המונים גדשו השבוע את בית משפחת ינקוביץ' בקרית מוצקין, שאיבדה בטרגדיה קשה את אב המשפחה ערן (51), שנהרג ביום חמישי שעבר מפגיעת רכב שעה שיצא עם כלבו לגינה ליד ביתם. עיניהם של המנחמים הרבים היו נשואות אל הבת הבכורה רותם (21), שנשארה לאחר התאונה הקשה יתומה מאב ומאם – שנפטרה לפני כשלוש וחצי שנים מסרטן, יחד עם שני אחיה עילאי (17) וליבי (10).
"החיים שלי השתנו לפני שלוש וחצי שנים, כשאיבדתי את אמא שלי", אמרה רותם השבוע, "ועכשיו הם השתנו שוב למשהו שאני אולי עוד לא מבינה. ולמרות הכל, ברור לי שיהיה טוב, אנחנו נהיה חזקים והחיים שלנו יהיו חיים שמחים. אבא שלי היה אופטימי, החיוך לא ירד לו אף פעם מהפנים, ואני אמשיך את הגישה שלו לחיים".
פנים שמבשרות אסון
ערב לפני האסון תכננה משפחת ינקוביץ' לנסוע לטיול קיאקים בצפון, ולאחר מכן לחזור לארוחת חג פסח אצל הדודים. ערן, מהנדס פיתוח בכיר בחברת מובילאיי ישראל, רב סרן במילואים, יצא לטיול עם כלבו, ומצא את מותו בדרך טרגית, בעת שילדיו טרם התעוררו.
"ערב קודם לכן יצאתי עם חברות", סיפרה רותם, "ואבא ישב עם אוזניות גדולות וראה סדרה. אמרתי לו שהוא צריך להנמיך, כי הוא לא שומע שאני אומרת לו ביי. קצת לפני כן תכננו את הטיול. אבא ביקש שבשמונה כבר נצא, אחרי שהוא ישוב מהטיול עם הכלב. לא תיארתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאנחנו מתראים.
"בבוקר הגיעה דודה שלי והעירה אותי. היא אמרה לי, 'קומי, תצחצחי שיניים'. שאלתי 'מה קרה?', והיא ענתה, 'הכל טוב, תשטפי פנים ונדבר'. ניגשתי לכיור, אבל דרך המראה ראיתי את הפנים שלה, ומיד זיהיתי - אלו פנים שמבשרות אסון, אני מכירה היטב את הפנים האלה. שאלתי אותה, 'מי?', היא אמרה לי, 'זה אבא'.
"מכל השמות בעולם, האחרון שחשבתי עליו זה אבא. שאלתי אותה, 'אבא של מי'. הייתי המומה. אבא שלי בשעה הזאת כבר היה אמור להיות בבית, או בדרך לטיול. עכשיו אני עדיין לא מעכלת שאין לי אבא, אם לומר את האמת אני עוד לא מעכלת את הפרידה מאמא, איך עכשיו גם אבא?".
"אבא סעד את אמא"
רותם השתחררה לפני כשמונה חודשים משירות צבאי בתפקיד חובשת בחיל האוויר בחצרים, ועסקה בחודשים האחרונים בלימודים למבחן פסיכומטרי, בכוונה להתקבל ללימודי רפואה.
אמה, אורלי, נפטרה לפני כשלוש וחצי שנים לאחר מלחמה עיקשת במחלת הסרטן. "גילו לאמא שלי סרטן נדיר מסוג קימומה, שהיה בין הלב לריאות. שש שנים זה הלך וחזר, כאשר בסוף המצב היה קשה מאוד. אבא סעד את אמא, ותמיד היה עם חיוך. הייתה לי אמא לביאה, טורפת שנלחמה והמשיכה להיות בפוקוס כל זמן שהיתה יכולה.
"כשהיא נפטרה, אבא היה בפנים שבור, אבל חזק מולנו. אני זוכרת ששאלתי אותו איך הוא התמודד לראות את אמא בסוף, במצב הקשה, כי הם היו זוג כל כך מחובר - אני מאחלת לעצמי את הזוגיות שלהם - והוא אמר לי 'שתדעי שבסוף אהבתי אותה הכי'".
זמן קצר אחר כך הגיע מועד הגיוס של רותם. "למרות האסון שנחת עלינו, אבא ושאר בני המשפחה דחפו אותי לעשות שירות מלא, ובאמת הייתה לי חוויה צבאית מלאה ומשמעותית. אחרי שנים שהייתי הרבה בבית בגלל המחלה של אמא, הרגשתי שאני נושמת אוויר, ששוב יש חברות ואני גם מגשימה את עצמי. היציבות בחיים שלי הגיעה רק ממש לאחרונה, אחרי השחרור. לא תיארתי לעצמי מה מחכה לנו".
עם היוודע דבר מותו של אביה, רותם לקחה אחריות על אחיה. "אני זוכרת שברגע שהודיעו לי שאמא נפטרה, הרגשתי איך הקרקע פשוט נשמטת לי מתחת לרגליים, ונפלתי. כשהודיעו לי על אבא, זה קרה שוב, כבר הכרתי את התחושה.
"הייתי עם דמעות בעיניים, אבל החזקתי את עצמי בשביל האחים שלי. שמעתי את אחותי הקטנה, שהיא הכי ילדה של אבא, כי אמא חלתה כשהיא הייתה בת שלושה חודשים, אומרת 'לא'. הבנתי שסיפרו לה, ויצאתי לתת לה חיבוק חזק. הבנתי שמעכשיו זה רק אני".
