בוכים על מיכל: הלוויתה של הנערה מיכל אדרי (18), תלמידת התיכון הרב תחומי בחדרה, שטבעה בנחל האסי, התקיימה אתמול (יום א') בשעה 17:00 בבית העלמין החדש בחדרה, בנוכחות מאות מתושבי העיר, חברים, בני כיתתה ותלמידים רבים מבית הספר שבו למדה וצוותים חינוכיים.
קראו גם:
לדברי נוכחים במקום, ההלוויה היתה קשה במיוחד ובמהלכה אף פונתה אמה של הנערה כשהיא מחוסרת הכרה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים הלל יפה. בין הסופדים הרבים היו חבריה וכן אילנה שטרהל, מנהלת ביה"ס הרב תחומי. בתום הלוויה הופרחו יונים לזכרה. שטרהל סיפרה כי היונים הופרחו לבקשת האם, כיוון שמיכל ז"ל, תמיד רצתה להיות חופשיה, למרות המוגבלות הבריאותית.
אדרי הגיעה לנחל שבקיבוץ ניר דוד במסגרת טיול של עמותת "בית הגלגלים", עם קבוצת נוער לבעלי מוגבלויות. ככל הנראה לקתה באירוע במהלך שהותה במים וטבעה במי המעיין. על פי עדות פרמדיקים וחובשים של מד"א שהגיעו למקום, כשנמשתה מהמים כבר הייתה במצב אנוש, והם החלו בביצוע פעולות החייאה אולם ללא הצלחה ונאלצו לקבוע את מותה במקום.
חזקי מנת, עובד אגף החינוך והעומד בראש ארגון מתנדבי חדרה, מכיר את משפחת הנערה מהתקופה שבה חלתה :"מדובר במקרה כואב ועצוב, במוות מיותר שנתן מכה קשה לתלמידים ולחברים למרות שהצוות הפסיכולוגי וגם הצוות החינוכי עוטף אותם מאד וראו את זה בלוויה. הבכי היה מטורף וקשה מנשוא, אני שראיתי המון מוות בחיים, לרבות כמתנדב זק"א, כולל תמותת ילדים, דמעתי רבות בלוויה זו".
"הילדה הזו היתה בריאה לחלוטין עד לפני כמה שנים, עד שחטפה איזה חיידק והייתה מונשמת ומורדמת חודשיים. טובי הרופאים בתל השומר נלחמו אז על חייה, אני זוכר את התקופה הקשה ההיא כי הייתי מסיע לתל השומר עם ה'נכונית ' של הארגון. כולם היו בטוחים שזהו היא לא תחזור והיא הוכיחה לכולם וחזרה לחיים. פתאום בא המוות המיותר הזה. כבר חוו שם כאב עצום לפני כמה שנים והנה עוד פעם, צער שלא יתואר. אנחנו מקווים שההורים והאח הבכור יהיו חזקים, נעטוף אותם בכל צורך גם במחלקת החינוך של העירייה וגם בארגון מתנדבי חדרה".
במוצאי שבת, פתחו ב'רב תחומי' את שערי בית הספר לתלמידים שירצו לשוחח על האירוע ולהוקיר את מיכל. הציפיה היתה כי בני כיתתה הם אלה שיגיעו, אולם כ-200 תלמידים ובהם כאלו שלמדו עם מיכל בעבר הרחוק הגיעו לבית הספר להתייחד עם זכרה, לחלוק לה כבוד ולהדליק נרות לזכרה.
אילנה שטרהל, מנהלת ביה"ס, מספרת: "הילדה הזו היתה סמל לאופטימיות ולאמונה שאפשר והיא יכולה לנצח כל מכשול וכל בעיה. מה שקרה לה (מחלתה) קרה לה בין כיתה ז' ל-ח' והיא היתה בין חיים למוות מספר חודשים מונשמת ומורדמת, והתעוררה למרות שהרופאים היו פסימים ואז החל תהליך שיקום ארוך שלא נגמר.
"ברגע שהתחילה ללכת דרשה מעצמה, לא ריחמה על עצמה ולא רצתה שירחמו עליה, דרשה לצאת לטיולים כמו כולם, עשתה את בחינות הבגרות שלה למופת כתלמידה מצטיינת ועכשיו הייתה בעיצומם של חיפושים אחר מקומות לעשות בהם שנת שירות. בכל ישיבה שלנו עם הצוותים המקצועיים היא תמיד אמרה לנו 'תעזבו אותי, תנו לי להתמודד לבד' .
"ההורים וגם אנחנו היינו מאד מגוננים והיא רק רצתה חופש ולהיות כמו כולם. הייתה לה סייעת צמודה אליה שנועדה לסייע לה במצב של התקפים אבל היא אסרה עליה ללכת לצידה, רצתה להיות כמו כולם. יפהפיה, תלמידה מצטיינת, ציירת מוכשרת, שמעתי עכשיו שסבתה החלה לתפור לה את השמלה לנשף שכה ציפתה לו. לראות הורים ואח וסבתא קוברים ילדה, אחות ונכדה זה לא נתפס, זה צער עצום".
אדרי ז"ל, למרות גילה הצעיר, היתה ציירת מוכשרת ויצירות שלה אף הופיעו על ה'קול קורא' לתערוכת 'ניגודים שווים' שאצרה האמנית חווה גדיש בשנת 2019. יהי זכרה ברוך.
פורסם לראשונה: 10:56, 22.03.21
