצת. יש לי עם תלמידים קשר מיוחד, דווקא בגלל הילדה שהייתי. אני יכולה להיות בכובע של התלמיד וגם בכובע המקצועי, של היועצת".
למה דפנה? "נהניתי בתור תלמידה. בזמנו בית הספר היה מבוקש, ונוכחתי לגלות שזה כך גם היום. נזכרתי בספסל שבו ישבתי בהפסקות, בבניין של השכבה. בהתחלה היה לי קצת מוזר, אבל לאט לאט התרגלתי שהפעם אני מגיעה ממקום אחר, לא כתלמידה.
כשאמרתי שלמדתי בדפנה, כולם התרגשו ושמחו שחזרתי".
מהן התקוות? החששות? "יש חששות מהתפקיד ומהאחריות, ובעיקר שזה מקום חדש. עם זאת, יש גם התרגשות וציפייה לדברים טובים. בתקווה שבשנה הבאה יהיה הסכם עם האוצר שיכלול את המורים, היועצות, סייעות וכל הצוות החינוכי. מקווה שאולי השנה ישכילו לראות כמה אנשי החינוך עובדים קשה עם נתינה ואהבה גדולה ולא מצליחים לסיים את החודש.
"אני מגיעה לתפקיד עם אמונה שגם את היועצות לא ישכחו. את רוב העבודה אנו עושות מאחורי הקלעים. מתפעלות מקרי חירום, מסייעות להורים, מדריכות את הצוות ועוד ועוד, אך קולנו לא נשמע בהסכמים עם האוצר".
נוי אברהם (24)
חינוך כיתה ח'
זיכרונות מבית הספר: "הייתי תלמידה טובה, אהבו אותי ואהבתי את המורים. אני זוכרת את דפנה כחוויה נעימה מאוד, בית ספר חם ואוהב, צוות שתמיד היה נעים, הווי טוב, היה כיף לגלות כשחזרתי, שמצאתי את אותו המקום".
אברהם התגייסה לשירות צבאי כמש"קית מילואים בחיל הים. "כל המשפחה שלי עוסקת בחינוך. סבי יהודה וגנר ניהל את בית הספר נעורים בקרית ביאליק, אמי עוסקת בחינוך וגם דודותי מורות" .
מתי החלטת להיות מורה? "תמיד ידעתי שאהיה מורה. עבדתי עם ילדים כמחליפה בגנים ובבתי ספר. היה ברור שאלמד הוראה, וכעת אני נמצאת בשנה הרביעית ללימודי. בחרתי בחינוך המיוחד כי התחברתי לילדים שנותנים הרבה חום ואהבה. הם מחבקים ומרגישים את הרגש שלהם".
למה דפנה? "בהתחלה לא חשבתי דווקא על דפנה, אבל כשהגעתי לשם הייתה לי תחושה מטורפת של סגירת מעגל. זה מרגש ללמד עם המורות שלימדו אותי. קרה לי מקרה שהתכתבתי עם אחת המורות, ואז מהתמונה היא זיהתה שהייתי תלמידה שלה".
מהן התקוות? החששות? "אני מקווה שאהיה מורה טובה, שהתלמידים יאהבו אותי. יש כמובן חששות של התחלה חדשה, אבל יש בי אמונה שיהיה טוב, שאני בדרך הנכונה. יש לי הרבה אהבה למקצוע".
שיר זריף (27)
מורה למתמטיקה והייטקלאס
זיכרונות מבית הספר: "כשהתחלתי ללמוד בחטיבה לא ממש ידעתי שאני אוהבת מתמטיקה, אבל בדפנה גיליתי את היכולת והאהבה שלי לתחום. משהו קטן מזה התחיל ביסודי, אבל בחטיבה קיבלתי אישור לכישרון של במתמטיקה. הייתי מהתלמידות ששרות בטקסים, אבל את הכישרון הזה דווקא לא פיתחתי.
"יש לי חוויה טובה משנות לימודיי, אני זוכרת את האפשרות לשיעורי העשרה, כשאני בחרתי בתיאטרון. היתה לי מורה מקסימה שנתנה מקום לכולם, והייתה לי משמעותית מאוד".
בשל מחלת סוכרת נעורים, שיר לא גויסה לשירות צבאי.
מתי הגיעה ההחלטה להיות מורה? "במקום שירות צבאי, עשיתי שנת שירות בפנימייה לילדים ונוער בסיכון בארזים. זה היה סוג של הכנה והכוונה ללימודים ולבחירה בהוראה, ולמעשה מה שהכריע את ההתלבטויות לעסוק בהוראה ובחינוך.
"מגיל קטן ידעתי שאהיה מורה, הייתי משחקת עם חברים כשאני תמיד בתפקיד המורה. הייתי מדריכה במשך שנתיים בפנימיית אהבה בקרית ביאליק, במקביל ללימודי ההוראה בגורדון, עם התמחות במתמטיקה".
למה דווקא דפנה? "הציעו לי בתי ספר שונים, אבל זכרתי שבדפנה יש דגש על מתמטיקה, והיה לי חשוב להשתלב בבית ספר כזה. היה מרגש להגיע לבית הספר ולפגוש מורים מהעבר, להיפגש ולהיזכר בימים ההם.
"לפעמים חושבים שאני תלמידה ולא מורה, וזה דווקא יתרון בעיני, יש הרבה מורים צעירים, וזו נקודת חיבור טובה לתלמידים. בשיעור הראשון בהתנסות אמרתי להם, שלא מזמן ישבתי במקומם, זה היה חיבור מרגש".
תקוות? חששות? "אני מאמינה בטכנולוגיה ובחיבור של המקצועות לעולם של התלמידים. זו הדרך והאמונה שלי, ועשיתי לתלמידים פעם פונקציה על משקל 'הזמר במסכה'. זה מרענן ומקשר אותם לחומר דרך העולם שלהם. אני מחכה כבר להתחיל, ומאמינה שיהיה מצוין".
קראו עוד >>
מנהלת חטיבת הביניים דפנה, רעיה טובול: "אחד היעדים שלי הוא הגברת תחושת השייכות של כל באי בית הספר. לאורך השנים פיתחנו תוכנית מקומית של 'ד״ש חם' - דיאלוג, שייכות, חברות ומסוגלות, תוך שימת דגש על השייכות לבית הספר וגאוות יחידה.
"המורים חוזרים מאושרים, עם גאוות יחידה ותחושה של בית, הדבר נותן תקווה לתלמידים שיש תמיד לאן לחזור ומאפשר הזדמנות שווה לכולם לתעסוקה בקרית ביאליק. הצוות מאוד התרגש עם חזרתם, ומיד סימן מי היה מורה של מי ומי לימד איזה מקצוע, זה יצר תחושת גאווה בקרב המורים הוותיקים, העצמה ומסוגלות אישית".
פורסם לראשונה: 07:48, 28.08.22
