הידיעה שמותו של איתי סבן ז"ל נגרם בגלל הפרעת קצב לב תורשתית היכתה את בני משפחתו בתדהמה. סבן נפטר מדום לב לפני כעשרה חודשים, במסיבת יום הולדת של חברת ילדות המתגוררת סמוך לביתו בגבעת רם בקרית אתא. הוא היה בן 18 וחצי, חייל גולני עם פרופיל 97, שהגיע הביתה לסופ"ש לאחר שבוע אינטנסיבי בצבא.
ההלם היה עצום, וגם הנתיחה שלאחר המוות לא עזרה להבין. התשובה הגיעה לפני שבועיים, מהמרפאה להפרעות קצב תורשתיות ברמב"ם. "איתי נשא את הגן RYR2, שגורם להפרעת קצב”, אומרת אמו, עדי, “ומסתבר שגם אני נושאת את הגן. היה לי קשה לקבל את זה. עכשיו לקחו דגימת דם מאחותו עידן (23), ובעוד חודש נדע אם גם היא נשאית”.
איך גיליתם?
"עשו נתיחה לאחר המוות כי רצינו לדעת מה הסיבה שילד בריא בן 18 וחצי פתאום מתמוטט ומת. בנתיחה לא גילו כלום, אבל לפני שבועות ספורים התקשרה אלינו ד"ר מירי בליך, רופאה בכירה ביחידה להפרעות קצב לב ובמערך הקרדיולוגי ברמב"ם, וביקשה אישור לקחת דגימת דם של איתי, שנשארה בבית החולים, כדי לעשות מיפוי גנטי.
יחד עם הגילוי התברר לנו שיש כדורים שמסדירים את קצב הלב ופותרים את העניין. כדור קטן, ואיתי לא היה צריך למות מזה. מסתבר שיש המון אנשים שנושאים את המוטציה הגנטית ואינם יודעים זאת אם לא עושים את הבדיקה הגנטית.
"על פניו קיבלנו את הסיבה למותו של איתי, אבל להגיד שזה עוזר? ממש לא"
"יש לנו תחושת פספוס נוראית. אז על פניו קיבלנו את הסיבה למותו של איתי, אבל להגיד שזה עוזר? ממש לא. עושה לי רע לדעת שאני נושאת את הגן, יש תחושת אשמה. ואני מקווה שעידן לא נושאת אותו".
איתי נולד וגדל בגבעת רם, אהוב ומוקף בחברים. עדי: "אני מורה, וכשהוא נולד לקחתי שבתון והייתי אתו בבית עד שמלאו לו שנתיים. בגנים וביסודי למד בקיבוץ אפק, ולקראת חטיבת הביניים עבר ללמוד ליד הבית. ברוגוזין קרית אתא למד בכיתת המצטיינים וצבר מיליון חברים, שמלווים אותנו היום ונמצאים איתנו בכל רגע שהם לא בצבא.
"יש לנו בריכה בבית, איתי היה חוזר בימי שישי מהצבא ומביא את החברים מהשכונה ומהצבא, ומלכד בין כולם. ילד מלא שמחה עם חיוך מדבק ועיניים טובות, שתמיד ידע לשים לב ולהגיד את המילה הנכונה.
"לפני הגיוס, איתי נסע עם אביו לחופשת סקי בצרפת, והיה במלון אדם מבוגר שישב לבד בארוחת שישי. הם הזמינו אותו להצטרף לשולחנם, כי איתי אמר שאף אחד לא צריך לשבת לבד. אבי חזר מלא התפעלות ממנו מהטיול ההוא. החברים שלו עולים לקבר בכל יום שישי ואז באים אלינו הביתה. והחברה שלו, עמית, מגיעה אלינו לפחות שלוש פעמים בשבוע".
קשר חזק.
"מאוד. איתי ועמית היו חברים שנה לפני שזה קרה. היא מקרית חיים, איתי שאל אותה משהו לגבי מועדון שידע שהיא מכירה, וככה התחיל הרומן. שבועיים לפני שהתמוטט היא לקחה אותו למשחק כדורגל וכשהיא יצאה לרגע מהאוטו הוא אמר לחבר שהיה איתם, 'איתה אני מתחתן'.
ביום ההולדת האחרון שלה הוא קנה לה צמיד וטבעת כאקט סמלי, ויצא שהוא נתן לה את המתנה שבוע לפני שנפרד מכולנו. גם הוא ועידן היו אחים שאין כאלה. בכל סופ"ש אחרי בילוי הם היו נפגשים, בחדר שלה או שלו, אפילו בשלוש לפנות בוקר, ומעבירים חוויות וצחוקים. היינו בבית רביעייה ממש כיפית. איתי תמיד אמר 'יש לי משפחה מושלמת, אני מזליסט, מה שאני רוצה יוצא'. ככה כולנו הרגשנו, עד שזה הגיע".
לקראת הגיוס סבן עבר בדיקות לב אצל קרדיולוג, בעקבות התעלפויות שמהן סבל בעבר. "איתי התעלף בשנתיים האחרונות ארבע פעמים", מספרת עדי. "פעם זה קרה בשיעור ספורט ופעם בתגרה עם חבר, אבל הקרדיולוג אמר שהכל בסדר, ואיש לא חשב לבדוק את העניין הגנטי. נקבע לו פרופיל 97 והוא התגייס לגולני. בדיעבד, קשה לחשוב על זה, אבל באמת חשבנו שהכל בסדר".
