בני משפחה אשר הגיעו ללוויית אמם בבית העלמין בחיפה נחרדו לגלות כי האישה שהובאה לקבורה היא לא בת משפחתם. מבדיקה שנעשתה התברר, כי אמם נקברה בלוויה אחרת שהתקיימה באותו היום. רק שעות לאחר מכן, לאחר שהוצאה הגופה מהמקום שבו נטמנה, נערכה לוויתה של המנוחה. לטענת החברה קדישא, האחראים למחדל הם בני משפחה אחרת, שלא זיהו נכון את אמם. בפסק דין שניתן בשבוע שעבר דחה בית משפט השלום בקריות טענה זו, וקבע כי על החברה קדישא לשלם למשפחה פיצוי על עוגמת הנפש בסך 40 אלף שקל.
1 צפייה בגלריה
בית עלמין
בית עלמין
"פתק שהוצמד לגופה נשא שם של אישה אחרת"
(צילום המחשה: shutterstock)
בינואר 2020 הלכה לעולמה תושבת חיפה (86) בבית החולים בני ציון. הלווייתה נקבעה לשעות אחרת הצהריים באותו יום בבית העלמין הישן בחיפה. ביום הלוויה הם נקראו לחדרון שבצד הסככה לצורך זיהוי גופתה. לאחר שנציג החברה קדישא הסיר את הכיסוי שמעל הגופה, התגלה להם כי לא מדובר בבת משפחתם, ואף הפתק שהוצמד לגופה נשא שם של אישה אחרת.
בכתב התביעה שהגישו בתה של המנוחה ושני נכדיה נגד 'חברה קדישא של עולי צפון אפריקה וספרדים בחיפה', טענו שמאותו רגע ואילך החל 'מחול שדים', כשהבינו שהמנוחה ככל הנראה נקברה בקבר אחר.
מבירור שנעשה במקום עלה כי באותו היום התקיימו שלוש לוויות קודם לכן, וכי כפי הנראה המנוחה נקברה בקבר אחר. "נוסף על כך טוענים התובעים, כי לאחר שנודע להם את שאירע, יצא התובע 3 (הנכד, מ"פ) אל קהל האנשים שהמתין ללוויה, והודיע לו את שקרה".
על מנת לזרז את הליך מציאת הגופה, טענו בני המשפחה כי נאלצו לסייע לנציגי החברה קדישא בחפירת הקבר בו הניחו כי נמצאת סבתם. "לטענת התובעים, בעלטה, בקור ובגשם, עזר הנכד לנציגי הנתבעת לחפור את הקבר בו נטמנה גופת המנוחה", נכתב בפסק הדין.
רק בשעה 21:30 בערב, אחרי שרוב האנשים כבר עזבו את המקום, הובאה המנוחה לקבורה לצד בעלה. "לעניין האחריות מפנים התובעים לעדותו של יעקב שטרית, יו"ר החברה קדישא, אשר העיד כי 'לו נציגי הנתבעת היו פותחים את התכריכים, והיו בודקים את הפתק שהוצמד לגופה', היו מגלים כי מדובר במנוחה אחרת, אשר לא שייכת לתובעים".
עוד מפנים התובעים לעדותו של הנ"ל, שציין כי כתוצאה מהאירוע "הופקו לקחים".
התביעה היא עבור עוגמת הנפש, מפח נפש וסערת רגשות וטראומה. "התובעים עותרים לקבלת פיצוי בסך 80 אלף לכל אחד, ובסך הכל 240 אלף", נכתב.
מנגד טענה הנתבעת כי האשמים בטעות הם בני המשפחה של המנוחה בלוויה קודמת, אשר זיהו את קרובתם של התובעים כאימם. "בהלוויה השלישית נקראו שני בניה הבוגרים לזהות אותה. הוצג סרטון על ידי הנתבעת במסגרתו רואים את בניה ניגשים לאלונקה עליה שוכבת (לכאורה) המנוחה, ומסתכלים מקרוב. לאחר שזיהו כי מדובר (לכאורה) באימם, ביקש אחד הבנים שיפתחו שוב את כיסוי הראש, כדי שיוכל לנשק את אמו שוב", נכתב בפסק הדין.
כמו כן טענו לסתירות בטענות התובעים, ביניהן צבע התכריכים, מיקומו של הפתק עם השם ועוד, וכי בניגוד לטענות התובעים, לא הם שעסקו באיתור הקברים, בפתיחת הקבר, בהוצאת האבנים המכסות את הגופה ובהוצאת הגופה, ולא הם שהעבירו את המנוחה בעצמם לקבורה, אלא אנשי החברה קדישא".

קראו עוד >>

השופט הבכיר ערן נוה קיבל את התביעה וקבע כי האחריות על התאונה מוטלת על הנתבעת - הבחרה קדישא - בלבד. "לא מצאתי בסיס לפיו משפחת המנוחה השלישית היא זו האחראית לקרות האירוע, לא מצאה הנתבעת לנכון להגיש הודעת צד ג' כנגד המשפחה, ויש לזקוף זאת לחובתה".
לאור זאת קבע כי על החברה קדישא לשלם לתובעים פיצוי על עוגמת הנפש בסך 40 אלף שקל. בתה של המנוחה תקבל 25 אלף שקל, וכל אחד מנכדיה 7,500 שקל.