בבוקר 7 באוקטובר התעוררה עדי יצחק מקיבוץ אילון והחלה להתארגן לקראת טיול משותף עם חברים: "אני לא שומעת חדשות, אז לא ידעתי כלל על מה שהתרחש. התקשרתי לחברים לברר מתי אנחנו יוצאים, והם שאלו אותי אם אנחנו חיים באותה מדינה. לאחר מכן, חברה, קצינה מהיישוב שלנו, אמרה לי באופן הכי ברור: 'נפתחה מלחמה, אנחנו לא בטוחים, קחו את הרגליים שלכם ותברחו מפה', וזה בדיוק מה שעשינו. בתוך שעה ארזנו את עצמנו ועזבנו, פחדנו להיות בארי 2".
תחילה הגיעו עדי ונתנאל ושלושת ילדיהם אל חברים בנהריה, ולאחר מכן, אל משפחתה של עדי: "היינו שם במשך שבוע, אבל אז הבנו שהמצב לא הולך ונהיה יותר טוב וחברים סידרו לנו דירה בקיבוץ אפק למשך חודשיים וחצי. בעלי גויס לכיתת כוננות בסער, שם התגוררנו כחודשיים לפני המלחמה, ואז הבנו שאנחנו צריכים למצוא לעצמנו בית, שכרנו דירה בקרית ביאליק".
המטבח הציל אותי
רק חודשיים לפני המלחמה עברה משפחת יצחקי מהיישוב סער לקיבוץ אילון, שם קנו בית: "שכרנו בית זמני כי התכוונו להתחיל שיפוץ, אבל אז פרצה המלחמה וכל החלומות נגדעו". מאז נסעו עדי ונתנאל לביתם לארוז את חפציהם: "כשהגענו התחילו נפילות ויירוטים, חיכינו להפוגה ומהר יצאנו. זה קרה כך כמה פעמים עד שהצלחנו לפנות את הבית. היישוב הוא שני קילומטר ליד הגבול, והיום מוגדר שטח צבאי סגור".
בזמן שהבעל נתנאל במילואים, עדי מטפלת בשלושת ילדיהם, בחודשיים האחרונים הצליחה לחזור לעסק העצמאי שלה: "כבר שנים שיש לי עסק של אוכל ביתי, אפייה ואפייה ללא גלוטן. אל עולם האפייה ללא גלוטן הגעתי בעקבות חברה שסובלת מצליאק, שתמיד התאכזבה שהיא לא יכולה לאכול אצלי, וזה הפך להיות חלק בלתי נפרד מהעסק שלי".
קראו עוד:
העסק שהתנהל מהבית וצבר רשימת לקוחות מכובדת, עבר טלטלה: "סבלתי מחרדות קשים בעקבות המלחמה. החזרה למטבח לאפייה ולבישול פשוט הצילו אותי. עם המעבר לקרית ביאליק המשכתי בעסק, ולא האמנתי איזה חיבוק חם מחכה לי מתושבי הקריות. הגיעו לא מעט הזמנות. אני לא מאלה שבוכים על המצב הכלכלי, המדינה סייעה לנו במענקים, ובעלי במילואים, ואני עובדת מכאן. כרגע אנחנו כאן לא שואלים מתי נחזור לאילון, אלא אם נחזור".