שמעתי את הבום
אחותו של ערן, רויטל שוסטר, סיפרה: "הייתי בבית באותה שעה. שמעתי את הבום, פתחתי את החלון וראיתי רכב הפוך. התקשרתי לערן, כי הייתה לי הרגשה שמשהו רע קרה לו. הוא לא ענה והתחלתי לצרוח, התקשרתי לאחי הצעיר עמיחי וביקשתי ממנו לרדת לשם, לא הייתי מסוגלת".
עמיחי הגיע למקום מיד לאחר התאונה, וגם בני משפחתה של אורלי, שגרים בסמיכות ושמעו את התאונה. אחיו, עמיחי נבו: "הגעתי ולא חיפשתי סימנים שזה ערן, לא שמתי לב שזה הרכב שלו, ולא תיארתי לעצמי שבתוך האמבולנס אחי הגדול, הנערץ, הלב הגדול, עובר ברגעים אלה החייאה. בתוך דקות התברר לנו האסון, ההורים שלי הגיעו למקום, כולנו ממוטטים".
שבוע חלף מאז התאונה הקשה, ורותם ממתינה לתשובות. "עד עכשיו אני לא יודעת, ובטח לא מבינה מה קרה בתאונה. אחרי התאונה הגיע לכאן קצין ואמר את ההודעה הפורמלית של המשטרה, שאירעה תאונת דרכים ואבא שלי נהרג. כששאלתי מה קרה, אמר לי 'הנושא בחקירה'.
"לאדם שנהרג יש ילדים, ואני בגירה, אני מצפה שמישהו מהמשטרה יבוא ויגיד לנו מה קרה, אני יושבת שבעה על אבא שלי, אני לא צריכה לרדוף אחרי המשטרה שתגיד לי מה קרה, זו עבודתה".
מהמשטרה נמסר: "בוצעו ועדיין מבוצעות כלל פעולות החקירה הנדרשות. מטבע הדברים, לא נוכל לפרט אודות חקירות מתנהלות".
לוויה המונית שעות ספורות לפני כניסת החג הובא ערן למנוחת עולמים בבית העלמין תל רגב ונקבר סמוך לאשתו. המונים ליוו אותו בדרכו האחרונה.
8 צפייה בגלריה
"בסוף ההורים שלי לא נפרדו". קבריהם של אורלי וערן ינקוביץ' בבית העלמין תל רגב
(צילום: נחום סגל)
אחיו, עמיחי נבו, ספד לו: "ערן היה מלח הארץ, עשה כל דבר הכי טוב שאפשר, אם זה בצבא, אם זה במקצוע שלו כמהנדס פיתוח מוכשר ומבוקש, אם זה כבן הכי טוב להורים, שבחיים לא היה אומר לא, אח הכי טוב שיכולתי לבקש.
"כזה שבתור סטודנט היה מחכה לי שאני אחזור מהצבא בשביל לקבל אותי בפתח הדלת עם חיבוק, ולתת לי את כרטיס האשראי והמפתחות של הרכב שלו לכל סוף השבוע, על אף שעבד קשה מאוד לכלכל את עצמו. התנדב למילואים עד היום האחרון שלו, וגם כשאמרתי לו 'די מספיק', הוא היה אומר, כל עוד קוראים ל וצריכים אותי, אני הולך.
"התחנכנו על אהבת המולדת, על לתרום לעזור ולתת. ערן היה בעל ואבא מסור כל כך, גם ברגעים הכי קשים שלהם. כל החיים הערצתי אותו והלכתי בדרכו, בצבא, במקצוע, הוא היה מודל לחיקוי בשבילי. הלב שבור".
רותם: "אבא שלי נקבר ליד אמא. למרות שלא קנה או שמר את חלקת הקבר שלידה, המקום נשאר פנוי. בסוף ההורים שלי לא נפרדו".
נרות בגינת הכלבים
בתחילת השבוע התכנסו בני משפחה, חברים, מכרים ותושבים בגינת הכלבים, מקום אהוב על ערן, בו נהרג, והדליקו נרות לזכרו. חברים ומכרים, ואף רבים ששמעו על ערן רק לאחר מותו, יזמו פרויקט מימון המונים וסיוע נוסף עבור המשפחה. פוסטים רבים של גולשים שבורי לב נכתבו.
המנחמים הרבים שמגיעים, אשר רבים מהם רותם כלל לא מכירה, פנו אליה בעיניים דומעות, מבקשים לחבק ומציעים את עזרתם. רותם מודה ומחבקת: "אני מרגישה את החיבוק החם הזה מכולם, יש לנו משפחה חמה ועוטפת ואני יודעת שאנחנו לא לבד. יש לנו שכונה מדהימה שאני תמיד יודעת שיהיו לצידנו - אני מאוד מעריכה את זה. אני מחזקת את המנחמים, כי זו המטרה, להיות בשמחה ולא בעצב. אני מאמינה שמותר וצריך לבכות, אבל אני צריכה להיות חזקה.
רותם הודיעה לבני משפחתה כי היא תשמש אפוטרופוס עבור שני אחיה הצעירים. בתום כל יום בשבעה, היא מבקשת מכולם להשאיר אותם ללון לבדם בביתם, יחד במרכז הסלון. "אני חייבת להיות חזקה עבור האחים שלי. אנחנו לא נעזוב את הבית שלנו. זה הבית של אמא שלי ושל אבא שלי, ואנחנו נישאר כאן. אני מאמינה בטוב - שיהיה טוב, שיהיה בסדר, אין אפשרות אחרת".
פורסם לראשונה: 07:47, 29.04.22
