"ויכוח סתמי על מטרד רעש מוסיקה שהסלים לאירוע אלים" - כך הגדיר בית המשפט בקריות את העימות, שבסיומו נעצר תושב קרית ים (37) על תקיפת שכנו, וכתב אישום חמור הוגש נגדו בשנת 2018. השבוע, שופטת בית משפט הקריות סימי פלג-קימלוב זיכתה את הנאשם.
זאת, לאחר שהצביעה על מחדלי חקירה של משטרת זבולון, במהלכה טען הקורבן מספר פעמים על קיומה של אלה (לא נמצאה ראיה כזו) שבאמצעותה הוכה, ומתחה ביקורת על אגף תביעות המשטרה בזבולון (טשטוש עובדות, סתירות בתלונת הקורבן).
קראו עוד >>
הנאשם ואמו, שליוותה אותו בכל הדיונים, התערבו, העירו הערות וצעקו בבית המשפט. "למתבונן מן הצד יכלה היתה התנהלותו של הנאשם להתפרש חריגה, מתריסה ומתגרה", ציינה השופטת, "אך אין לזקוף זאת לחובתו, ואין בכך לשנות ממסקנתי לפיה נותר ספק באשמתו".
הרקע להגשת כתב האישום המקומם הוא עוצמת מוזיקה קולנית שהפריעה לשכן, אשר התעמת באלימות עם שכנו שטען בפניו כי הרעש אינו בוקע מדירתו. "אמרתי לו שהוא רשאי להיכנס לדירתי ולבדוק שאין מוזיקה. אני יזמתי זאת שהוא ייכנס לביתי ויבדוק שאין מוזיקה", סיפר הנאשם שזוכה.
העימות התלקח, ובין השניים היו דחיפות הדדיות, לאחר שהשכן המתלונן סירב לצאת מבית שכנו ואיים עליו. בעל הדירה נמלט מביתו בפחד, ואילו השכן הזעיק את המשטרה וסיפר למוקדנית 100 ולשוטר שהגיע כי הוא הוכה על ידי הדייר באלת עץ שהיתה ברשותו.
השופטת ניתחה את אמירות השכן שהתלונן וקראה להם "גרסת האלה א', ב'" וכן הלאה, ומצאה סתירות רבות בעדויות שלו, וגם בזו שהוא מסר בבית המשפט, אז הודה סופית כי המציא את קיומה של האלה, וטען כי אמר דברים מתוך לחץ ובלבול. זאת ועוד, המתלונן מסר מספר גרסאות לגבי המקום בו הוא הותקף. פעם בביתו, פעם בבית השכן, ובבית המשפט הוא ציין מספר פעמים כי נהדף על מכונת כביסה, עובדה עליה לא סיפר במשטרה בכלל.
"המתלונן חזר על גרסתו בצורה עקבית, ללא סתירות שנוגעות לכתב האישום", טענה התביעה המשטרתית. אולם בית המשפט קבע אחרת. "עדותו של המתלונן אינה עקבית, ולפיכך לא ניתן לדלות מעדותו גרסה אחידה", אמרה השופטת. "לא מן הנמנע שהמתלונן נחבל בראשו כאשר נפל מהתגוששות בה הוא החל, ולא מן הנמנע שהנאשם הגן על עצמו. גרסתו איננה מתיישבת עם השכל הישר וההגיון, והתרשמתי כי עדותו בעניין זה מגמתית".
בנוגע למקום האירוע שהשתנה בגרסאות המתלונן מתחה השופטת ביקורת על המשטרה, וגם נושא אלת העץ עלה שוב בזיכוי. "לא בכדי לא ציינה המשטרה את מקום האירוע או את השתלשלות העניינים. שכן על פי גירסת המתלונן, לא ניתן היה לבסס את הרשעת הנאשם. המשטרה לא ערכה חיפוש אחר האלה, ולא נעשה מאמץ להתחקות אחר מציאת האלה", הסבירה השופטת.
"הדרך היחידה בה ניתן לבסס הרשעה היא במתן אמון מוחלט במהימנות עדות המתלונן. בענייננו, לא שוכנעתי כי כך הוא הדבר", קבעה, "מדובר בגרסת המתלונן אל מול גרסת הנאשם, ותו לא. מחדלי החקירה אין בהם כשלעצמם להביא לזיכוי, אולם כאן לא הונחה תשתית ראייתית לצורך אשמתו של הנאשם".