המסיבה שבה התמוטט היתה במרחק שני רחובות מהבית, ביום ההולדת של גאיה שטרית. עדי זוכרת כמה הוא חיכה למסיבה הזאת. "גאיה ידועה באירועיה המושקעים, ואיתי חיכה לפגוש את כל החברים. הוא עצר רגע בבית להניח את הקיטבג, והמשיך ליום ההולדת.
"הוא נהנה מכל רגע ואמר לכולם 'אני אוהב אותך', מה שבדיעבד נראה כמילות פרידה. תוך כדי בישול לארוחת ליל שבת, חשבתי שבערב נשמע ממנו את החוויות ממסע הכומתה שהיה באותו שבוע, אבל ב-16:00 פתאום הגיע טלפון מעמית, שאמרה 'קרה משהו לאיתי'.
"רצתי לשם ברגל, כי האוטו היה אצל איתי. חשבתי שזו התעלפות, כמו שכבר קרה לו בעבר, אבל כשהגעתי ראיתי שהוא שרוע על הדשא והעור שלו היה בגוון כחלחל. כוחות ההצלה הגיעו ביחד איתי. לא נתנו לי להתקרב ואני מצטערת שלא התעקשתי, כי חשבתי שאם אצעק, אולי הוא יקום. הבהילו אותו לחדר הלם ברמב"ם, ואחרי שעתיים של ניסיונות החייאה יצאו אלינו והודיעו. לא הבנתי למה כל החברים שלו והוריהם באים לרמב"ם, הייתי בהכחשה, ועד עכשיו יש רגעים שאני חושבת שעוד לא קלטתי מה קרה".
בחדר של איתי בבית הוריו עדיין מונח הקיטבג כפי שהניח אותו, והוריו לא אזרו כוחות לפתוח ולפרוק את תכולתו. לידו נותרו הנעליים הצבאיות, הגיטרה, המיטה עם המצעים, הבושם שלו והתמונות עם עמית ועם החברים. "בשבעה חברים שלו עלו לחדר, ניגנו בגיטרה שלו ושרו. עכשיו רק עמית עולה לשם לפעמים. קשה לה, כמו לכולנו.
"אבי, שהוא יזם בנייה, מתכוון להנציח את איתי במבנה שהוא עומד לבנות ברחוב אח"י אילת בקרית חיים, וייקרא 'בית איתי'. איתי חלם לבנות את ביתו, ואבי מתכוון להקצות שתי קומות בבניין לחיילים בודדים. זה אמור לקרות בתוך שנתיים.
"התמיכה של החברים המדהימים שלו מאוד עוזרת. כל חברי הילדות מהגבעה קיעקעו על הזרוע 'איתי לנצח', ובנו דף אנסטגרם פעיל לזכרו. זה עושה טוב שהם מקיפים אותנו, מעלים זיכרונות וצחוקים. לפעמים זה גם קשה, לא אשקר, כי הנוכחות של איתי כל כך חסרה. אבל בסך הכל זה עושה טוב ואני מאוד מקווה שזה יימשך".
עברתם יום זיכרון ראשון בלעדיו.
"חששתי מהיום הזה, וגיליתי שזה יום עוטף ומחבק, כי כל העם איתנו. החברים שלו והמפקדים הגיעו אלינו הביתה אחרי בית העלמין, וראש העירייה יעקב פרץ נתן תשומת לב אישית. סוף היום שוב קשה, כשמתחיל יום העצמאות ואת מבינה שאצלך הכאב נשאר כל הזמן, וכלום לא מחזיר את איתי".
ניווט לזכרו
המרפאה להפרעות קצב תורשתיות ברמב"ם, בשיתוף איגוד הניווט הישראלי, הפורום האזורי חיים לנחל תנינים, המועצה האזורית אלונה והמועצה המקומית בנימינה גבעת עדה, יזמו יום ניווט עממי להעלאת המודעות ולגיוס תרומות למניעת דום לב בקרב צעירים, לזכרו של איתי סבן.
המרפאה, הייחודית מסוגה בארץ, מתמחה בקבוצת מחלות שעלולות לגרום לאי ספיקת לב ודום לב בקרב ילדים ומבוגרים צעירים. לאבחון הגנטי יש חשיבות עצומה במניעה; היום נועד לעורר מודעות ויכלול מסלול ניווט לאורך נחל התנינים, שבו ישתתפו גם חבריו של איתי מגולני.
"פנו אלינו, ואנחנו מוכנים לכל דבר שינציח את איתי ובוודאי אם הוא מעלה מודעות לעניין בעל חשיבות כזו", אומרת עדי. "לצד דוכני ההסברה, לנו יהיה שם דוכן של חולצות וכובעים עם תמונתו של איתי ועם סרטון שהכנו. האירוע מאוד מתאים לאופי של איתי".
האירוע יתקיים בבית הספר אורט כרמים בבנימינה, בשבת 1 במאי הזינוקים יתקיימו בשעות 9:00–11:00.
פורסם לראשונה: 08:27, 23.04.21
