מאז נפתחה מלחמת 'חרבות ברזל' ב-7 באוקטובר, ידעה איילה בר (60) מקרית ים, כי שלושה מבניה, האחד בסדיר ושניים בשירות מילואים, מיד יגויסו.
"בני אלון משרת בסדיר במחלקת איסוף קרבי, וכבר שבועיים לפני המלחמה הוא לא היה בבית. מרגע שפרצה מתקפת הטרור ועד לשבת האחרונה לא ראינו אותו. השבת נפטר אחי באופן פתאומי והתקשרנו למפקדים שלו וביקשנו שיגיע ללוויה אחרי שלא ראינו אותו כבר יותר מחודש וחצי.
ילד ללא חיוך
"אלון הגיע, ואז ראיתי ילד ללא חיוך עם המון רצינות, שהתבגר ברגע, שמבין את גודל האחריות. היה לו חשוב לחזור כמה שיותר מהר תוך שהוא מבהיר לנו: 'אני לא יכול להשאיר את נטל המלחמה על החברים שלי', המלחמה שינתה אותו".
הדאגה לבנה אלון (20) בשירות הסדיר, היא לא הדאגה היחידה. יום לאחר פרוץ המלחמה גויס גם בנה הבכור, אייל (37) עובד סוציאלי וחובש קרבי, נשוי ואב לבן ובת המתגורר בקיבוץ הזורע. הוא נקרא לשירות מילואים בנחל עוז בעוטף עזה.
קראו עוד:
"אייל סיפר בימים הראשונים על ריחות מאוד קשים בגלל האסון שפקד את המדינה. הוא משרת כחובש קרבי, בשמירה על היישוב ומסייע גם למשפחות שנותרו בקיבוץ ואיבדו בני משפחה או נפצעו. מאז פרצה המלחמה יצא לשבת אחת בשבוע שעבר. יש לא מעט דאגה לשלומו, גם בגלל המקום וגם בגלל התפקיד. אבל כעובד סוציאלי הוא מחזק את כולם וגם אותי מרחוק".
בנה הנוסף, אסף (36), נשוי ומתגורר ביישוב שקד בצפון השומרון, גויס למילואים כחבר יחידת הכוננות של היישוב: "לא מעט מן הפעילות מתרחשת בלילה, אנחנו מדברים לא מעט והוא מספר על המתיחות הרבה שיש בגלל כפרים ערביים באזור. במקום שבו היה כל הזמן שקט יחסי, יש עכשיו הרבה עוינות, הפגנות וחסימות כבישים. הוא שומר על היישוב", מספרת בר.
אמא, אני חייב אותך חזקה
"לא ידענו מה איתו. כל אחד קרבי, נלחם ושומר בקצה אחר של הארץ, צפון, דרום ושומרון, כך שהיה לא מעט בכי והתפרקות, זו הפעם הראשונה שבעלי טל אמר לי 'אני מפחד', והחלטנו לחזק אחד את השנייה.
"כשבני אסף שמע את הקושי הוא אמר לי: 'אמא, אני חייב אותך חזקה, אנחנו בשטח ואת נותנת לנו כוח, כשאנחנו יודעים שאת חזקה'. אז הבנתי שאין לי אופציה אחרת והחלטתי לתעל את הדאגה לעשייה ואספתי נשים מהאזור, רובן אימהות לחיילים מגויסים, למפגש מחזק של קריאת תהילים ושיחות מחזקות בבית הכנסת, פעם ואפילו פעמיים בשבוע, והייתה היענות גדולה של מעל חמישים נשים.
"כולן באו להודות ואמרו שהיו צריכות את החיזוק הזה בדיוק כמוני. בכובע אחר אני כבר שנים מתנדבת בבית תמחוי בהכנת אוכל למי שצריך, כל אלה עוזרים לי", מספרת. "אני כל יום מתפללת לה' שישמור לי עליהם, כל אחד במקום בו נמצא, שיחזרו לאחר הניצחון, בריאים ושלמים".
